ערעור על החלטת בית המשפט בגין חיסיון הליכי הגישור

בבית המשפט העליון רע"א 3655/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשת: כפריס אן.די.סי בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. מרכז מכרות היהלומים בע"מ 2. אן.די.ג'י נאשיונל דייונדס אנד ג'ולארי קומפני בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1201-09-19 שניתנה ביום 21.03.2022 על ידי כבוד השופטת נ' גרוסמן בשם המבקשת: עו"ד עידו קוסובר, עו"ד שירלי רובינשטיין בשם המשיבות: עו"ד גיא נאמן, עו"ד ענבל אלקיים, עו"ד שחר בנזנו ][]פסק-דין

בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.12.2018 הוטל חיסיון על מסמכים שונים שהוגשו בהליך הנוסף וזאת מטעמים של חיסיון סודות מסחריים.

החלטת בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 21.3.2022, היא ההחלטה מושא הבקשה, ולאחר שהליך הגישור בין הצדדים לא צלח, נידרש בית המשפט המחוזי לבקשות הצדדים שטרם הוכרעו.

...

עיינתי בטענותיה של כפריס ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

לאור כל האמור לעיל, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, הדיון בסוגיית חסיון הפרוטוקולים יושב לבית המשפט המחוזי, על מנת שיעיין בפרוטוקולים, אלה המושחרים ואלה שאינם מושחרים, יבחן האם החלקים המושחרים מכילים סודות מסחריים וייתן החלטה משלימה.

בכפוף להשלמה האמורה, מקובלת עליי לחלוטין מסקנת בית המשפט המחוזי כי לנוכח היקפם הרחב של הליכי הגילוי והעיון שהתקיימו עד כה, הגיעה העת לפנות לבירור התביעה לגופה.

]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נפתלי שילה) בת"א 9062-04-14 ות"א 3452-09-14 מיום 11.12.2022, אשר קיבלה חוות דעת שהוכנה במסגרת הליך גישור שהתקיים בין הצדדים כחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, וזאת בהתאם להסדר דיוני שנערך בין הצדדים, וקיבל תוקף של החלטה.

ביום 28.9.2022 הודיעה עו"ד אלקבץ כי היא מנועה מלמסור את עמדתה בעיניין, נוכח החיסיון החל על הליך הגישור.

כלל "אי-קבילות" מופנה לבית המשפט, ומורה לו שלא לקבל כראיה בהליך משפטי מידע מסוים (בעיניינו, דברים אשר נימסרו במסגרת הליך גישור); כלל "סודיות" מופנה לאדם המחזיק במידע, ומטיל עליו חובה שלא לחשוף אותו שלא בהתאם לתנאי הסודות (בעניינינו, למי שאינו צד לגישור); כלל "חיסיון" מקנה חסינות לבעל המידע מפני החובה לחשוף את המידע (בעצמו או על ידי אחר מטעמו) לצד שכנגד ולבית המשפט במסגרת הליך משפטי (בעניינינו, חסינות מהחובה למסור לבית המשפט ולצד שכנגד על שארע בהליכי הגישור).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

לבסוף, סבורני כי אף דין הראש השלישי של טענות המבקשת להידחות, בהיותן מופנות כלפי החלטות דיוניות הנוגעות לניהול ההליך ולסדרי דין בהן, ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

עוד טוען המערער, שהליך גישור הוא חסוי, אינו אמור להיות מובא לידיעת בית המשפט והדברים שנאמרים במסגרתו לא משמשים כראיה.

זאת ועוד, המערער אף מלין על החלטות הביניים של בית משפט קמא, בהן קיבל בית משפט קמא כראיה מסמכים שהוגשו על ידי המשיבה ולא הועברו לעיונו במסגרת הליך גילוי המסמכים.

...

התוצאה היא: טענות המערער בכל הנוגע לפגם בכריתת הסכם הפשרה, מקומן בהליך של תביעה נפרדת ולא בדרך של ערעור.

יודגש, לבית משפט זה אין הסמכות להידרש לטענות המערער בגין כך. טענות המערער בגין פגם ההליך המשפטי נדחות לגופן.

המערער ישלם הוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪ אשר יועברו על ידי המזכירות מתוך הערובה שהפקיד.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 25.12.22 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין) שדחה את בקשת המבקשים לגילוי מסמכים שהוגשה במסגרת תובענה לאכיפת הסכם שהתגבש לטענת המבקשים בתום הליך גישור.

בספרו חסיונות ואינטרסים (בעמ' 586) מתייחס כב' השופט עמית לשאלת הויתור על החיסיון בגישור והוא מציין שם כי: "כמו בחיסיון עורך דין-לקוח, חשיפה חלקית של דברים שהוחלפו במהלך הגישור עשויה להתפרש כויתור על החיסיון, באשר בתי המשפט אינם נכונים לקבל חשיפת טפח והסתרת טפחיים". בר"ע (ת"א) 1099/04 ג' נ' נ' ג' מ' (15.8.05) שאוזכר בהחלטה, נדון מקרה בו אחד מבעלי הדין הזכיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו פרטים כלליים מסוימים מהליך הגישור והצד שכנגד טען שיש לראות בכך ויתור על חיסיון הגישור.

...

ביהמ"ש (כב' השופטת שטופמן) קבע שמה שכתב אחד מבעלי הדין בתצהיר הם דברים "כלליים בלבד, ואינם יורדים, כלל ועיקר, לתוכנו של הליך הגישור" ולא ניתן לראות בתיאור פרטים אלו משום ויתור על החיסיון בגישור, שכן "חיסיון הליך הגישור, הוא עניין כבד משקל ומשמעותי ביותר, וויתור על חסיון זה , מן הראוי שיהא מכוון ולא אקראי. סבורה אני, כי על מנת לשמור על אמון צדדים בהליך הגישור, אין לאפשר, בנקל, את הסרת החיסיון שבהליך הגישור, אלא במקרים חריגים". ראו גם: רמ"ש 34741-09-16 א.ש. נ' ט.פ. (2.1.17).

סיכומו של דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

]השופטת י' וילנר: לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ונ' שילה) בעמ"ש 61566-03-22 מיום 15.1.2023, שבגדרו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטה ועל פסק-דין של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב – יפו (החלטת השופט א' בן ארי ז"ל בתמ"ש 34947-11-09 מיום 18.4.2012; ופסק דין של השופטת ו' שביט פינקלשטיין בתלה"מ 22662-03-19 מיום 10.2.2022), שבמסגרתם נקבע כי המשיב רכש 7% מזכויות הבעלות בדירה שרשומה על-שם המבקשת.

המבקשת הוסיפה כי לצורך קביעתו בדבר קיום ההסכם הנטען, בית המשפט לעינייני מישפחה לא היה רשאי להסתמך על פניית הצדדים ליועצת הפינאנסית, מאחר שהפנייה בוצעה במסגרת הליך גישור, שעל המתרחש בו חל חיסיון לפי חוק.

בתוך כך, לנוכח החשיבות שמייחס כאמור המחוקק לעיסקאות במקרקעין, דרישת הכתב נועדה להשיג ודאות באשר לתוכנן של עיסקאות כאלה: "אחת המטרות החשובות של דרישת הכתב בעיסקת מקרקעין היא להשיג ודאות [...] ולמנוע התדיינויות סביב תוכנם של הסכמי מכר במקרקעין – הסכמים שיש בהם בדרך-כלל חשיבות רבה לצדדים המתקשרים. היתדיינות כזו אינה רק גוזלת מזמנו של בית-המשפט ועולה לצדדים במשאבים רבים; חשוב מכך – היא טומנת בחובה פוטנציאל לטעויות של בית-המשפט בשל העובדה שמטבע הדברים קיים קושי לרדת לחקר האמת בהעדר ראיות חד-משמעיות כגון מיסמך כתוב" (ע"א 2143/00 לוין נ' שולר, פ"ד נז(3) 193, 201-200 (2003)).

...

בסך-הכל, במהלך התקופה שבין חודש מאי 2005 לחודש מרץ 2008 העביר המשיב למערערת סכומים המצטברים לסך של 349,091 ש"ח. בחודש נובמבר 2009 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה רכושית נגד המבקשת, שבמסגרתה טען כי נכרת בין הצדדים הסכם מכר בעל-פה, שלפיו המשיב ישלם לתקופה מסוימת את תשלומי המשכנתא שנטלה המבקשת, וכן יישא בעלות של שיפוצים שנערכו בבניין שבו נמצאת הדירה, ובתמורה ירכוש זכויות בדירה.

אם כן, משאין בענייננו מסמך בכתב, אשר מסדיר את הסכם המכר הנטען בדירה, ומשלא קמה בנסיבות דנן "זעקת הגינות" כאמור – המסקנה היא כי אין בענייננו הסכם בעל תוקף משפטי, שמכוחו רכש המשיב זכויות בדירת המערערת.

מעבר להסתמכות על פניית הצדדים ליועצת הפיננסית, קביעת הממצא העובדתי האמור הייתה כרוכה גם בהתרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט לענייני משפחה ממכלול הראיות והעדויות שנשמעו בהליך.

לפיכך, ובהינתן שאין זה מדרכו של בית משפט זה להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, לא כל שכן במסגרת דיון ב"גלגול שלישי" (ראו, מני רבים: בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית, פס' י"ז (23.6.2009)); וכי הכלל האמור מקבל משנה תוקף, כאשר הקביעה העובדתית הנדונה הייתה כרוכה גם בהתרשמות בלתי אמצעית מעדים (ראו, מני רבים: רע"א 2324/07 ברנס נ' לבדנסקי, פס' ז' (17.12.2007)) – הרי שלא ראיתי להתערב בקביעה העובדתית בדבר קיומו של ההסכם שבעל-פה. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, במובן זה שתבוטל הקביעה שלפיה המשיב רכש 7% מהזכויות בדירה.