ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע

הרשמת אפרת קוקה המבקשים הגישו לבית דין זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע מיום 4.12.2023, בה התקבלה בקשת המשיב להעברת הדיון בתביעה שהגישו המבקשים לביטול פסק בורר, לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

...

לעומתם, המשיב התנגד להפיכת בקשת רשות הערעור לכתב ערעור, תוך שטען לתחולת הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות), המורה, כי "החלטה של בית משפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות". לאחר עיון בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין לפני, יש להורות על הפיכת בקשת רשות הערעור לכתב ערעור, מטעמים אלה: [א] זכות ערעור על החלטת העברה בין ערכאות - בהחלטה מושא ההליך הערעורי הורה בית הדין האזורי על העברת הדיון בתביעה לביטול פסק הבורר, מבית הדין האזורי לעבודה לבית המשפט המחוזי, מחמת חוסר סמכות עניינית.

זאת מן הטעם, שהגענו לכלל מסקנה, כי גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה סעיף 38 לחוק הבוררות חל על הליכים לפי חוק הבוררות המתבררים בבית הדין לעבודה, מכל מקום, בנסיבותיו המיוחדות של העניין לפנינו, יש לקבוע, שעומדת למבקשים זכות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי.

כללם של דברים - אני מורה על הפיכת בקשת רשות הערעור לכתב ערעור.

בית הדין יראה בבקשת רשות הערעור ככתב ערעור והמבקשים ישלמו את הפרש האגרה כנדרש בתקנות עד ליום 10.3.2024.

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפניי ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע (השופט יעקב אזולאי; סע"ש 40965-05-19 מיום 20.7.2021) שלא לפסול עצמו מלדון בתביעת המשיבה (להלן: "החברה") נגד המערער.

...

משכך, הטענה לפיה החלטתו של השופט אזולאי מהווה פגיעה חוקתית, לא מידתית ושלא לתכלית ראויה בזכותו של המערער להליך משפטי הוגן – דינה להידחות.

שלישית, אין בידי לקבל את הטענה כי השימוש של השופט אזולאי בביטוי "לדחות את הקץ" מעיד על כך שדעתו "ננעלה" או מהווה הבעת דעה על אמינותו של המערער.

הביטוי לפיו היה על השופט אזולאי "לנטרל" את עצמו מלדון בתיק; הטענה כי בית הדין "נאחז בקרנות המזבח" והחלטתו "תמוהה"; כמו גם "חלוקת הציונים" ההיפותטית להחלטותיו של בית הדין– אין להם מקום בבית דין זה. סוף דבר הערעור נדחה.

הנשיאה ורדה וירט- ליבנה לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת רחל גרוס ונציגי הציבור מר אהרון ביתן והגב' אילנה מסד; ס"ק 28988-11-22, מיום 13.12.2022), אשר ניתנה ביום 13.12.2022 במעמד הצדדים, ואשר במסגרתה נדחתה ברובה בקשתה של המבקשת 1 (להלן: "ההסתדרות") למתן סעדים זמניים (להלן: "הבקשה לסעדים זמניים") כנגד המשיבה (להלן: "החברה").

...

לאור זאת, אין בידי לקבל את הטענה לפיה בית הדין קמא "שינה מן היסוד" את מתכונת ההעסקה וסדרי המשמרות הקבועים בחברה ובכך "הפך את ההסכמים הקיבוציים לאות מתה", ואסביר: היות והעסקתם של עובדים אשר ייבחרו במכרז תהיה כפופה להכרעת בית הדין קמא בהליך העיקרי (סעד אשר נתבקש, כזכור, על ידי ההסתדרות), הרי שקיומה של ועדת הבוחנים במועדה, אינו יוצר "מעשה עשוי" מחד; ומאפשר לחברה לדאוג לעתודת כוח אדם, בכפוף להחלטה בהליך העיקרי, כאמור, מאידך.

סוף דבר לא שוכנעתי כי נפלה בהחלטה טעות המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור, או כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית הופעל שלא כהלכה.

לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפניי ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע [השופט עמיצור איתם; סע"ש 18981-07-14 ביום 4.3.2021] שלא לפסול עצמו מלדון בהליך.

...

כלומר, גם ככל והאמירות להן טוען המערער היו נכונות, מבלי להתייחס לנוסח אמירה כזו או אחרת אותן הביא המערער בכתב הערעור, הרי שלא היה בהן בהכרח בכדי להביא למסקנה כי יש לפסול את השופט היושב בדין (עפ"ס 46437-01-21 מרינה שבתאי - לאוניד אבלוביץ (27.01.2021)).

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי טענות המערער מעלות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך, ומשכך דינו של ערעור הפסלות להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הערעור נדחה.

השופטת חני אופק גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע (השופט יעקב אזולאי; סע"ש 45394-02-24) מיום 29.2.24, בגדרה נקבע, בין היתר, כי "אני מורה על ביטול החלטתי המוקדמת מהיום. בשלב זה החברה לא תשלם שכרה של המבקשת עד לליבון הטענות". רקע המבקשת הנה עובדת בחברת קרית הרכב אסולין השקעות 2001 בע"מ, קרי, אצל המשיבה 1.

...

השופטת חני אופק גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט יעקב אזולאי; סע"ש 45394-02-24) מיום 29.2.24, בגדרה נקבע, בין היתר, כי "אני מורה על ביטול החלטתי המוקדמת מהיום. בשלב זה החברה לא תשלם שכרה של המבקשת עד לליבון הטענות". רקע המבקשת הינה עובדת בחברת קרית הרכב אסולין השקעות 2001 בע"מ, קרי, אצל המשיבה 1.

בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם למבקשת שכרה לא יאוחר מיום 7.3.24.

במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי בית הדין קמא נעתר לבקשתו להארכת המועד להגשת התגובה עד ליום 29.2.24 וההחלטה ניתנה ביום 29.2.24 טרם חלף המועד להגשת תגובתו משכך, התבקש בית הדין לבטל החלטותיו ולאפשר למשיב 2 להגיש תגובתו.

לאחר מכן, הוגשה ביום 29.2.24 הודעה מטעם המשיבה 1, במסגרתה נטען, בין היתר, כי מר אסולין, אבי המבקשת, הינו דירקטור ומנכ"ל החברה, ומשכך מוסמך ליתן הודעות בשם החברה; החברה אינה מיוצגת על-ידי עורך-דין ומשכך בית הדין אינו מוסמך לקבוע האורגן המתאים לייצוג החברה; ואין נתון המלמד מדוע המבקשת לא קיבלה שכרה, היא אינה פוטרה והיא ממשיכה לעבוד בה. בהמשך, ביום 29.2.24, ניתנה החלטה רביעית, היא ההחלטה מושא הערעור (להלן: ההחלטה), וכך נאמר: "... לעת הזו, ובשים לב לטענות המשיבים בתגובות, לרבות העובדה כי המבקשת לא טרחה לפרט מכלול ההליכים המתנהלים ביחס לפרשה דנא, מצאתי שלא להקדים את המאוחר בעניין הסעד המבוקש, ומתוך שכך, אני מורה על ביטול החלטתי המוקדמת מהיום. בשלב זה החברה לא תשלם שכרה של המבקשת עד לליבון הטענות, בין לאחר דיון והכרעה בתיק זה ובין לאחר איחוד הדיונים". ביום 1.3.24 הגישה המבקשת בקשה דחופה לביטול ההחלטה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, וכן בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור על ההחלטה נדחית, ומשלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.