ערעור על החלטת ביטול פסק דין בהעדר הגנה בתביעת ארנונה

ביום 28.12.19 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה המחייב את הנתבעים לשלם את הסכום כאמור בתוך 30 ימים, בהתבסס על בקשת התובעת שנתמכה באסמכתא לבצוע סירה כדין לכאורה של כתב התביעה.

ביום 5.12.21 החלטתי לבטל את פסק הדין מחמת הצדק ולהתיר לנתבעים להגיש בקשת רשות להיתגונן, מהנימוקים שפורטו שם. ביום 24.10.22 עידכנה הגב' אורטל כוכבי (בתם של הנתבעים), במסגרת הודעה על הפסקת הייצוג ובקשה לדחיית מועד הדיון (לאחר שכבר נדחה עקב מצבו הרפואי של המבקש והוצע להעידו במסגרת היועדות חזותית), כי ביום 22.5.22 מונתה כאפוטרופוס על רכוש בהתאם להחלטתה של כב' השופטת גרינוולד רנד מבית המשפט לעינייני מישפחה.

כאמור, מן הפן המשפטי איני סבורה כי מדובר בטענה שלא נטענה בהזדמנות הראשונה בשים לב לכך שטרם נכנסנו בשערי בית המשפט – דבר המתיישב עם הפסיקה גם בהיבט זה של היזדמנות ראשונה, ובכל מקרה אל לה לתובעת להיתפס לקוצו של יוד האם מדובר במסמך ראשון או שני וגם הנטייה היא שלא לסלק על הסף מקום בו ניתן להגיש תצהיר משלים או לבקש תיקון תצהיר (היה ולא נטען במסגרת התצהיר אולם ראו כאמור תצהיר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה שקודם לתצהיר לבקשת הרשות להיתגונן ומשכך כן ניתן לראות זאת גם כמענה להזדמנות הראשונה וגם כתצהיר משלים ולא חלופי משברי אם היו סתירות בין התצהירים התובעת הייתה מעלה זאת לאלתר) – בשים לב לשלב הדיוני בו אנו מצויים.

מכאן אתה למד, כי לבית המשפט האזרחי אין סמכות מקבילה לידון בתובענה לפי יתר הסעיפים האמורים, ואין הוא יושב כערכאת ערעור על מנהל הארנונה או ועדת הערר או החלטה מנהלית וכי סמכויותיו של בית המשפט לפי חוק הערר הן מאוד מצומצמות עת גם נפסק כי יש לפרש בהרחבה את סמכותם של גופי הערר השונים ושל מנהל הארנונה בפרט, בין היתר נוכח טעמים של נגישות האזרח לגופים אלו, מומחיותם ומיצוי הליכים יעיל ומהיר.

...

העולה מהמקובץ כי יש ליתן רשות להתגונן לנתבעים.

עם זאת, בכל הנוגע לשנים שבין 2013-2016 עת התביעה הוגשה בשנת 2018 אני סבורה כי יש להורות על הפקדה ולשם כך תציג המשיבה את החוב על הקרן שבו (משלא בוצעה כאמור המצאה כדין של התביעה) על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע את ההפקדה ויכול כי יהיה בדבר גם נקודת פתיחה לסיום ההליך בדרך של פשרה לרבות לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט נוכח שנת פתיחת התיק.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בתביעה הכספית (בתיק ת"א 46170-12-12) ניתן ביום 21.2.2013 פסק דין בהעדר הגנה המחייב את התובעת ובן זוגה בתשלום מלוא סכום התביעה בסך של 45,756 ₪ המורכב מדמי שכירות עבור ארבעה חודשים, חוב ארנונה ומים, תשלום הפצוי המוסכם הקבוע בגין הפרה יסודית של ההסכם והפיצוי המוסכם בגין כל יום איחור בפנוי המושכר - ובתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,174 ₪.

ביום 25.1.2015 הגישו התובעת ובן זוגה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתביעה הכספית.

המסקנה שיש לסלק את התביעה באיבה מחמת השתק פלוגתא, אינה מנוגדת לפסק הדין בע"א 27942-09-19 שקבל את ערעור התובעת על ההחלטה המורה על מחיקת התביעה המקורית על הסף (להלן: "פסק הדין בעירעור), כטענת התובעת.

...

מכל האמור, טענות התובעת לגבייה שלא כדין של כספי המעסיקה מכל אחד מהטעמים הנטענים בכתב התביעה דינן להידחות מחמת השתק פלוגתא, ועמן התביעה לחיוב הנתבעות להשבת כספי המעסיקה ולפיצוי בגין הנזק בשל גביית הכספים.

המסקנה שיש לסלק את התביעה באיבה מחמת השתק פלוגתא, אינה מנוגדת לפסק הדין בע"א 27942-09-19 שקיבל את ערעור התובעת על ההחלטה המורה על מחיקת התביעה המקורית על הסף (להלן: "פסק הדין בערעור), כטענת התובעת.

התביעה נדחית.

ביום 3.2.19 חתם בית המשפט על פסק הדין שהורה למבקש לשלם למשיבה את סכום חוב הארנונה הנטען, לצד החזר הוצאות משפט ותשלום שכר טירחה עו"ד. כארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 4.6.19, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ובקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

המבקש טוען, כי בהיעדר המצאה כדין של כתב התביעה יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, וזאת ללא קשר לסכוי ההליך או ההגנה.

המשיבה מתחילה את טיעונה בכך, שהמבקש עותר לביטול פסק הדין במסגרת ההליך כאן, אך מדובר בבקשה למתן רשות לערער על החלטה בבקשה להארכת מועד בלבד, שנדחתה, ללא שנדונה הבקשה לביטול פסק דין לגופה.

...

לפיכך אני קובע, שכל צד יישא בהוצאותיו.

סוף דבר.

הבקשה למתן רשות לערער שהמבקש הגיש והערעור מתקבלים.

ביום 21.02.2013 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעה הכספית המחייב את השוכרים בתשלום מלוא סכום התביעה בסך 45,756 ₪ המורכב מדמי שכירות עבור ארבעה חודשים, חוב ארנונה ומים, תשלום הפצוי המוסכם הקבוע בגין הפרה יסודית של ההסכם והפיצוי המוסכם בגין כל יום איחור בפנוי המושכר – בתוספת הוצאות שכר טירחת עו"ד בסך 5,174 ₪.

ביום 25.01.2015 הגישו השוכרים בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בתביעה הכספית.

לבקשתם ניתן ביום 02.02.2015, במעמד צד אחד, צו המורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין וזאת בכפוף להפקדת סך 7,000 ₪.

ביום 30.12.2015 נדחתה בקשת המערערת על ידי רשם ההוצאה לפועל ונקבע כי, " אין לקבל כל טענה באשר לסכומים שהתקבלו בטרם הגיעו הצדדים להסכם פשרה במסגרת תיק בית המשפט, המקום לידון בטענה היה בפני בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי, כאשר מועד הפשרה הנו מאוחר לקבלת הכספים ". לאור האמור לעיל, הגישה המערערת במסגרת התביעה הכספית, בקשה נוספת להשבת כספי המעסיקה, אולם ביום 18.05.2016 נדחתה הבקשה ונקבע, " לא ניתן לפי הדין לבטל פסק הדין שניתן בהסכמה או להגיש בקשה שכזו בתוך תיק פסק הדין. יש להגיש תביעה נפרדת להכרזה על ביטולו. הבקשה נמחקה." לפיכך, ביום 17.04.2019 הוגשה על ידי המערערת נגד המשיבות תובענה כספית לבית המשפט השלום בתל-אביב (ת"א 39182-04-19) להשבת כספי המעסיקה לדבריה נפלה קורבן לתרמית ואין מנוס מביטול הסכם הפשרה לאור הסתרת המידע שהכספים מוחזקים על ידי המשיבות.

...

כב' הרשמת סברה כי, בשל סיכויו של הערעור אין מקום להורות על פטור מלא מערובה לדבריה, לאחר עיון בכתב הערעור ובתביעה שאוחדה מול בא כוחה (עו"ד אלון) ונדחתה בשלוש ערכאות לא ניתן להימנע מהמסקנה לפיה ממצאים אלה מהווים השתק פלוגתא ולא נמצא בטיעוני המערערת נימוק השולל מסקנה זו. המשיבות גורסות כי, יש למחוק על הסף את בקשת המערערת וזאת בשל סיכוייו האפסיים של הערעור, ובשל חריגתה מהוראות התקנות אשר על פיהם יש להגיש בקשה לבית המשפט.

הכרעה: מקובלת עלי מסקנת כב' הרשמת בהחלטתה המאזנת כראוי בין התנאים המצטברים ביחס לנסיבות.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שמערערת באופן עקבי איננה משלמת את ההוצאות אשר בית המשפט פוסק לחובתה לזכותן של המשיבות ולעניין זה יפים דבריה של כב' הרשמת ש' ליבוביץ' בבית המשפט העליון, "על המבקש פטור מהפקדת ערבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את הוצאותיו בערעור, אם ייפסקו כאלה, מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית אשר תצדיק זאת. נטל זה גובר כאשר מבקש הפטור לא שילם את ההוצאות בהן חויב בפסק-דינו של בית משפט קמא" (ע"א 2293/06 זינגל נ' גלעדי (נבו 24.07.2006)) אשר על כן, דין הערעור להידחות לגופו מטעמי כב' הרשמת.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 34216-12-22 אבו שקארה נ' אגונדה לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המערער וואסים אבו שקארה המשיבה בולייב אגונדה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת א' זכריה)

בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה התקבלה, בכפוף לתנאי לפיו יפקידו המשיבה ובן זוגה סך של 58,700 ₪ בקופת בית המשפט, ובכפוף לתשלום הוצאות בסך של 2,000 ₪, ללא תלות בתוצאת ההליך (להלן: "ההחלטה בבקשת הביטול").

המערער כשל מלהוכיח שהמשיבה נטלה חלק או הייתה צד למערכת העסקית או החוזית שהייתה בין המערער ובין בן זוגה, כלפיו כזכור ניתן פסק דין בהיעדר הגנה המקבל את מלוא התביעה.

עוד ברור מהאמור לעיל, כמו מהאמור בפסק הדין, כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת, והמשיבה אינה חולקת על כך שהיא והמערער היו חברים לעבודה ושהיא פנתה אל המערער בבקשה כי זה יסייע לבן זוגה בפתיחת עסק לשטיפת רכבים, ובמסגרת זו הסכים המערער לחתום בעצמו על חוזה שכירות להפעלת העסק, ובמסגרת זו אף העביר כספים, גם לצדדים שלישיים, לתשלום דמי שכירות וערבון, וכן שילם תשלומי ארנונה, ובנוסף העביר כספים כהלוואה באמצעות המשיבה לבן זוגה.

...

ב"כ המשיבה טען כי דין הערעור להידחות משום ש: פסק הדין קמא נכון, צודק ומנומק וניתן במסגרת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת שאין להתערב בו, כאשר בפסק הדין נעשה ניתוח נכון של כל הראיות שהוצגו ושל כל טענות הצדדים.

אכן בפסק הדין נקבע שההקלטות של השיחות בין המערער למשיבה אינן מבססות בהכרח את המסקנה שהמשיבה הודתה בחיובים שעליה לפרוע ,הנובעים ממערכת עסקית שנקשרה בין המערער ובן זוגה, ואולם בד בבד נקבע כי טענות הצדדים מחייבות בירור עובדתי, ובוודאי שיש מקום לברר הטענה כי למרות שהמשיבה לא הייתה חלק מעסקו של בן זוגה, ולכן לא חבה בחובות העסק, היא נתנה למערער במפורש או מכללא הבטחה או מצג כי אם זה ייאות לסייע לבן הזוג על סמך היכרותם, היא תדאג להשיב למערער את שילווה לבן זוגה, לא מכוח היותה חלק מעסקו של בן זוגה אלא בשל מערכת היחסים המיוחדת ששררה בין המערער והמשיבה, אשר רק בגינה הסכים זה לסייע לבן זוגה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל, וכך אני מורה.

לאור כל האמור לעיל, תשלם המשיבה למערער הוצאות ההליך בסך של 3,000 ₪.