ערעור על החלטת בית הדין לעררים בעניין בקשת מקלט מדיני

בפני ערעור על פסק הדין של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (כב' הדיינת מירב פליישר-לוי) מיום 11.09.22, בערר (י-ם) 2399-20, במסגרתו נדחתה טענת המערערים כנגד החלטת המשיבה לדחות על הסף את בקשתם לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים, מבלי להעבירה לבחינת הועדה הבינמשרדית המייעצת.

ביום 26.06.17 הגיש המערער ערר על ההחלטה לבית הדין (ערר (י-ם) 3276-17), ולאחר דיון בטענותיו, נדחה הערר בפסק דין מנומק, מיום 12.02.18, במסגרתו נקבע כי לא הוכחה עילה להכרה במערער כפליט על פי הנהלים או על פי כל עילת מקלט מקובלת.

בעיניינו, בית הדין, בפסק דין ארוך מקיף ומנומק, בחן ומצא שאין באף לא אחד מן הטעמים שהגישו המערערים סיכוי מסוים שהבקשה תיתקבל.

בצדק גם נטען, כי ההיפך הוא הנכון, והעותר למקלט מדיני יודע, כי גם אם בקשתו תיתקבל והוא יוכר כפליט, הוא יהיה זכאי למקלט מדיני, כשכשמו הוא "מקלט" באופן זמני, עד אשר יתייתר הצורך ב"מקלט" זה. לעמדת ב"כ המערערים כל מקום בו מדובר בשהייה ממושכת כדין של קטינים בישראל קיימת חובה להעביר את המקרה לדיון בועדה, ולא היא.

...

לכך, מצטרפים במקרה זה התנהלותם של המערערים, אשר בית הדין מצא בהם בצדק התנהגות, המלמדת על חוסר תום ליבם.

נכון הוא, כי קיימת הנחה שהעתקת מגורי הילדים לאזור אחר תפגע בשגרת חייהם, אך מדובר בפגיעה בלתי נמנעת הקיימת בכל מקרה שבו נדחית בקשת הורה לקבלת מעמד בישראל, ולמעשה בכל מקרה של העתקת מגורי הוריהם של קטינים.

בשים לב לכל האמור, לא נפלה כל טעות בפסק הדין, ודין הערעור להידחות.

העירעור הוגש גם על החלטת בית הדין לעררים מיום 23.11.22 שעניינה דחיית בקשת העורר לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין.

כפי שקבע בית הדין לעררים, התנאי לחילוט הערבות נתמלא לפני שהוגשה בקשת האשה למקלט מדיני.

...

עם זאת סבור אני כי ראוי שהרשות המנהלית המוסמכת תבחן את בקשתו של המערער לקבלת הערבות שחולטה בחזרה, זאת ככל שתוגש בקשה, מטעמי צדק והגינות שלטונית וממכלול הטעמים שפורטו לעיל, ביחד עם נסיבות אישיות שיוכל המערער להוסיף ולטעון בפני הרשות המנהלית המוסמכת.

בהתאם אני מורה כי המערער יוכל לפנות לגורמי רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים בבקשה חדשה שתפרט את מכלול הנסיבות, נסיבות שככל הנראה לא נבחנו ונשקלו ע"י גורמי המשיב וממילא גם לא עמדו גם בפני בית הדין ולא נשקלו על ידו.

בכפוף לזכותו של המערער לפנות בבקשה חדשה, כמפורט לעיל, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 26.7.2022 (ערר (י-ם) 1190-21, הדיין ש' ויזן).

ביום 31.10.2016, במהלך שהותם במדינה, השלושה הגישו בקשה למקלט מדיני בישראל ובה טענו כי נשקפת להם סכנה באוקראינה.

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, ובו שבו על טענותיהם בדבר הנסיבות המיוחדות המצדיקות דיון בעיניינם בפני הועדה הבינמשרדית.

בעשותו כן, הוא קיבל את קביעותיו של בית הדין לעררים לפיהן ראשת הדסק פעלה במסגרת סמכותה עת דחתה הבקשה, וכי לא נפלה שגיאה בהחלטתה המצדיקה היתערבות שיפוטית.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

אינני נוקטת כל עמדה באשר לאפשרות זו. סוף דבר: הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 11.9.2022 (ערר (י-ם) 2399-20, הדיינת מ' פליישר לוי).

בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים, בית הדין לעררים דחה את הערר שהגישו המבקשים לאחר שלא מצא עילה להתערב בהחלטת המשיבה בעיניינם.

בית המשפט המחוזי הדגיש, כי המבקש בחר לנהל הליכים לבחינת בקשתו למקלט מדיני, הליכים אשר מטבעם אורכים זמן, וכי לא ייתכן שהימשכות הליכים אלה תיחשב כעת טעם הומניטארי להסדרת מעמדם של בני המשפחה בישראל.

...

המשיבה מוסיפה וטוענת כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, משום שנסיבותיהם של המבקשים אינן מקימות "סיכוי מסוים" לקבלת בקשתם למתן מעמד הומניטרי באופן המצדיק את בחינת עניינם על-ידי הוועדה הבינמשרדית.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לאחר כניסתו לישראל הגיש המערער בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל.

פסק דינו של בית הדין לעררים בפסק דינו דחה בית הדין לעררים את טענתו של המערער לפיה לא ניתנה לו זכות טיעון ראויה לפני שהוחלט על ביטול מעמדו כפליט.

בית הדין קבע כי אומנם הריאיון האחרון שנערך למערער עובר למתן ההחלטה היתקיים בשנת 2019, זאת במסגרת בקשתו לקבל מעמד של קבע בישראל מטעמים הומנטריים מיוחדים, וכי הריאיון האחרון שנערך לו בנוגע למעמדו כפליט היתקיים בשנת 2018, אלא שהאפשרות של ביטול מעמדו של המערער כפליט עמדה על הפרק כבר משנת 2013 ואילך, כך שהיו למערער הזדמנויות רבות להשמיע את טענותיו בעיניין זה. בית הדין דחה את טענת המערער לפיה עובר למתן ההחלטה בדבר ביטול המעמד היה על המשיב לקבל חוות דעת עדכנית מאת היחידה לטפול במבקשי מקלט, זאת כיוון שחוות הדעת האחרונה שעמדה לנגד עיני המשיב הייתה משנת 2013.

...

במצב דברים זה סבורני, בניגוד לטענת המשיב, כי המערער לא נדרש, וספק אם היה יכול, להביא לבחינה משפטית את שאלת ביטול מעמדו כפליט.

כיוון שכך, אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה ההחלטה בדבר ביטול מעמדו של המערער כפליט לחוד, וההחלטה בדבר הרחקתו או אי הרחקתו מישראל לחוד.

העולה מהמקובץ הוא שדין הערעור להתקבל, במובן זה שההחלטה בדבר ביטול מעמדו של המערער כפליט תבוטל ועניינו של המערער יוחזר למשיב לשם קבלת החלטה חדשה.