ערעור על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה בדבר חישוב תקופת פסילה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 24706-07-16 אבו מוך נ' משרד התחבורה/אגף הרשוי תיק חצוני: בפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל עותר חוסני אבו מוך ת.ז. 023420037 ע"י ב"כ עוה"ד אמיר מסארוה משיב משרד התחבורה/אגף הרשוי ע"י ב"כ עוה"ד ואלא קסיס פסק דין

העותר סיים, לאחרונה תקופת פסילה ארוכה, שהחלה ביום 13.3.2005, עת נפסל מלנהוג למשך 8 שנים בגין הרשעתו בתיק תעבורה 26460/05 בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב ולאחר מכן היה פסול מלנהוג בגין פסילות שהוטלו עליו בתיקים נוספים וכן בגין הגבלות שהוטלו עליו בתיקי הוצאה לפועל.

בסופו של דבר, בעקבות בקשות שהגיש העותר לחישוב תקופת הפסילה, הגיעו העותר והמדינה להסדר פשרה בנוגע לתקופת הפסילה (להלן: "ההסדר").

עוד נטען, כי העותר הועמד לדין מספר פעמים בגין עבירות תעבורה, הורשע ורישיונו נפסל מספר פעמים לתקופות שונות (כמפורט בעמ' 2-3 לתגובת המשיב ובנספחיה) וכי דרישת המשיב לפיה על העותר לעבור מבחנים במרב"ד, לאחר שהיה פסול מלנהוג במשך 11 שנים ולאחר שהושתו עליו עונש פסילה חמור בן 8 שנים ועונשי פסילה נוספים, היא דרישה סבירה שאין להתערב בה. דיון: אני דוחה את טענת הרשות בדבר אי מיצוי הליכים.

טענה לפיה הדרך היחידה העומדת בפני העותר היא לעמוד בבדיקה במרב"ד ולמצות, רק לאחר מכן, את הליך הערר ואת זכות העירעור לביהמ"ש (כמובן - ככל שהתוצאות לא יישאו חן בעיניו) שוללת מהעותר, למעשה ובפועל, את זכותו לטעון נגד עצם ההחלטה להפנותו לבדיקה במרב"ד. לא ניתן לשלול זכות זו ורשאי העותר להגיש עתירה על עצם ההחלטה הנ"ל. מאחר שעסקינן בעתירה מנהלית, יש לבחון האם הרשות הייתה מוסמכת לקבל את ההחלטה וככל שהייתה מוסמכת - יש לבחון את שיקול הדעת המינהלי - האם ההחלטה "התקבלה בהתאם לכללי המשפט המנהלי. במסגרת זו יש לבחון האם ההחלטה התקבלה בעקבות הליך ראוי והוגן, ועל בסיס תשתית ראייתית מספקת. בנוסף, יש לבדוק האם ההחלטה סבירה והוגנת והאם התקבלה על יסוד שיקולים עינייניים ולא על יסוד שיקולים זרים או שרירותיים [....] כידוע, במסגרת בחינה זו יימנע בית משפט זה בדרך כלל מלהתערב בהחלטות המתקבלות על ידי הרשות המנהלית המוסמכת, אשר בידיה מכלול הנתונים המקצועיים הרלוואנטיים, ולא ישים עצמו בנעליה שלה. כידוע, בחינת סבירותה של ההחלטה המנהלית תלויה בגבולותיו של מיתחם הסבירות, שכן זו תיחשב כלא סבירה רק אם היא חורגת ממיתחם זה באופן קצוני (ראו למשל: בג"ץ 2533/97 התנועה למען איכות השילטון נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 46, 58-57 (1997)). כאשר מדובר בעיניין הדורש מקצועיות והמערב שיקולים של מדיניות כלכלית מיתחם שיקול הדעת השלטוני הוא רחב. זאת, שכן "נושאי מדיניות הם מטבעם נושאים המסורים לאחריותן של הרשות המבצעת ושל הרשות המחוקקת ונתונים לשיקול דעתן הרחב". ראו: בג"צ 10541/09 יובלים ש.ד.י. בע"מ ו-16 אח' נ' ממשלת ישראל (מיום 5.1.2012) והפסיקה הנזכרת שם. הסמכות הסמכות להורות לאדם להבדק על ידי המרב"ד מעוגנת בפרק הששי לפקודת התעבורה, בסעיף 51 לפקודה, המקנה לרשות הרשוי סמכות לפסול אדם מלנהוג, כאשר היא "משוכנעת שבעל הרישיון אינו ראוי לנהוג מחמת כושר נהיגה לקוי". הרשות מוסמכת לפסול אדם מלנהוג, בהחלטה מנומקת "לצמיתות, לתקופה מסוימת, או עד למילוי תנאים שייקבעו בהחלטה". תנאי לפסילה כזו היא קבלת חוות דעת מטעם ועדה רפואית (המרב"ד).

על החלטת הרשות, לאחר שהיתקבל חוו"ד המרב"ד, ניתן להגיש ערר, כאמור בסעיף 55(א1) לפקודת התעבורה.

...

בסופו של דבר, בעקבות בקשות שהגיש העותר לחישוב תקופת הפסילה, הגיעו העותר והמדינה להסדר פשרה בנוגע לתקופת הפסילה (להלן: "ההסדר").

תמצית טענות המשיב בתשובתו לעתירה המשיב טוען, כי יש לדחות את העתירה עקב אי מיצוי ההליכים המנהליים, מאחר שהעותר מסרב לעמוד לבדיקה במרב"ד והוא מנצל לרעה את הליכי בית המשפט, על מנת להימנע מבדיקה זו. לגופה של העתירה נטען, כי העותר נבדק במרב"ד ביום 14.12.98, לאחר תאונת דרכים ונדרש לעבור בדיקה נוספת, אליה לא התייצב.

עוד נטען, כי העותר הועמד לדין מספר פעמים בגין עבירות תעבורה, הורשע ורישיונו נפסל מספר פעמים לתקופות שונות (כמפורט בעמ' 2-3 לתגובת המשיב ובנספחיה) וכי דרישת המשיב לפיה על העותר לעבור מבחנים במרב"ד, לאחר שהיה פסול מלנהוג במשך 11 שנים ולאחר שהושתו עליו עונש פסילה חמור בן 8 שנים ועונשי פסילה נוספים, היא דרישה סבירה שאין להתערב בה. דיון: אני דוחה את טענת הרשות בדבר אי מיצוי הליכים.

נוכח כל האמור לעיל, אין לומר שהחלטת הרשות לזמן את העותר, כעת לבדיקה במרב"ד - לאחר שהסתיימה התקופה הארוכה בה היה פסול מלנהוג, איננה סבירה ואיננה מאזנת כראוי בין הזכויות והאינטרסים השונים.

לעניין גדר התערבותו של ביהמ"ש בהחלטות מנהליות ראו דברים שנאמרו על ידי כבוד הנשיאה בייניש בבר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' שולמית עין דור (10.5.2004): "בית-המשפט המינהלי יבחן בהליך המתקיים בפניו את החלטת הרשות על-פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו שלו (ראו למשל: בג"ץ 194/93 שגב נ' שר החוץ [8]; בג"ץ 7279/95 ועד מקומי כרמי יוסף נ' שר החינוך, התרבות והספורט [9]; בג"ץ 4537/96 שושן נ' ראש המטה הכללי [10]; ע"א 1805/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' משרד התשתיות [11]). כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממיתחם הסבירות, כלומר כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה הייתה יכולה לקבל, לא יתערב בית-המשפט בהחלטה (ראו: בג"ץ 492/79 חברה פלונית נ' משרד הבטחון, מדינת ישראל [12]; בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור [13]; בג"ץ 197/83 סיטאר אופנה בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר [14]; בג"ץ 389/87 סלומון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, אזור המרכז [15])". בהביאי בחשבון את כל הנתונים והשיקולים, לא מצאתי כי החלטת הרשות חורגת ממתחם הסבירות ולא מצאתי עילה להתערב בה. סופו של דבר, אני דוחה את העתירה, אולם אמליץ לרשות לזמן את העותר לבדיקה במרב"ד, בהקדם האפשרי.

ערעור על החלטת בית המשפט מתאריך 05.12.16 אשר דחתה את בקשת המערער לביטול גזר דין שניתן בתאריך 17.5.05.

אביא את דברי המערער כפי שמסר אותם באותו דיון: "אני גר ברחוב עבאס 14, בחיפה. בא כוחי נמצא בבית משפט, אך בדיון אחר. אבקש דחייה כדי להיות מיוצג על ידי עורך דין. אבקש לשחרר אותי בתיק זה" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 15-16).

ראשית, משום שס' 42 לפקודת התעבורה קובע הסדר מיוחד ולפיו הפסילה מתחילה ביום מתן גזר הדין וכן קובע כי בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון; ושנית, משום שס' 10 לחסד"פ, עליו מסתמך המערער, קובע כי הוא יחול על עונש שלא התחיל ביצועו או שנפסק ביצועו.

בכל מקרה, איני סבור שיש להכנס לעובי הקורה בסוגיה שצוינה לעיל וזאת משום שטענות המערער בהקשר להתיישנות עונש הפסילה היו צריכות להיות מופנות, בדומה לכלל הסוגיות הנוגעות לחישובי פסילה, לפתחה של רשות הרשוי וזאת בהתאם להילכת ג'אבר (בש"פ 9075012 ג'אבר נ' מ"י, 14.4.14), שם נקבע כי : "כשם ששב"ס מחליט בעיניין חישוב ימי מאסר, כך ראוי להפקיד את מלאכת חישוב ימי פסילת רישיון הנהיגה בידי רשות הרשוי. גם אין טעם בהליך אזרחי מסורבל של בקשה למתן סעד הצהרתי, ולא בנקיטת הליך חדש בבית משפט השלום לתעבורה. המקום הטבעי הוא כאמור רשות הרשוי, זהו הגורם המקצועי שאצלו מצוי כל החומר הצריך לעניין, גם מומחיות, גם ניסיון. אמור מעתה, כי הסמכות נתונה לרשות הרשוי, וכי נגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, באשר הוא מוסמך לפי ס' 14 (א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000, לידון ב"החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בעינייני רשוי . . . של נהגים". עוד אפנה בהקשר זה לאמור ברע"פ 7231/14 גולדמן נ' מ"י, 3.11.14; ורע"פ 6518/08 אלין נ' מ"י, 20.8.08, שם נקבע כי ההליך הנכון בהקשר זה הנו תביעה לסעד הצהרתי בבית המשפט האזרחי.

...

נטען, שרק נתון זה יכול להוליך למסקנה שלא הוא זה שקיבל את הדו"ח. עוד טען בהקשר זה, כי הזימונים וכן הודעת הפסילה נשלחו לכתובת לעיל, בה כאמור לא התגורר מעולם.

סוף דבר, הערעור נדחה.

ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו-לבן (בימ"ש העליון) נאמר בין היתר: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב....ברם, בית-משפט זה חזר והדגיש – ולא רק בעבירות מן הסוג בהן חטא המבקש – כי מלאכת הענישה הינה אינדיבידואלית. בבואה לגזור את הדין יש חשיבות רבה לכך שהערכאה הדיונית תפעיל את שיקול דעתה, ותתחשב, בין היתר, בנסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו של העושה." (כב' השופט א' לוי בעמ' 3 לפסק הדין).

על המבקש הושתו בין היתר 14 חודשי מאסר בפועל והפעלת עונש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים בחופף, בימ"ש המחוזי קיבל בחלקו ערעור על גזר הדין והפחית עונש המאסר בפועל ל-12 חודשים והמאסר המותנה הופעל כולו בחופף לעונש המאסר.

לאחר ששקלתי את חומרת העבירות, נסיבות ביצוען, הערך חברתי עליו יש להגן (הצורך להגן על שלום הציבור והחובה לקיים את החלטות בית המשפט) והפסיקה הנהוגה, אני סבור כי מיתחם העונש ההולם צריך לכלול מאסר בפועל שלא יפחת מ- 3חודשים ולא יעלה על 14 חודשים, פסילה בפועל שלא תפחת מ-8 חודשים ולא תעלה על 30חודשים וקנס משמעותי.

בכל הנוגע לחישוב הפסילה, זה יבוצע על ידי משרד הרשוי לו נתונה הסמכות בעיניין ובמצטבר לכל פסילה אחרת ככל שקיימת.

אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים על תנאי למשך  3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע בתיק זה. אני מאריך את המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בתיק 1545-05-15 בבית המשפט לתעבורה בחיפה בתאריך 16.07.15 וזאת בשנתיים נוספות החל מהיום.

...

מאותן סיבות אני מחליט גם להאריך את המאסר המותנה.

עם זאת, אני סבור כי נוכח חומרת העבירות ועברו התעבורתי יש להטיל צו שירות בהיקף גדול מזה שהומלץ עליו.

לאור כל האמור לעיל, הנני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500.

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה תתע"א 9885-02-17 מדינת ישראל נ' לאונוב 26 יוני 2017 דו"ח תעבורה 14210905239 לפני כבוד השופטת רונה פרסון המאשימה מדינת ישראל הנאשם פבל לאונוב ת.ז. 322085549 <#2#> נוכחים: ב"כ המאשימה – עו"ד תייסיר סלאמה הנאשם – בעצמו ב"כ הנאשם – עו"ד קיץ פרוטוקול

<#3#> החלטה כתב האישום מתוקן כמבוקש.

מיתחם הענישה בעבירה זו בין 3 חודשים לבין 11 חודש פסילה, בתוך המיתחם הזה הדבר המכריע זה רמת ההשפעה, לזה יש פסיקה נוספת, מפנה לפסק דין עפת מחוזי תל אביב 2196-03-16 ערעור על בימ"ש קמא שנתן עונש של 4 חודשים, על זה הוגש ערעור ומזה עולה שבנסיבות אלה, מאפיינים אלה, ניתן אף לסטות מפסילת המינימום, בסופו של יום העירעור היתקבל באופן חלקי.

הפסילה תחושב החל מיום 18/2/17.

אני פוסלת את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה, תוך התקופה האמורה או לאחריה.

...

לאור כל האמור לעיל ולאור העדר כל עילה, ולאור העובדה שהוא פסול כבר תקופה של למעלה מ – 4 חודשים, בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להחזיר לנאשם את רשיון נהיגתו לאלתר.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מהות העבירה, עברו של הנאשם ויתר הנסיבות, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1800 ש"ח או 18 ימי מאסר.

<#3#> החלטה הנני מאפשר לנאשם לחזור בו מכפירתו בעובדות כתב האישום.

- אני מפעיל את הפסילה המותנית שהוטלה על הנאשם בהרשעה מס' 1 בבימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, ביום 22.2.16 בתיק תת"ע 4463-03-15 בדבר פסילת הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, וזאת בחופף לפסילה שהוטלה לעיל.

במידה שהנאשם יפקיד רישיונו במועד מוקדם יותר, תחושב הפסילה בהתאם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

...

<#4#> הכרעת דין הנני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, הנני גוזר על הנאשם כדלקמן: - אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך  1200  ש"ח.   תשלום הקנס - בתוך    90   ימים.

- הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של נהיגה בפסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה.