ערעור על החלטת בית הדין לחוזים אחידים בתנאי חוזי שחקני כדורגל

עוד טען המשיב, "כי בנוסף להוראות התקנון המחייבות, אף בהסכם ההעסקה שבין הצדדים (שהוא הסכם אחיד המונהג על ידי ההתאחדות), ישנה בסעיף 7 תניית בוררות מפורשת בין הצדדים ולפיה, כל סיכסוך הנוגע להסכם ההעסקה יידון בפני המוסד לבוררות שליד ההתאחדות, בהתאם לתקנון." (סעיף 9 לתגובה לבקשה).

סעיף 2 לתקנון בא וקובע, בין היתר, כי למוסד לבוררות וגישור סמכות ייחודית לידון "בכל סיכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לשחקן ובין שחקן לקבוצה". סעיף 3 לתקנון מוסיף וקובע כי - "כל סיכסוך המנוי בסעיף 2 לעיל יובא לדיון והכרעה אך ורק במסגרת המוסד לבוררות וגישור.". בהקשר זה, כתב ישראל שמעוני בספרו הדן בדיני בוררות – אופק חדש בבוררות (מהדורה שניה, תשע"ד- 2014) (עמ' 752), את הדברים הבאים: "סעיף 10א' לחוק הספורט מחייב היתאחדות או איגוד להתקין תקנונים, שיסדירו, בין השאר, את השיפוט הפנימי. מערכת שיפוט פנימית זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בסעיפי הבוררות הקיימים בתקנוני מוסדות הבוררות של היתאחדות הספורט בישראל וההתאחדויות לכדורגל ולכדורסל. מכוח סעיף 10 הותקנו תקנונים המסדירים את פעילות הענף בתחומים שונים. סעיף 11 ממשיך וקובע חובת בוררות, כפי שניתן לאפיינה, לפני מוסדות השיפוט הפנימיים בסכסוכים מסוימים: ״(א) הסמכות הבלעדית לידון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת היתאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10 ,ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בעינייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט". בהתאם לאמור, מקובלת עלינו הגישה לפיה יש לנקוט פרשנות מרחיבה המעניקה תוקף מרבי ככל הניתן לפסק בוררות שניתן על ידי מוסדות הבוררות של אגודי ההתאחדות, שהנם בעלי הידע והמומחיות הנדרשים בענף זה. לעניין ייחודיותו של ענף הספורט ומעמדו של מוסד הבוררות בתחום זה, יפים דבריה של כבוד השופטת (בדימוס) יפית זלמנוביץ-גיסין בסע"ש (ת"א) – 70645-11-16 איתי גרינבוים – בני רמת גן מחלקת הכדורסל [פורסם בנבו] (29.1.17)]: "לגישתי, על בתי הדין לעבודה להכיר באוטונומיה של מוסדות הבוררות של אגודות הספורט, מכל הטעמים שמניתי לעיל ואזכיר בקצרה:

" משנאמרו דברים אלו, נפנה לבחינת הסעיפים 10-11 בחוק הספורט כפי שהם נבחנים בפסק דין רע"א 2186/12 משה עמר - מאור מליקסון (פורסם בנבו, 20.5.2013) (להלן: "עניין משה עמר") - "סעיפים אלו מעגנים – כאמור – חובה סטאטוטורית לקיום הליכי בוררות פנימיים, כך שבית המשפט יעכב הליכים כל אימת שתוגש אליו תביעה אשר חוק הספורט חל על הצדדים לה והעומדת בתנאי התקנונים שהותקנו מכוחו ויפנה אותם למוסדות הבוררות, לפי ענפי הספורט השונים, ובעניינינו למוסד לבוררות של היתאחדות הכדורגל (סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך א' 78-77 (מהדורה רביעית מיוחדת – תשס"ה)) (להלן אוטולנגי); ע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו] (2009) (להלן עניין כץ)). בע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן לקידום כדורסל, פ"ד מד(2), 806 (1990) ציין השופט – כתארו אז – אור כי סעיף 11 לחוק הספורט אינו דן בעניינים הקשורים ל"פעילות שוטפת" בלבד, אלא ל"עניינים הקשורים לפעילות במסגרת ההתאחדות או איגוד", כלשון חוק הספורט, וכי "על פי פשוטם של דברים, ההתייחסות היא לכל הפעילות במסגרת ההתאחדות או האגוד". עוד נקבע בעיניין משה עמר כי: "התכלית שביסודן של הוראות אלו היא יצירת מערכת לפיתרון מהיר ויעיל לבירור סכסוכים אשר תיתחשב במאפייניו הייחודיים של עולם הספורט, בפרט נוכח הדינאמיות של ענף זה, המצריכה החלטות דחופות ומהירות (דרורה פלפל הספורט בראי המשפט, 173 (1994)). ההנחה, שיש לה רגליים במציאות כמובן, היא כי למוסדות השיפוט הפנימיים הידע והמומחיות בגדרי המטריה המיוחדת שבה עסקינן. תכלית זו משמיעה לנו פרשנות מרחיבה של הסמכות הקבועה בחוק הספורט של מוסדות השיפוט הפנימיים שהוקמו מכוחו." יחד עם זאת, סעיף 3 לחוק הבוררות, עליו נסמכת בקשת הקבוצה לביטול פסק הבוררות, קובע כי: "אין תוקף להסכם בוררות בעיניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". כמו כן, קובע סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין") כי: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לידון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור." על סמך הוראות אלו ובהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין, המעניק סמכות ייחודית לבית הדין לידון בנושאים הנוגעים ליחסי עובד מעביד, נפסק בבג"ץ 2852/16 מעונות ילדים בישראל - קרית הילד עמותה רשומה - בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (11.5.16), כי ככל שמדובר במחלוקת הנוגעת לזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה, בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לידון בהן.

בהקשר זה, יפים דבריה של חברתי השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט בפסק הדין תב (ת"א) 24495-05-20 בן גבריאל אלגרבלי - בני כפר אכסאל לתרבות וספורט [פורסם בנבו] (16.12.2020), בו נקבעו הדברים הבאים: "הינה כי כן, הזכות כמו גם הזכאות לשכר, אשר היא שנדונה בבוררות, היא זכות בת בוררות, ואין בהכרעתו של הבורר בדבר אי תשלומה בפועל, בפרט עת לא נתבעו שם או נפסקו פצויי הלנת שכר, משום חריגה מסמכות המקימה עילה לבטלותו של ההליך [ראו והשוו גם פסיקות נוספות של בית דין זה: תב (ת"א) 58922-01-17 אורי יצחקי – החברה לקידום הספורט והכדורסל בנתניה בע"מ [פורסם בנבו] (23.3.18); סעש (ת"א) 53107-06-18 SOTIRIS NINI - מכבי אבשלום פ"ת - מחלקת כדורגל (ע"ר) [פורסם בנבו] (2.10.18)]." קביעה זו אף קיבלה משנה תוקף בבית הדין הארצי הדן בעירעור על פסק הדין האמור, עע (ארצי) 30331-01-21 מועדון הפועל עמאד אכסאל - בן גבריאל אלגרבלי [פורסם בנבו] (4.2.2021), אשר קבע, בין היתר, את הדברים הבאים בהחלטה לעניין עיכוב ביצוע פסק הדין: בית הדין האיזורי סקר בהרחבה את המסגרת הנורמאטיבית של הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים, לרבות עת מדובר בפסק בוררות שעניינו בתביעת שכר, כאשר זה ניתן על ידי מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודי הספורט.

...

לפיכך, אנו סבורים כי השכר המגיע למשיב הוא זכות חוזית הנובעת מחוזה העבודה בין הצדדים ומכאן שאין המדובר בזכות מגן שאינה ברת בוררות כפי שטוען המבקש אלא בזכות חוזית בה היה הבורר מוסמך לדון ולהכריע.

אנו סבורים כי מדובר בטענות שהועלו בעלמא, ללא כל פירוט וללא הפניה לעילות ביטול, למעט סעיף 3 לחוק הבוררות, העוסק בהיעדר סמכות אשר אליו נתנו את עמדתנו, וככאלה אינן מהוות עילה לביטול פסק הבוררות.

סוף דבר: הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת, והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

חליפת המכתבים בין הצדדים, שחלקים ממנה פורטו לעיל, הובילו את הנתבעת לסיים את ההיתקשרות החוזית עם התובעת, כך שביום 15.08.2006 שלחה הגב' לאה אינהורן, סגנית מנהל האגף להתקשרויות וקידום אצל הנתבעת, מכתב לתובעת, בו הודיעה לה על החלטת ועדת המכרזים הבין-אגפית שנתקבלה ביום 10.08.2006 ולפיה, מופסקת ההיתקשרות עם התובעת במסגרת חוזה שר/ 05/1628 ועל תשלום סך של 101,347 ₪ (ללא התייקרויות), על פי תנאי ההיתקשרות נספח 3 (תנאים כלליים לחוזה) סעיפים 17(א) ו- 17(ו), כשסכום זה מהוה סילוק סופי ומוחלט של תביעות התובעת עקב ביטול החוזה לרבות הוצאות והפסד רווחים.

ככלל לבתי המשפט מוענקת הסמכות לבטל תנאים מקפחים בחוזה אחיד או לשנות אותם (ראה: סעיפים 3, 17 ו- 19 לחוק החוזים האחידים וכן ע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433, 455, המובא גם על ידי אריאל פורת "חוזים אחידים" , חוזים, כרך ג' (**** פרידמן ונילי כהן, עורכים), 743 (1991) וזאת אגב בירור סיכסוך משפטי בין ספק ללקוח, ובשונה מבית הדין לחוזים אחידים, תוקף החלטתו מוגבל להסכם הספציפי שהובא לפתחו וכשלהכרעה זו לא תהא תחולה כלשהיא על הסכמים אחרים שנכרתו לפי אותו נוסח (ראה: אריאל פורת (שם) 744).

לא הוכח כי ההסכם או תנאיו נקבעו מראש בידי הנתבעת בכדי לשמש לחוזים רבים אחרים בין הנתבעת לאנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם (ראה: ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל נ' היתאחדות לכדורגל, פ"ד מה(5) 89, 109-110).

כמו כן ובשולי הדברים, לא ניתן להיתעלם מהדמיון הרב הקיים בין סעיפים 46 (5) ו- (6) לחוזה המדף הממשלתי 3210 (נוסח התשנ"ו-1996) לסעיפים 17(ג) ו- (ד) לנספח 3 להסכם מושא התובענה כאן ושנדון כאמור בפסק הדין בעיניין מנורה (שם) ואשר לגביו נקבע כי: "נטען, שתניותיו של החוזה הן תניות מקפחות. בעקבות הגשת הבקשה היתקיים משא ומתן ממושך, ובסופו נתגבשה הסכמה אשר מצאה את ביטויה בנוסח חדש לחוזה האחיד. נוסח זה, הוא "חוזה מדף 3210", שכאמור שימש בהתקשרות נשוא ערעור זה. בעקבות ההסכמה ביקשה היתאחדות הקבלנים למחוק את הבקשה אשר הוגשה לבית הדין לחוזים אחידים, וזו נמחקה ביום 23.3.96 (הח"א 9/94 היתאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ' מדינת ישראל).

...

עיקר המחלוקת בהקשר זה הינו ביחס לכך ששלד הפרוטוקול הוכן מבעוד מועד וטרם שנערכה ישיבת הוועדה, משכך, מתבקשת, כביכול, המסקנה לפיה, נפל פגם בפעילות הוועדה הנחזית כמי שמשמשת חותמת גומי להחלטה שנקבעה מראש.

עיון בנסיבות העניין, בראיות ובעדויות מביא למסקנה כי אין הדבר כך בענייננו.

פסיקתא הנתבעת תשלם לתובעת סך של 58,259.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.2006 ועד למועד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 21750-09-23 אבישר נ' צרויה לפני כבוד השופט רז נבון ח' טבת תשפ"ד 20 בדצמבר 2024 המבקש: יצחק אבישר, עו"ד ע"י ב"כ עו"ד עופר פיק המשיב: גל צרויה ע"י ב"כ עו"ד שי אליאס החלטה

סעיף 5 להסכם שכר הטירחה קובע תניית בוררות בין הצדדים, בגדרה הוסכם, כי כל סיכסוך או מחלוקת בקשר להסכם יבוררו בבוררות מוסכמת בפני דן יחיד, שימונה מתוך רשימת הבוררים של המוסד לבוררות בהתאחדות לכדורגל או באיגוד הכדורסל.

המדובר בהליכים מסובכים ויקרים כאשר מצבו הכלכלי של המשיב אינו בטוב; הליך הבוררות ימנע מהמשיב מלהעלות טענותיו ויגביל את המשיב לבוררות כאשר אין לבוררים יתרון דיוני על פני שופטים בבתי המשפט האזרחיים ובפרט כאשר אין אפשרות להגיש ערעור על פסק בוררות.

אין ממש בטענת המשיב בעיניין הקניית הסמכות למוסדות השיפוט של ההתאחדות לכדורגל או איגוד הכדורסל: המשיב ממקד את טענותיו בכך, כי הוא אינו שחקן כדורגל פעיל וכי גם המבקש אינו חבר בהתאחדות לכדורגל או באיגוד כדורסל.

לא מצאתי ממש בטענות המשיב בדבר תנאי מקפח בחוזה אחיד: לטענת המשיב, תניית הבוררות עולה כדי תנאי מקפח בחוזה אחיד אשר נחתם תוך ניצול חולשתו ומצבו הבריאותי של המשיב.

דוקא בפסה"ד המנחה אליו הפנה המשיב, ת"א (מרכז) 21342-10-15 גדעון ענאקי נ' מרקמן את טומשין-חברת עורכי דין (11.11.2015), עמד בית המשפט המחוזי על כך, כי כאשר תניית הבוררות אינה קובעת, כי כל סיכסוך יידון באופן גורף בבוררות (למשל טענות בדבר רשלנות ומחלוקות נוספות וכוללות), אלא ממוקדת בסכסוכי שכ"ט בלבד, אין כל מקום להורות, כי מדובר בתנאי מקפח, לאמור: "יתרה מכך ולמעלה מן הצורך אציין, שגם נוסח הסעיף בנוסחו העדכני אינו מביא לדעתי את הוראת סעיף 9 להסכם למסגרת הגדרת תנאי מקפח. המבקש לא הוגבל לטענות מסויימות כאלה או אחרות והוא חופשי לטעון כל טענה. התנאי גם לא קבע כי כל סיכסוך ידון בבוררות. כל שנקבע הוא שרק סיכסוך הנובע מההסכם, היינו סיכסוך הנוגע למחלוקת בעיניין שכר טירחה הוא שיועבר להליכי בוררות, הא ותו לא. כל סיכסוך או מחלוקת אחרים שאינם קשורים להסכם שכ"ט (למשל תובענה לרשלנות מקצועית או טענות אחרות), רשאי המבקש להביאה לדיון בבית המשפט, ואינו מוגבל בכל טענה שהיא בעיניין זה". דברים אלה יפים ומתאימים לענייננו, שכן גם בהסכם מושא הליך זה, תניית הבוררות אינה גורפת והיא הגבילה עצמה לסכסוכים הקשורים בשכר טירחה.

...

אני סבור, כי כל תוצאה אחרת תביא לכך שלא תהיה יותר תקומה לבירור מחלוקות במסגרת של בוררות, וודאי שעה שמדובר במנגנון רצוי שיש בו כדי להוות מנגנון אלטרנטיבי מהיר לפתרון סכסוכים.

תוצאת הדברים: דין הבקשה להתקבל.

בנסיבות אלה, אני מורה על מינויו של עו"ד חגי אשלגי, אשר נמנה על הרשימה שהועברה ע"י המבקש לשמש כבורר במחלוקת שבין המבקש לבין המשיב בקשר עם שכר טרחתו.

בנוסח האחיד להסכם שחקנים (לא זרים) נכללת התחייבות לשמור על אורח חיים ספורטיבי (ר' סעיף 3ב'), לא לידרוש ולא לקבל תשלומי נטו מהקבוצה (ר' סעיף 3ז') לנהוג על פי תקנון המשמעת האחיד של איגוד הכדורסל ופיב"א (ר' סעיף 3יג') וכיוב' (http://www.ibpa.org.il) השחקן מקבל את שכרו, בין אם נקבע על בסיס שנתי או חודשי בין אם "יום העבודה" נמשך שעתיים וכלל, למשל, אימון כושר גופני ובין אם נמשך שעות ארוכות וחייב נסיעה למשחק בקצה האחר של המדינה.

דיני הספורט וייחודם סעיף 10 (א) לחוק הספורט, תשמ"ח-1988 (להלן - "חוק הספורט") קובע כהאי לישנא: "10. (א) היתאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו – בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים - בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים". בענין זה כותב ישראל שמעוני בספרו דיני בוררות-אופק חדש בבוררות (מהדורה שניה, תשע"ד-2014): "סעיף 10א' לחוק הספורט מחייב היתאחדות או איגוד להתקין תקנונים, שיסדירו, בין השאר, את השיפוט הפנימי. מערכת שיפוט פנימית זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בסעיפי הבוררות הקיימים בתקנוני מוסדות הבוררות של היתאחדות הספורט בישראל וההתאחדויות לכדורגל ולכדורסל. מכוח סעיף 10 הותקנו תקנונים המסדירים את פעילות הענף בתחומים שונים. סעיף 11 ממשיך וקובע חובת בוררות, כפי שניתן לאפיינה, לפני מוסדות השיפוט הפנימיים בסכסוכים מסוימים: ״(א) הסמכות הבלעדית לידון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת היתאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10 ,ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בעינייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט". (שם בעמ' 752) סעיפים 3 ו – 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – "חוק הבוררות") הרלבנטים אף הם לענייננו קובעים: 3". אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים.

פסיקת בית הדין לעבודה ההלכה הנוהגת בבית הדין לעבודה ואשר יצאה תחת ידיו של בית הדין הארצי לעבודה היא, כי הדיון בזכויות קוגנטיות מקומו בבית הדין לעבודה ובמקרים בהם מוגשת תביעה הכוללת רכיבים מתחום משפט העבודה המגן, אין להעבירה לבוררות אף אם קיימת תניית בוררות בהסכם החל על הצדדים.

בפסק הדין בענין ד"ר ללה אבין – מכבי שרותי בריאות (ע"ע (ארצי) 1504/04 (2005)) נקבע: "בהתקיים התנאים הנדרשים בחוק ייענה בית המשפט במרבית המקרים לבקשת צד לסכסוך ולהסכם הבוררות, וכאמור בסעיף 5(א) לחוק "יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם". לשון ה"ציווי" לכאורה שבהוראה זו אינה מוחלטת, ובידי בית המשפט סמכות שבשיקול דעת, כאמור בסעיף 5(ג), לפיו: "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". סמכות זו פוֹרשֹת תחולתה אף על הסכמת הצדדים וטבועה בה. כפי שנפסק, הליך הבוררות הוא דרך המלך ובית הדין יטה ליתן תוקף להסכמת הצדדים.

...

כך, חברתי, כב' השופטת ויסמן כתבה לאחרונה בענין גיא פניני ואח' – חברת מועדון הכדורסל מכבי תל אביב (1995) בע"מ (סע"ש (ת"א) 50872-09-16 (2016)): "ראוי להזכיר שעל פי הדין, מקום בו מדובר בכללים פנימיים של ארגון בעל יחוד משל עצמו, יש לאפשר לארגון לנסח את כלליו, גם אם בית המשפט הגיע למסקנה כי נפל פסול באחד הכללים ויש לבטלו. כך בהקשר של תקנוני קרנות פנסיה (בג"צ 4948/03 אלחנתי נ' שר האוצר, [פורסם בנבו], 15.6.08) וכך במערכת יחסי העבודה הקיבוציים (ס"ק (ארצי) 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות עובדי הבניין והעץ, [פורסם בנבו], 15.11.09)." בפסק דינו של ס. הנשיאה כב' השופט טננבוים בענין החברה לניהול מועדון הכדורגל הפועל כפר סבא – אליעזר לנרט ספייר (בש"א (ת"א) 2842/03 (2003)) ובפסק דינו של כב' השופט אזולאי בבית האזורי לעבודה בבאר שבע (תב"ע נא/15-202 סספורטס – התאגדות לתרבות גופנית הפועל, פדע כב' כט'), נקבע, כי הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות אינה חלה מקום בו הבוררות יונקת חיותה מהוראת חוק ספציפי להבדיל מהוראת בוררות שמקורה בהסכמת הצדדים.

איני מקבלת טענה זו. בסעיף הבוררות בין הצדדים נקבע: "הצדדים מסכימים בזאת כי חילוקי דעות שבין הקבוצה לשחקן או בין שחקן לקבוצה בכל הקשור להוראות הסכם זה יובאו להכרעת בורר שימונה מכוח תקנון המוסד לבוררות של האיגוד". מאחר וסעיף הבוררות מצוי בגדרו של הסכם הקובע, בין היתר, את התמורה ומועדי תשלומה, הזכות לקבלת מענק ועוד, ברי, כי כוונת הצדדים היתה כי גם נושאים אלה ידונו בפני המוסד לבוררות של האיגוד.

לפיכך אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה ומיצוי ההליכים בפני מוסדות הבוררות של האיגוד.

הנשיא יגאל פליטמן לפנינו בקשת רשות ערעור על שתי החלטות בית הדין האיזורי בתל אביב-יפו (השופטת אופירה דגן טוכמכר ונציגי הציבור מר רפי גמליאל וגב' עליזה מעיין; ס"ק 4889-02-14): האחת, מיום 9.3.14, בה נדחתה בקשת ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן - ההתאחדות) לסילוק על הסף של בקשת הצד ובקשה לסעדים זמניים שהגישה המשיבה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות), ביחס לתנאי העסקתן של שחקניות נבחרת ישראל בכדורגל ולפגיעה בחופש ההתארגנות (להלן - בקשת הצד); השנייה, החלטה מיום 10.3.14, בה התקבלה בקשת ההסתדרות לתיקון בקשת הצד.

לטענת ההתאחדות קיים שוני רלוואנטי בין השחקניות ולכן אין בפני בית הדין "סיכסוך בעל מימד קולקטיבי". כמו כן לא מתקיימים בהסתדרות תנאי הכשירות (היות האירגון אותנטי ופעיל; היות האירגון ארגון יציג בענף; כשירות האירגון לחתום על הסכם קבוצי מיוחד) לצורך הפעלת חוק שויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שויון הזדמנויות בעבודה).

בפרשת הר"י נדון עניינם של 830 שהועסקו על ידי 11 קרנות מחקרים בבתי חולים שונים, בחוזים אישיים, שלא היו אחידים, בתנאים שאינם זהים.

...

בנדון זה מקובלת עליי החלטתו של בית הדין האזורי, לפיה יש להמשיך ולברר את בקשתה של ההסתדרות בדרך של סכסוך קיבוצי.

בנוגע לתיקון בקשת הצד, מקובלת עלי מסקנת בית הדין קמא לפיה מבחינה דיונית ישנה הצדקה שלא לפצל את הדיון.

סוף דבר - הבקשה נדחית.