כמו כן חייב בית הדין את הנתבעת בהוצאות התובע בסך 15,000 ש"ח.
ביום 7.6.2022 הודיעה הנתבעת כי היא הגישה ערעור על החלטת בית הדין לבית הדין השרעי לערעורים (תיק 278/2022).
...
לטענת הנתבעת, במסגרת התביעה הקודמת שהגיש התובע לאכיפת פסק הדין בתיק הראשון (2180/2020), הוא הסכים להשהות את ביצוע פסק הדין על מנת לאפשר לקטינה לעבור טיפול פסיכולוגי, אך לבסוף הוא בחר שלא לשתף פעולה עם טיפול זה. על רקע האמור סבורה הנתבעת כי ההחלטה בענייננו מתעלמת מהמציאות שנוצרה לאחר מתן פסק הדין בתיק הראשון, ובכלל זה עיכוב ביצוע פסק הדין בהסכמת התובע, וכן המלצות גורמי הרווחה כי יישום פסק הדין אינו יעיל בטרם תשלים הקטינה הליך טיפולי מתאים.
התובע מדגיש כי כל רצונו הוא שהנתבעת תשתף פעולה, אך כל עוד לא יחול שינוי בהתנהלותה, אין מנוס מהותרת הסנקציות על כנן.
בנסיבות אלו, ובהינתן ההזדמנויות הרבות שניתנו לנתבעת לשנות מהתנהגותה לאורך השנים, אני סבורה כי הסנקציות שהשית בית הדין על הנתבעת הן מידתיות (ראו והשוו: בש"פ 3592/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (18.6.2019)).
החלטתי מיום 19.5.2022 המורה על עיכוב ביצוע רכיב המאסר בהחלטת בית הדין מבוטלת בזאת.
