ערעור על החלטת ביטוח לאומי בנוגע לנזקי שמיעה, טנטון וכאבים

המערערת סובלת ממספר ליקויים רפואיים, שביניהם הפרעת היסתגלות, פיברומיאלגיה, ליקוי שמיעה וטינטון, סחרחורות, מחלת סיורגן, יובש בעניים וליקויים אורתופדיים שונים לרבות נורטון נוירומה, ליקויים בעמוד השידרה הצוארי והמתני, בידיים, בבירכיים, בירך שמאל ועוד.

ביום 23.2.2020 ניתן פסק הדין המחזיר, שאלה הוראותיו האופרטיביות: "נוכח הנימוקים שפורטו לעיל, ומשהוועדה לא התייחסה לכל הנידרש ממנה על פי פסק הדין, יוחזר עניינה של המערערת לועדה הרפואית לעררים על מנת שתידון שוב בעיניינה של המערערת על מלוא טענותיה ותלונותיה על פי הערר מיום 6.5.17 וכפי שנקבע בפסק הדין של כב' הרשמת." ביום 19.12.2021 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים בשלישית, על מנת לידון בעיניינה של המערערת מכוח פסק הדין המחזיר.

ברכיים – הציר והמנח שמורים, אין תפליט טווחים מלאים מ- 0 – 140, אין סימנים קליניים לנזק מיניסקלי או רצועתי, הועדה עיינה בתעוד הרב שבתיק כולל סיכומי ד"ר אהרונוביץ אהרון 30.11.21 כולל הפניה לבדיקת .

בפסק הדין המחזיר הראשון הונחתה הועדה להוסיף "את הנכות בגין הפיברומיאלגיה, שנשמטה מההחלטה הקודמת. כמו כן, תיבחן הועדה את טענותיה של המערערת במישור האורתופדי כפי שהועלו בערר שהגישה ביום 6/5/17". בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוחזר עניינו של מבוטח אל הועדה הרפואית לעררים עם הוראות, על הועדה להתייחס להוראות בית הדין בלבד ואין היא אמורה להתייחס לנושאים שלא פורטו בהחלטה (דב"ע (ארצי) נא/01-29 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי (17.3.1992)).

דיון והכרעה בהתאם להוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מוסמך בית הדין לידון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות.

בנסיבות אלה, ולנוכח ההנחיות הברורות, והסכמת המערערת להחזרה בגין הנושא האורתופדי בלבד בעודה מיוצגת, נדחית הטענה שלפיה היה על הועדה לידון גם בליקויים המשויכים לתחומי רפואה אחרים כמו כאב ונוירולוגיה, ואשר יוחסו על ידי המערערת לפן האורתופדי.

...

לאור זאת, הטענות שלפיהן הוועדה לא בדקה את הליקויים בכף הרגל - בורסיטיס, בעיה ברצועת ATFL, פסיה פלנטרית ומרפקי טניס - נדחית.

אשר לטענות ביחס לעמוד השדרה הצווארי, לאחר שעיינתי במסמכים אליהם הפנתה המערערת, מצאתי לנכון לדחות את הטענה.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לתובע היו מספר פגיעות שהוכרו ע"י הנתבע כתוצאה מהתאונה: חבלת ראש, צואר, גב, חזה, כתף שמאל, טינטון וירידה בשמיעה, כאבים במפרק הלסת העליונה.

בית הדין קבע דיון לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה. התובע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין, הליך אשר במסגרתו הוסכם בין הצדדים ביום 28.10.21 על מינויו של מומחה נוסף.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראו: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פיסקה 13 לפסק הדין).

עוד היתייחס המומחה לנושא הסוכרת מסוג 2, ופירט לאורה את ערכי הגלוקוז אצל התובע, תוך שהוא מתאר שיש בה כדי לבסס נזקים ברקמות החניכיים.

מכל האמור לעיל עולה, כי מדובר בחוות דעת של שני מומחים, שהן מפורטות, מקיפות וממצות; מהן עולה תמונה ברורה וחד משמעית שנומקה באופן מקצועי וענייני על ידי שני המומחים, כאשר המומחה הנוסף תומך קביעותיו במקורות ספרותיים וכן מתייחס לכלל הבדיקות והמסמכים אליהם הופנה.

...

לסיכום, טען התובע כי אין לו עבר משמעותי בשיניים וכי שלוש שנים לא טופל, וכן שלא סבל מסכרת, לא עישן 30 שנים ואין לו כל רקע תחלואתי המתועד בתיק הרפואי, וכל זאת בשים לב שהתובע נפגע באותו צד שלגביו נקבעו 10% נכות בגין הפגיעה בלסת.

לסיכום, טען הנתבע כי שני המומחים כתבו חוות דעת מפורטות ונהירות שאין מקום שלא לאמצן, ויש לדחות את התובענה.

גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה חזר על מסקנתו תוך שהוא עונה על שנשאל ומציין, בין השאר, את הדברים הבאים, תוך שהוא מתייחס למסמך אליו הופנה: "ד"ר קרביץ מתאר את הבעיה בלסת. התובע כלל לא נפגע בלסת. הפגיעה היתה מסוג צליפת שוט. לכן הוכר על ידי הביטוח הלאומי כפגיעה בפרק הלסת, אין לכך כל קשר לבעיה בלסת עצמה". גם המומחה הנוסף אשר מונה הגיע לאותה מסקנה תוך שהוא מפרט ומנמק באופן נרחב את קביעתו.

מכל האמור לעיל עולה, כי מדובר בחוות דעת של שני מומחים, שהן מפורטות, מקיפות וממצות; מהן עולה תמונה ברורה וחד משמעית שנומקה באופן מקצועי וענייני על ידי שני המומחים, כאשר המומחה הנוסף תומך קביעותיו במקורות ספרותיים וכן מתייחס לכלל הבדיקות והמסמכים אליהם הופנה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 19474-08-20 29 דצמבר 2020 לפני: כב' הנשיא אלכס קוגן המערער שי ברוקר ע"י ב"כ: עו"ד יצחק אורינג המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי פסק דין

הפגימות שהוכרו הן (מכתב ההכרה צורף כנספח ב' לנימוקי העירעור): "מ/א פגיעה מטיפוס של צליפת שוט עם מיגבלה קשה בתנועות הלסת התחתונה וכאבים באזור מפרקי הלסת, חבלה קלה בראש, כאבים בכתף שמאל, כאבי גב, כאבים בצואר, ליקוי שמיעה וטינטון באוזן שמ' וסחרחורת, פגיעה בעצב אופטי-נוירופטיה אופטית טראומטית משמ' עם חוסר מחצית שדה ראיה טמפורלי משמ', תגובה הסתגלותית." ועדה רפואית לעררים מיום 13.10.16 קבעה, כי למערער נכות בשיעור 41.68% בגין סימנים נוירוטים (10%), טינטון תמידי (10%), ליקוי שדה ראיה (20%), פה ולסת (10%) וליקוי שמיעה (0%) וכי לאחר הפעלת תקנה 15, למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 63%, החל מיום 1.6.15 (פרוטוקול הועדה צורף לכתב התשובה).

הקביעה לפיה הנזק החבלתי לא נראה בבדיקת הדימות משנת 2013 וכי מיקום הדימום וסוגו חמש שנים לאחר התאונה המוכרת הם ארוע אחר, יש בה כדי להיתעלם מקביעת הנוירולוג מטעם המערער, ד"ר אינספקטור, כי הדימום המוחי המופיע ב- MRI בשנת 2018 לא ניתן להשוואה עם הממצא של MRI משנת 2013, כיוון שהטכנולוגיות בהן בוצעו בדיקות ה- MRI הן שונות.

הלכה היא, כי אחת מהחובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ראו: דב"ע (ארצי) מג/1356–01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

על יסוד כל האמור מצאתי, כי דין העירעור להיתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, על מנת שתתייחס באופן עינייני ומנומק למכתבו של ד"ר אינספקטור מיום 10.10.18 ובפרט לקביעתו, כי בבדיקת ה- MRI משנת 2013 לא בוצע רצף SWI, ולכן לא ניתן להשוות את הדימום הטמפורלי ב MRI העדכני לזה משנת 2013; כמו-כן, תתייחס הועדה במנומק למימצאי ההערכה הנוירו-פסיכולוגית מיום 9.5.18 ותבחן אם יש באלה כדי לשנות מקביעתה.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

על יסוד כל האמור מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, על מנת שתתייחס באופן ענייני ומנומק למכתבו של ד"ר אינספקטור מיום 10.10.18 ובפרט לקביעתו, כי בבדיקת ה- MRI משנת 2013 לא בוצע רצף SWI, ולכן לא ניתן להשוות את הדימום הטמפורלי ב MRI העדכני לזה משנת 2013; כמו-כן, תתייחס הוועדה במנומק לממצאי ההערכה הנוירו-פסיכולוגית מיום 9.5.18 ותבחן אם יש באלה כדי לשנות מקביעתה.

סוף דבר אשר על כן – הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת ב"ל 43306-05-22 13 יולי 2023 לפני: כב' השופט מוסטפא קאסם, סגן נשיא המערער יוסף אמויאל ע"י ב"כ: עו"ד אלון צ'יצ'יאן המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אורנית פיכמן פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 17/03/22 אשר החליטה לדחות את הערר שהגיש המערער ובכך להותיר למעשה את החלטת הועדה מדרג ראשון על כנה.

שגתה הוועדה בקביעתה כי אין נכות בגין הפגיעה באף וכי יש לדחות תלונות בגין ליקויי שמיעה וטינטון (אשר נדחו על ידי פקיד התביעות) וזאת בהיתעלם מאסמכתאות בעיניין זה. טעתה הוועדה עת היתעלמה מהפגיעה הראמטולוגית ועת לא דנה במחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובל המערער.

מבקש להתייחס לנזק בC5 משמאל אובחנה תעלה קוביטלית, שמודגם בEMG, דברים נופלים לו מהיד פעמיים ביום בממוצע.

מדובר בהחלטה רפואית שלא מצאתי מקום להתערב בה. באשר לתחום הראומטולוגי וטענות המערער באשר לכאב, הרי שלאור הודעת המשיב כי הוא מסכים להחזיר את עניינו של המערער לועדה על מנת שתיבחן את תלונות המערער בעיניין זה, כך גם לגבי הכאב ממנו המערער סובל, תוך שהועדה מתבקשת להתייחס לטענות אלו ותשקול להיוועץ עם יועץ פנימי או ראומטולוגי או מומחה לכאב מטעמה כאשר הועדה נתבקשה להתייחס למצבו של המערער לרבות מצב קודם, הנני סבור שיש לקבל את העירעור בעיניין זה. באשר לטענות המערער בכל הקשור לפגיעה הקוגניטיבית, ולטענותיו בדבר העדר היתייחסות לאיבחון הנוירופסיכולוגי, ובשים לב לכך כי הועדה כלל לא נדרשה לאיבחון שהגיש המערער מחודש 09/21 ובהמשך לדיון שהתקיים בבית הדין, בית הדין מקבל את טענות המערער לעניין זה כך שעניינו של המערער מוחזר לועדה על מנת שתעיין באיבחון הנ"ל ולשקול אם יש בכך כדי לשנות מקביעתה.

...

באשר לתלונות המערער בעניין א.א.ג, הרי שגם בעניין זה לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הוועדה.

מדובר בהחלטה רפואית שלא מצאתי מקום להתערב בה. באשר לתחום הראומטולוגי וטענות המערער באשר לכאב, הרי שלאור הודעת המשיב כי הוא מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבחן את תלונות המערער בעניין זה, כך גם לגבי הכאב ממנו המערער סובל, תוך שהוועדה מתבקשת להתייחס לטענות אלו ותשקול להיוועץ עם יועץ פנימי או ראומטולוגי או מומחה לכאב מטעמה כאשר הוועדה נתבקשה להתייחס למצבו של המערער לרבות מצב קודם, הנני סבור שיש לקבל את הערעור בעניין זה. באשר לטענות המערער בכל הקשור לפגיעה הקוגניטיבית, ולטענותיו בדבר היעדר התייחסות לאבחון הנוירופסיכולוגי, ובשים לב לכך כי הוועדה כלל לא נדרשה לאבחון שהגיש המערער מחודש 09/21 ובהמשך לדיון שהתקיים בבית הדין, בית הדין מקבל את טענות המערער לעניין זה כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה על מנת שתעיין באבחון הנ"ל ולשקול אם יש בכך כדי לשנות מקביעתה.

המערער יופיע בפני הנוירולוג שייקבע על ידי הוועדה ויוכל לטעון את טענותיו בתחום זה. לא מצאתי הצדקה לקבל את בקשת המערער להחזיר את עניינו לדיון בפני ועדה בהרכב חדש, שכן לא שוכנעתי כי הוועדה נעולה על דעתה.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, הנני מורה בזאת על החזרת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תעיין באבחון הנוירופסיכולוגי מחודש 09/21 ותשקול אם יש מקום לקבוע למערער אחוזי נכות בהתאם.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והפגימות שהוכרו היו "כאבי צואר וגב עליון". וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 14.5%, 10% בגין ההגבלה בצואר ו-5% בגין הפגיעה הנוירולוגית – הפחתה בתחושה.

המערערת הגישה ערר על החלטה זו. וועדה רפואית לעררים שהיתכנסה כדי לידון בערר המערערת דחתה את הערר ושללה את הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בשמיעה (ליקוי שמיעה וטינטון דו צדדי) לבין התאונה.

האם בשביל להכיר בטינטון צריך להגרם נזק לאוזניים הפנימיות? מבקשת לציין כי ע"פ רופא בועדה נימסר כי בדיקת השמיעה הנה בדיקה לאוזניים הפנימיות והאם בדיקת שמיעה שיוצאת תקינה בהכרח מצביעה על כך שהמבוטחת לא סובלת מטינטון? כידוע אין בדיקה שמאבחנת טינטון.

במסגרת השלמת הטיעון מטעמה הוסיפה המערערת וטענה כי ניתן ללמוד על השוני המהותי שבין דרישות ההכרה בטינטון כתוצאה של מחלת מיקצוע לבין הכרה בטינטון כתוצאה של ארוע תאונתי מפסק הדין בעיניין ברכליס (עב"ל (ארצי) 53-08 לאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי (2.10.2008)), במסגרתו עמד בית הדין גם על חשיבותו של עיקרון השויון בין מבוטחים ביחס להליכים בעיניינם של נפגעי עבודה, המחייב החלת מבחנים באופן אחיד ושוויוני לצורך קביעת נכות.

...

מכל המקובץ, מצאתי שהנמקת הוועדה ברורה ונהירה וקביעת הוועדה שאין נכות בגין הטנטון על סמך המצוי בפניה הינה קביעה רפואית שאינה נתונה להתערבות.

סוף דבר לא מצאתי פגם בפעילות הוועדה, בקביעותיה ובהנמקתן.

משכך, הערעור נדחה.