ערעור על החלטת ביטוח לאומי שלא לשלם הבטחת הכנסה

השופט נ' סולברג: ככל שניתן להבין, העותר מלין על הוראות דין ונהלים שונים, הנוגעים לשירות התעסוקה, בכל הקשור לדורשי עבודה, ומציב בעתירתו שורה ארוכה של סעדים: שינוי ההגדרה "עבודה מתאימה", הקבועה בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980; מתן אפשרות בחירה והחלפה לגבי משרות המוצעות על-ידי שירות התעסוקה; ביטול ועדות כושר העבודה של שירות התעסוקה, והכרה, חלף זאת, בועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי; עריכת שינויים בהרכב ועדות הערר של שירות התעסוקה; ביטול הנוהל העוסק באופן הטיפול במסרבי עבודה; ביטול חובת ההישתתפות בתכנית 'מעגלי תעסוקה'; ביטול שתוף הפעולה המתקיים בין שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי; מתן אפשרות לרישום חופשי של הפניות לתעסוקה ופרטי מעסיקים; ביצוע שינויים בנוהל ההתייצבות בלישכת התעסוקה; וכן הקמת ועדת משקיפים עצמאית, שתיבחן את תלונות הציבור, ותאתר נהלים מפלים ובלתי-חוקתיים.

מעיון בעתירה, המנוסחת באופן כללי וכוללני, כעולה מהסעדים הרבים שנתבקשו בה, תחת קורת גג אחת, מתברר כי הלכה למעשה, טענותיו העקרוניות של העותר, נגד נהלים והוראות דין, לא הועלו אלא מחמת החלטה פרטנית שניתנה בעיניינו, על-ידי שירות התעסוקה, שבה נקבע כי העותר סרב, ביום 12.9.2021, לעבודה שהוצעה לו. החלטה זו גררה אחריה הודעה מאת הביטוח הלאומי, כי לא ישולמו עוד לעותר דמי הבטחת הכנסה, כי עליו להשיב סכום מסוים שקבל בנתיים, וכי עליו לשאת מכאן ואילך בתשלום דמי ביטוח בריאות.

בהקשר זה עולה עוד, כי העותר הגיש ערר על ההחלטה האמורה, אך זה נדחה ביום 1.11.2021, תוך הבהרה כי "ניתן לערער על החלטת הועדה בפני ביה"ד האיזורי לעבודה תוך 60 יום מיום מתן ההחלטה בערר, או מיום שנמסרה לו ההחלטה, אם ניתנה שלא בפניו, ולפי המאוחר". בהקשר זה מציין העותר, כי "ערעור על החלטת וועדת ערר נמצא בטיפול של הסיוע המשפטי, תיק 83522/21, להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר לבית דין לעבודה והוחלט שיש בסיס משפטי לכך". דין העתירה להדחות על הסף, מכמה וכמה טעמים.

...

בהקשר זה עולה עוד, כי העותר הגיש ערר על ההחלטה האמורה, אך זה נדחה ביום 1.11.2021, תוך הבהרה כי "ניתן לערער על החלטת הוועדה בפני ביה"ד האזורי לעבודה תוך 60 יום מיום מתן ההחלטה בערר, או מיום שנמסרה לו ההחלטה, אם ניתנה שלא בפניו, ולפי המאוחר". בהקשר זה מציין העותר, כי "ערעור על החלטת וועדת ערר נמצא בטיפול של הסיוע המשפטי, תיק 83522/21, להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר לבית דין לעבודה והוחלט שיש בסיס משפטי לכך". דין העתירה להידחות על הסף, מכמה וכמה טעמים.

זאת בפרט, מקום שבו העותר עצמו טוען כי הסיוע המשפטי מעורב בדבר, וכלשונו: "הוחלט שיש בסיס משפטי לכך". מטעמים אלה כולם, העתירה נדחית בזאת על הסף.

מכל מקום, התביעה לתשלום הבטחת הכנסה שהוגשה לאחר מועד הגשת התביעה בתיק זה, וכן סוגיית מסוגלותו של התובע להתייצב בשירות התעסוקה, כמו גם סוגיית ההקלות בהתייצבות (אם זכאי התובע לקבלן אם לאו), הן כולן סוגיות שאינן נובעות ואינן עולות מההחלטה שכנגדה עתר התובע לבית הדין.

אנו סבורים כי צודק הנתבע בטענותיו, שלפיהן בתביעה שהוגשה נתקפה החלטת פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי, ולא סוגיית מסוגלותו של התובע להתייצב בשירות התעסוקה, כמו גם סוגיית ההקלות בהתייצבות, אגב החלטת השרות.

יוער כי בערר התובע על החלטת ועדת נכות כללית נקבעה נכותו על שיעור של 10% (ע' 12 ש' 14-18), אך הוא לא מצא להגיש ערעור על כך. בהחלטה של הועדה בעיניין נכות מעבודה נקבע שיעור נכותו על 0% (ע' 14 9-25) והתביעה נדחתה אף על ידי בית הדין (ע' 14 ש' 30-31).

...

עניינה של התביעה, לכאורה, בהחלטת הנתבע מיום 4.7.2018 (להלן- החלטה), שלפיה נדחית תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, שכן על סמך האישורים הרפואיים שהמציא לוועדה הוא כשיר לעבודה.

רביעית, בדיון הראשון נקבע על ידי כב' השופטת איצקוביץ כי "על פני הדברים התובע מתנייד על כיסא גלגלים, סובל מרעד ומגמגום ומצבו לא נראה כזה שמאפשר לו לעבוד, אולם אנו לא רופאים והביקורת של בית הדין על החלטות הנתבע היא משפטית טהורה." בהקשר זה יוער, כי נוכח הסוגיה המבוררת, בסופו של יום, אף לא מצאנו לנכון לחייב את גב' מהא דקא להתייצב לדיון החמישי שהתקיים בפנינו, זאת בנוסף לתעודת עובד ציבור שכבר הוגשה מטעם שירות התעסוקה.

נוכח כללם של דברים, לא מצאנו להיעתר לתביעה, שכן אין זה מתפקידו של בית הדין להחליף את שיקול דעתה של הוועדה, בפרט שהתובע לא מצא לנכון להגיש ערר על ההחלטה מיום 31.7.2019.

אשר על כן, התביעה נדחית.

מכאן שהתביעה, ככל שהיא מתייחסת להחלטה בעיניין דמי תאונה, הוגשה לאחר שחלפו המועדים הקבועים בדין, ולפיכך אין מקום לידון בה. בכתב התביעה לא פרט התובע את טענותיו בנוגע לגימלת הבטחת הכנסה אלא טען באופן כללי ש"זהו מכתב ערעור על החלטות שגויות של ביטוח לאומי שבזמן פציעה עם גבס דחה אותי מנכות כללית, דמי תאונה, הבטחת הכנסה, בעודי פצוע.

התובע העיד בפנינו והציג מסמכים, אלא שלא עלה בידו לבסס את התביעה בכל האמור בהחלטות הנתבע בעיניין גמלה זו. בנסיבות אלה אנו קובעים שלא עלה בידי התובע לבסס את התביעה ככל שהיא מתייחסת לגימלת הבטחת הכנסה ששולמה עד לחודש 10/21, ויש לפיכך לדחות את התביעה.

...

בנסיבות אלה אין מנוס אלא לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת להחלטת הוועדה הרפואית מיום 5.11.20, אף זאת בשל היעדר סמכות של בית הדין לדון בהשגות על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

התובע העיד בפנינו והציג מסמכים, אלא שלא עלה בידו לבסס את התביעה בכל האמור בהחלטות הנתבע בעניין גמלה זו. בנסיבות אלה אנו קובעים שלא עלה בידי התובע לבסס את התביעה ככל שהיא מתייחסת לגמלת הבטחת הכנסה ששולמה עד לחודש 10/21, ויש לפיכך לדחות את התביעה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התביעה עניינה - ערעור על החלטת הנתבע לדחות את התביעה לגימלת הבטחת הכנסה מיום 10.2.2020.

לטענת המל"ל, התובעת אינה זכאית לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מאחר שבבעלותה, ברשותה או בשימושה שני כלי רכב – קיה מ.ר. 6084185 (להלן – "רכב הקיה") וניסאן מ.ר. 63736901 (להלן – "רכב הניסאן").

" (ההדגשות אינן במקור – י.א.) בעב"ל (ארצי) 1205/00 עסילה מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.2003) נקבע כי בדין נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב אשר בבעלותו של אחיו, "באשר יש לראותו כאילו ניתן לו על ידי אחיו בעל הרכב, סכום שווי השמוש ברכב, ששיעורו כשיעור הגמלה.". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות התובעת ולאחר ניתוח עדותה, ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

...

" (ההדגשות אינן במקור – י.א.) בעב"ל (ארצי) 1205/00 עסילה מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.2003) נקבע כי בדין נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב אשר בבעלותו של אחיו, "באשר יש לראותו כאילו ניתן לו על ידי אחיו בעל הרכב, סכום שווי השימוש ברכב, ששיעורו כשיעור הגימלה.". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות התובעת ולאחר ניתוח עדותה, ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

לסיכומו של דבר, יש לראות בתובעת כ"בעל רכב" בשני כלי הרכב כהגדרתו בסעיף 9א(א) לחוק הבטחת הכנסה.

נוכח האמור, דין התביעה להידחות.

ביום 1.11.2018 נשלח מכתב תגובה מהנתבע לפיו נשללה זכאותו לקבלת גמלת אזרח ותיק בטענה כי הכנסותיו עולות על הסכום המאקסימאלי הקבוע בחוק והתובע אף חויב להשיב סך של 13,202 ₪ בגין חוב נטען של גמלת יתר בשל תשלומי קצבת זקנה מיוחדת, אשר בפועל לא שולמו כלל על ידי הנתבע (למעט הקצבה הבסיסית בסך 1,531 ₪).

לטענת הנתבע, התובענה עוסקת בערעורו של התובע על החלטת הנתבע ליצור לו חוב בגין תשלומי קצבת אזרח ותיק ביתר בגין התקופה שבין ינואר 2018 ועד אוקטובר 2018, וכן על החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע להשלמת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרחי ותיק לתקופה שמאוקטובר 2018 ועד אוקטובר 2019.

[footnoteRef:1] [1: יצוין כי בעיניין סמואלוב לא הוגשה בקשה מפורשת להארכת מועד, וכב' בית הדין הארצי דן בשאלה אם להאריך את המועד להגשת התביעה על יסוד טענות המערער בסיכומיו ראו עבל (ארצי) 51805-06-19 יוסף סמואלוב נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.2020)] במקרה דנן הגענו לכלל מסקנה כי מתקיימים טעמים מיוחדים להארכת מועד להגשת התביעה נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה.

...

לאור כלל האמור שוכנענו שיש להאריך את המועד להגשת התביעה וכי יש לקבל את התביעה לגופה, מהנימוקים המפורטים לעיל, ומשלא הצביע הנתבע על טעמים אמתיים לקיומה של הבחנה בין התקופה בה אושרה תביעת התובע לנתבע ובין התקופה שבמחלוקת.

[3: ראו לעניין זה עבל (ארצי) 65145-05-16 שירה אילנה אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.2019) ] סוף דבר ממכלול הטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,000 ₪.