ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר הוצאת חבר מקיבוץ

כך בדברי ב"כ התובעים בסיכומיו בע"פ, לשאלת בית המשפט: " אין טענה לזיופים בקלפי או לכשירות ספירת הקולות במובן של פתקים כפולים וכיוצא בזה , טענתנו היא כי היו הנחיות למצביעים כיצד להצביע וזאת בסמוך לקלפי שהקלפי עצמה אינה חשאית, אלא מופרדת וחשופה. טענתנו למעשה כי הופעל לחץ על מצביעים בקלפי ביחס לאופן הצבעתם, דבר המסביר את תוצאות ההצבעה המובהקות ... על חומרתו של הפגם של העדר חשאיות הקלפי שהיא לא היתה עם פרגוד... בנוסף, הוכח כי בנגוד לנוהל ההצבעה ...הקבוץ לא פירסם סמוך להצבעה בקלפי את קורות חייהם של התובעים כפי שעשה ביחס ליתר המועמדים באותה הצבעה... ואכן פגם זה הוביל להיעדר מידע אודות התובעים ויצר אי בהירות שאפפה את ההצבעה בעיניינם ... על מנת לאפשר למצביעים להתרשם מהתובעים לפני הצבעתם ולגבש דעתם באופן עצמאי ולא בכדי... הנהלת הקבוץ ובראשה ליברמן כבר החליטה לדחות את התובעים והחלטתה נימסרה לחברי הקבוץ וזאת כפי שהעידה זייגר ..." ר' בעמ' 139 לפרוטוקול, שו' 8-31.

שם נדחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את עתירת המערערים לקבוע כי דחיית קבלתם נבעה משיקולים זרים, וכן כי על אף כי האגודה האמורה מחזיקה בנכסי מדינה, אין לחייבה לקבל חבר נוסף או לנמק את סרובה ( ר' פסקה 5 , בעמ' 3 לפסק הדין, להלן: " פס"ד תומר").

· עוד נקבע בהקשר מידת הבקורת השיפוטית על החלטות האספה הכללית, כי לא הרי החלטה על הוצאת חבר מהאגודה השיתופית לאחר שנים רבות שהיה חבר בה, כהרי החלטה על קבלת חבר שמעולם לא היה קשור לאגודה ( שם, בפיסקה 14, בעמ' 10 ).

...

כאמור לא בידי התובעים להוכיח קשר ישיר בן הפצת שמועה כזו או אחרת על ידי מאן דהוא ואין כל הפניית אצבע כלפי אדם ספציפי או בעל תפקיד מסוים, או מי מחברי ועדת הקבלה – לבין התוצאה בסופו של דבר.

לאור כל האמור לעיל התוצאה היא איפוא כי לא עלה בידי התובעים להניח בפני בית המשפט ראיות של ממש אשר יהא בהן כדי לבסס במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי , חוסר תום לב מצד גורם כלשהו בקיבוץ כלפיהם עובר לקיום ההצבעה בעניינם וכן לא הוכחו פגמים של ממש באופן קיום הליך ההצבעה, לא בפן הפרוצדורלי וכן לא בפן המהותי ומכאן כי דין תביעתם להידחות, ללא צורך להידרש לסוגיית הנזק הנטענת על ידם.

לאור האמור הנני מורה על דחיית התובענה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3970/22 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. ארז סרי 2. יפית סרי נ ג ד המשיבים: 1. אגודה שיתופית קבוץ אושה 2. רשות מקרקעי ישראל בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.6.2022 בת"א 57660-11-21 שניתנה על ידי כבוד השופט שמואל מנדלבום; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד ארז סרי ][]החלטה

עוד הוסכם, בהתאם להצעת בית המשפט, כי ככל שלאחר הדיון המחודש הוועדה תעמוד על החלטתה שלא להמשיך בהליכי הקליטה של המבקשים כחברי קבוץ, יובא עניינם של המבקשים להכרעה לפני האספה הכללית של חברי הקבוץ, כאשר הדיון לפני האספה ינוהל בהתאם להוראות תקנון המשיבה, ובכלל זאת למבקשים תנתן האפשרות להציג את עניינם לפני האספה, והאסיפה תכריע בעיניין זה בהצבעה חשאית בקלפי (להלן: המתוה המוסכם).

בנוסף, בתגובה נטען כי מבחינת מאזן הנוחות, השארת צו המניעה מיום 28.11.2021 בתוקפו תביא לפגיעה בניסיון הקבוץ להרחיב את מספר חבריו, וכן תיגרום לקבוץ נזק כספי בגובה של כחצי מיליון ש"ח בדמות אובדן החזר השקעה שהקיבוץ הוציא לשם פיתוח המיגרש.

עוד הדגיש בית המשפט כי תוצאות ההצבעה שנערכה באספה מלמדות על היתנגדות רחבה של חברי הקבוץ לקליטת המבקשים לחברות בו, וכי בהנתן תוצאות חד משמעיות אלו, המבקשים עומדים בפני משוכה עובדתית ומשפטית לא פשוטה לשכנע כי תוצאות ההצבעה הן תוצר של הפעלת לחץ פסול, וזאת בפרט כאשר על פני הדברים נראה כי ניתנה למבקשים היזדמנות נאותה לשטוח את טענותיהם לפני חברי הקבוץ.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

משאלו הם פני הדברים, סבורני כי צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, בוודאי לא בעוצמה כזו המאזנת את הערכת בית המשפט קמא ביחס לסיכויי התביעה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצידה.

בבית המשפט העליון רע"א 5215/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשים: 1. אופיר יהלום 2. אווטאר השקעות בע"מ 3. אלי ביטון נ ג ד המשיבים: 1. רפאל כהן 2. גל שמואל מילר 3. עו"ד אלון גולדברג 4. יודן בר נכסים והשקעות בע"מ 5. אלה ר. נכסים ואחזקות (1994) בע"מ 6. מידאס השקעות בנדל"ן בע"מ החברה: אווטאר פיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית) מיום 28.7.2022 בת"א 59776-06-22, שניתנה על-ידי כב' השופטת ס' יעקבי; בקשה למתן צו מניעה זמני בשם המבקשים: עו"ד אבנר כהן בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמואל גלינקא בשם המשיבות 6-4: עו"ד אוריאל מוזס; עו"ד אדי לבדנסקי ][]החלטה

החברה אוחזת ב-74% ממניותיה של נופש פלוס, שלה זכויות במקרקעין המצויים בקבוץ קריית ענבים, ומניות אלו הן נכסה היחיד של החברה.

עוד טענו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, וכי הוצאת הסכם המכר אל הפועל תרוקן את החברה מנכסיה באופן בלתי הפיך ותאיין את תביעתם.

טענות אלו הועלו גם לפני בית המשפט המחוזי, אשר ציין בהחלטתו כי דירקטוריון החברה, כמו גם בעלי מניותיה (כפי שהדבר השתקף מהצבעתם) הסכימו כולם על מכירת מניות נופש פלוס, כך שהמחלוקת בין הצדדים נסובה אך על גובה התמורה שתשולם בגינן.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים בבקשתם, לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו אלה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.

בבית המשפט העליון רע"א 7640/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: סמיר אליאס נ ג ד המשיב: אינאס סלייח בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 2.11.2022 בת"א 22411-09-22 שניתנה על-ידי כב' השופט א' זגורי בשם המבקש: עו"ד שלומי כהן ][]החלטה

אולם בסופו של דבר התחוור למבקש לטענתו כי למשיבה לא הייתה כוונה למסד את הקשר ביניהם, והיא ביקשה רק להוציא ממנו כספים.

בין שיקולים אלה מיתקיים יחס של "מקבילית כוחות" כאשר מקובל לראות בשקול של מאזן הנוחות כבעל מעמד הבכורה (ראו מיני רבים: ע"א 5432/16 סמואל נ' רונן, פסקה 16 (31.1.2017)); רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קבוץ אושה, פסקה 15 (16.6.2022)).

...

בענייננו, בחינה של שיקולים אלה מטים את הכף אל עבר המשיבה ומצדיקים לכן את המסקנה לפיה אין מקום להתערב בהחלטה לבטל את הסעד הזמני שניתן.

מסקנה זו עומדת בעינה (לאור העובדה שמדובר בסכום שאינו גבוה), חרף העובדה שהמשיבה טענה כי היא מקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 4737/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: ספיר ניר נ ג ד המשיבה: כביש 6 חוצה צפון בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 24.5.2023, בתרע"א 1465-05-23, שניתנה על-ידי כבוד השופט ע' טאהא בשם המבקשת: עו"ד מוטי לוי בשם המשיבה: עו"ד איתן פלוגר ][]החלטה

גם לאחר 3 מכתבים אלה, שהוציאה החברה – לא שולם החוב, ועל כן, הועבר התיק לטיפולו של משרד עורכי דין.

כאן המקום לציין, כי ספיר לא מכחישה שהדואר שנשלח – היתקבל אצלה; ואף הדואר הרשום שמוּען אליה – הגיע אל יעדו, במזכירות הקבוץ, שאישרה בשמה של ספיר את קבלת הדואר.

אמנם, בעת שנדונה הסוגיה בועדת הכנסת, כביש 6 חוצה צפון טרם ניפתח, וממילא, ביקורת חברי הכנסת לא כוונה כלפי החברה, שהיא בעלת הזיכיון בו; אך על כל פנים, לשיטת ספיר, גם בכך יש ללמד על כלליות הסוגיה, ועל חשיבותה.

כידוע, לאחר שסכסוך התברר ולובן בשתי ערכאות, ובפרט כאשר הערכאה הראשונה מומחית בתחומה, היתר לפרוץ את מחסום 'הגלגול השלישי', ניתן בזהירות ובמשורה – רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית ורחבה, בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים, או כאשר הדבר נידרש לצורך מניעת עוות דין (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

...

בהקשר זה שוכנעתי גם, כי החברה עושה כל שלאל-ידה על מנת לבדל בינה לבין חברת דרך ארץ, המפעילה את כביש 6 המרכזי, לצורך מניעת בלבול: סמליל (לוגו) החברות שונה; עיצוב המעטפות שונה, לרבות צבען; ומעל לכל זאת – על גבי המעטפה של החברה, מופיעה הבהרה מודגשת בצבע אדום, כהאי לישנא: "שימו לב! החיוב בחשבונית זו הינו עבור נסיעות בכביש 6 חוצה צפון החדש (במקטעים יקנעם וסומך). לידיעתכם כביש 6 חוצה צפון מופעל על ידי חברה שונה מכביש 6 המרכזי ויש לשלם לה בנפרד!" (ההדגשות במקור – נ' ס').

אשר על כן, סבורני כי די באמור כדי לקבוע, שאף אם יש מקום להידרשותו של בית המשפט להליכי גביה הננקטים על-ידי החברה ועל-ידי חברות אחרות הדומות לה, בפרט באשר למידתיות הצעדים שננקטים על-ידן – המקרה דנן, בנסיבותיו, אינו פורש את המצע הראוי לכך (לגבי שיקול זה ראו, למשל: רע"א 2064/23 נפתלי נ' כהן, פסקה 10 (27.3.2023); רע"א 4107/12 קפון נ' בניסטי, פסקה 10 (11.7.2012)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.