ערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו בדבר פסילת שופט

בפניי בקשת המבקשת ליתן לה רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו, כב' השופט הבכיר, מנחם קליין, בת"א 3696-04-21 מיום 7.6.22 שבה דחה את בקשת המבקשת למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב בנוסף על המומחים שכבר מונו בעיניינה.

ואלה הדברים במלואם: "ברע"א 4299/07 הנ"ל הותוו הקוים המנחים ביחס למינוי מומחה נפרד בתחום הכאב במסגרת תובענה לפי חוק הפיצויים. אמנם נקבע כי: "כעניין שבעקרון, אין לפסול את האפשרות למנות מומחה בתחום הכאב", ואולם הודגש כי: "יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקרה שבו קיימת תלונה על כאב, יש למנות מניה וביה מומחה ייחודי לתחום זה; ניתן לא אחת להסתפק בהתייחסות של המומחים בתחומים הרלבאנטיים, או במסלול של סעיף 6ב לחוק הפיצויים – בהתייחסות של הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי". לפיכך, ככלל ימונה מומחה נפרד בתחום הכאב מקום בו ישנה ראשית ראיה לכך שהכאב מוביל לתיסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם מונו כבר מומחים.

...

דיון לאחר שעברתי על הבקשה, על החלטת בית משפט קמא ועל מלוא המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה שבפניי וכן לתביעה, לבקשות מס' 4, 5, ו – 13 להליך קמא, מצאתי כי דין הבקשה דחייה.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו, כב' השופטת עידית קצבוי, בת"א 12264-06-19 מיום 7.6.23 שבמסגרתה הורתה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט הגם שהתביעה הוגשה בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") וזאת מבלי שהוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור.

עם קבלת חוות הדעת הוגשה על ידי המערערת בקשה לפסילת חוות הדעת שכן היא חותרת תחת קביעת הועדה הרפואית של המל"ל. ביום 28.12.20 ניתנה החלטת בית משפט קמא ולפיה לא מצא כי הייתה חריגה מהמנדט שניתן לו ולא מתקיימים החריגים המצדיקים פסילת חוות דעת.

לעניין זה ראו את החלטתו של כב' השופט אור ברע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', מיום 13.3.02: "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נידרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו." במקרה כאן סבר בית משפט קמא כי לא יהא בידו להכריע במחלוקת בהסתמך על חוות הדעת של המומחה שמונה למול קביעת המל"ל. ואכן יש קושי ליישב את הסתירה.

...

משכך יש לדחות את הבקשה.

כאמור, בית המשפט אינו מחויב לאמץ את חוות דעת המומחה הרפואי 'כזה ראה וקדש' והוא רשאי לסטות ממנה ולהגיע למסקנה שונה על פי שיקול דעתו (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח, [פורסם בנבו] פסקאות 6 ו- 11 (24.11.2005); ריבלין, בעמ' 697).

סוף דבר מינויו של המומחה הנוסף יבוטל או יעוכב עד לאחר שמיעת חקירת המומחה ד"ר רגב.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 10498-01-21 תיק חצוני: 12264-06-19 בפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי המבקשת ש. ב. ע"י ב"כ עוה"ד אליהו קייקוב המשיבה הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יוסף רנרט ואח' פסק דין

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בת"א-יפו, כב' הרשמת הבכירה חן מאירוביץ, מיום 27.7.20 ומיום 28.12.20, בת"א 12264-06-19, שעניינן הקף מינויו של המומחה בתחום האורתופדי שמונה ולאחר מכן אי היעתרות לבקשה לפסילתו של המומחה.

סוף דבר מכל הדברים הללו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות בית משפט קמא ועל כן דין הבקשה להדחות.

...

בית משפט קמא בהחלטתו מיום 27.7.20 דחה את הבקשה וקבע: "עיינתי בטענות הצדדים וסבורני כי למומחה יש מנדט מתוקף מינויו לנכות, ככל שקיימת ללא קשר לתאונה, להתייחס גם להגבלות התנועה שהינן פועל יוצא של ניתוחי קיבוע עמוד השדרה שעברה התובעת. משעה שתיק המל"ל הותר לעיון המומחה, סביר כי מלוא הנתונים יהיו לנגד עיניו בקביעתו." המומחה המציא את חוות דעתו וראה לקבוע כדלקמן: "בעיון בתיקה הרפואי נמצאה היסטוריה עשירה ומתמשכת של כאבי גב אשר החלה בשנת 2008 ונמשכה ברציפות עד שנת 2015. במהלך תקופה זו, סבלה התובעת משתי פריצות דיסק: הראשונה בגובה 4 – 3L בגינה עברה ניתוח למינקטומיה ודיסקטומיה והשנייה בגובה 1S – 5L בגינה עברה שני ניתוחים נוספים – הראשון שאיבת דיסק והשני קיבוע חוליות. בנוסף מתוארים בבדיקות ההדמיה שעברה שינויים ניווניים מתקדמים בדיסקים ומפרקי עמוד השדרה המותני.

הבקשה שהוגשה אינה תוקפת את עצם החלטת המינוי ובחוות הדעת עצמה לא נפל כל פגם שכן המומחה נתן את חוות דעתו במסגרת המנדט שניתן לו. מכאן שיש לדחות את הבקשה.

סוף דבר מכל הדברים הללו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות בית משפט קמא ועל כן דין הבקשה להידחות.

בפניי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטות בית המשפט השלום בת"א-יפו כב' סגן הנשיא השופט ישי קורן, בת"א 11974-07-18, מיום 23.8.20, 21.9.20 ו – 30.9.20, במסגרתן הורה למבקשת לשלוח למומחה שמונה בתחום הקרדיולוגי שאלות הבהרה תחת חקירתו הנגדית בבית המשפט וסרב בשלב זה למנות מומחה אחר תחתיו.

בית משפט שדן בהליך קבע שאין מקום לפסול את המומחה ועל כך הוגשה בקשת רשות העירעור לבית המשפט העליון.

כב' השופט גרוסקופף מציין בפסק דינו: "במצב דברים זה, והגם ששאלות הבהרה אינן מייתרות לעיתים חקירה נגדית (ראו רע"א 1017/01 אלבטרוניקס בע"מ נ' בר [פורסם בנבו] (8.5.2001)), היה מקום כי המבקשת תפרט ותנמק את בקשתה לחקור את המומחה, ולא תסתפק בטיעון לקוני לפיו יש לאפשר לה לחקור את המומחה מאחר שהיא זכאית לכך מכוח הדין ולא ויתרה על זכותה זו (ראו פסקות 156-148 לבקשת רשות העירעור). בשים לב לשני אלה, ולתכלית המצומצמת לשמה מונה המומחה, לא סברתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא גם מהיבט זה." משמע, אי ההתערבות נבע קודם כל בשל היות תפקידו של המומחה שם מצומצם לשאלה טכנית שאין בה כדי לתת מענה האם המכונה תקינה או לא. שנית, בשל העובדה שבמצב דברים זה לא פירטה המבקשת שם את הסיבות שבעטיין היא עומדת על רצונה לחקור את המומחה.

...

אין בידי לקבל גם את הטענה כי במציאות שנוצרה מנצלת המבקשת יתרון שלא היה אמור להיות לה. טרם מונה מומחה חלופי ועל כן אין לדעת מה תהיה חוות דעתו.

סוף דבר במקרה שבפניי מצאתי להיעתר לבקשה מן הטעם שאי היעתרות לה עלולה להביא לעיוות דין למבקשת.

שליחת שאלות הבהרה חלף חקירה נגדית אינה חלק מהדין שניתן לכוף צד לפעול בדרך זו. על כן הבקשה מתקבלת.

בפניי בקשת המבקשת להתיר לה לערער על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו, מפי סגן הנשיא, כב' השופט אילן דפדי, מיום 2.1.22, בת"א 29298-11-17 שבה דחה את בקשתה לפסילת המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

בית משפט של ערעור יתערב בהחלטות ביניים רק כשיש צורך מידי בהחלטה שאם לאו, יכול שהדבר יביא לכך שהדיון יתנהל באופן שגוי.

...

דיון לאחר שעברתי על הבקשה ועל החלטת בית משפט קמא מצאתי כי דין הבקשה לדחייה אף ללא צורך בקבלת תגובה.

לעניין זה ראו בין היתר את דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 411/22 עריית חיפה נ' כץ ג'ייסון, מיום 3.2.22 שבו סקרה את ההלכה הנוהגת: "ככלל, יוער כי השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי בתובענה (ראו: רע״א 7152/94 שידלוב נ׳ קיהן, פ״ד מט(5) 309, 312 (1996)). על מנת לחרוג מכלל זה, על בית המשפט לבחון האם יש הצדקה לבחינה מיידית של הביקורת הערעורית, וזאת על-ידי איזון בין השיקולים השונים, ובהם החיסכון בזמן שיפוטי ויעילות דיונית. רק כאשר עולה החשש שמא, כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי או אז תגבר הנטייה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' נעים, פסקה 7 [פורסם בנבו] (11.06.2012);רע"א 6982/21 רון יצחקי נ' הדר יצחקי בר, פסקה 8 [פורסם בנבו] (16.11.2021))." במקרה שבפניי אם ארעה שגיאה הרי שהיא תלובן בפסק הדין.