ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 5.11.2020 בפש"ר 49809-09-12 שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינה של המערערת.
בעיניינה של המערערת מיתנהל הליך פשיטת רגל מאז שנת 2012, שבמסגרתו הוכרזה כפושטת רגל והמשיב 1 מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן).
על רקע זה הגישה המערערת ביום 1.11.2020 בקשה להעברת הדיון בהליך לטיפולו של מותב אחר "נוכח אופן ניהול ההליכים הלקוי בתיק"; ויומיים לאחר מכן, ביום 3.11.2020, הגישה בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך.
...
נקבע כי "אין סיכוי לתביעה [שהמערערת] מבקשת להגיש מאחר וכל הטענות המועלות בה נדונו, נבחנו והוכרעו במספר רב של הליכים. בקשה זו אינה אלא חזרה על בקשות קודמות, ואין לאפשר [למערערת] לשוב ולהעלות פעם נוספת את אותן טענות". בית המשפט קבע כי "לא הורם הנטל להראות כי יש טעם במתן היתר להגשת תביעה נגד הנאמן, ומכאן גם כי לא הונחה כל תשתית המצדיקה הגשת תביעה נגד [כונס הנכסים הרשמי], כאשר הטענות המועלות נגדו הן בגין פעולות הנאמן". עוד נקבע כי נוכח החסינות המהותית המוקנית למותב שדן בהליך הרי שאין לתביעה נגדו תוחלת, וכי טענות המערערת לפיהן המותב פעל בזדון הועלו בהיעדר תשתית מינימלית.
עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט אינו מפקח כנדרש על עבודת הנאמן, והחלטותיו מעידות כי הוא "אינ[ו] [קורא] את מסמכי הבקשה והחלטותי[ו] אינן מבוססות על ראיות או ממצאים עובדתיים אלא מ'כוונות מטרה' [כך במקור] לאישור בקשות הנאמן". על כן עותרת המערערת להעברת ההליך לטיפולו של למותב אחר "למניעת משוא פנים, עינוי דין ולמראית פני הצדק".
עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.
למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי ההחלטות שעליהן מלינה המערערת מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, ואף לא שוכנעתי כי בנסיבות שתוארו יש מקום להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק.
אשר על כן, הערעור נדחה.