ערעור על החלטת ביטוח לאומי בדחיית תביעת דמי פגיעה

לפנינו תביעתו של מר מירם רביע (להלן - התובע), להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 23.7.2014 כ"תאונת עבודה", לאור החלטתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע), לדחות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

לתובע הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה. ניתן היום, 3 בינואר 2019, כ"ו בטבת תשע"ט,כ"ו טבת תשע"טבהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

לפיכך לא מדובר בפעולה חיונית לעיסוקו במשלח היד בו עסק התובע, ולכן יש לדחות את התביעה.

לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית, ואנו קובעים כי התאונה שארעה לתובע ביום 23.7.14 אינה בבחינת "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק.

בטופס בל. 211 - "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" - שהוגש למוסד לביטוח לאומי (להלן: הביטוח הלאומי) ביום 9.8.2010 נכתב: "תוך כדי סיור שטח ליד תנור B1-B רשת דריכה על מסלול הליכה לא הייתה מחוברת כראוי אני נתקלתי ברשת וכתוצאה מכך נפלתי על הגב ונחבלתי בגב ויד שמאל". בא-כוח הנתבעת, שהיה ער לכך שמצד הנתבעת לא הובאו עדויות שנועדו לקעקע את גרסת התובע לגבי ביצוע קשירות תקניות של רשת הסורגים רק לאחר התאונה ובעקבות התאונה, טען בסיכומיו בכתב כי יש לדחות את גרסת התובע "מניה וביה" לאור "חוסר התאמה לשונית" בין האמור בתצהירו לבין תאור התאונה כפי שנירשם במסמכים השונים.

על החלטת הביטוח הלאומי לדחות את תביעתו הגיש התובע ערעור לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, שסומן ב"ל 21469-10-14.

...

הנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית נוגדת, ועיקר טענותיה נסב על אמירה חסרת ביסוס של שי, לפיה התובע "לא נדרש מתוקף תפקידו להרמת משאות כבדים". מקובלת עליי גרסת התובע, שהובהרה בצורה מפורטת על-ידי שחר, שסייע לו בהרמת חבית השמן.

מכאן המסקנה שהיא הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית, ובמלים אחרות - היא התרשלה.

עם זאת, סבורני כי במקרה זו יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 30%, מהטעם שהחליט לבצע את הרמת החבית בעזרת עובד נוסף אחד בלבד, על אף שאמור היה לדעת מניסיונו רב השנים כי לפעולה זו נדרשים ארבעה עובדים (כפי שהעיד מטעמו העובד שחר).

משלא הוכחה התרשלות, אני דוחה את טענתו בדבר אחריותה של הנתבעת למחלה שפרצה בגופו.

בבית המשפט העליון רע"א 7218/20 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבות: 1. עמינח תעשיות רהיטים ומזרנים בע"מ 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עא 012624-02-20 שניתן ביום 12.08.2020 על ידי כבוד השופטים מ' נד"ב, ח' קיציס וי' רוטנברג בשם המבקשת: עו"ד דב לרר ][]החלטה

ביום 17.6.2014 הגישה המבקשת כתב תביעה, בבית הדין האיזורי לעבודה, כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: ביטוח לאומי), לאחר שהאחרון דחה את תביעתה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה.

כך, לדוגמה, נאמר בע"א 2257/90 סייג אהרון נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ (31.12.1990) שנזכר בפסק דינו של בית משפט השלום: "העובדה שהמעביד, אגד, אישר בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי את גירסת המערער לתאונה, אין בה בנסבות המקרה לשנות את התוצאה. יודעים אנו, שאישור זה בא לא מתוך שהיו בפני המעביד ראיות משלו בדבר אופן קרות התאונה, אלא מתוך שסמך על גרסתו של המערער, שהיתה הגירסה היחידה ביחס לכך. משהוברר שגרסת המערער אינה ראויה לאמון, אין באישור המעביד על הטופס הנ"ל לסייע למערער". וראו בדומה ע"א 685/87 אלבז נ' פסקל (31.12.1987); ע"א 5379/90‏ ‎ ‎סימה מתתיהו‎ ‎נ' מדינת ישראל, פ''ד מז(1) 167, בפיסקה 7 (1993); וע"א 697/72 ויסמונסקי נ' מרכבים מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד כח(1) 429, 431(1974) שם נאמר כי הודעת המעביד על גבי הטופס "היא בבחינת הודאה מצד המשיבה על נכונות הפרטים הנתונים בה. אבל המשיבה רשאית להוכיח כי לאמיתו של דבר האמור בהודעה אינו נכון ונרשם בטעות או מבלי משים", טענה שהתקבלה בפסק הדין.

...

בית משפט השלום נעתר לבקשה וסילק את תביעת המבקשת על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות מבלי שתתבקש תגובה, בהתאם לתקנה 407א לתקסד"א. הבקשה נוגעת אך לעניינם של הצדדים הישירים במחלוקת, ולא מצאתי שדחייתה תגרום למבקשת עיוות דין.

מכאן, שהמקרה שלפנינו אינו חורג מעניינה הפרטני של המבקשת ואינו מעורר שאלה משפטית הראויה לבירור נוסף במסגרת ערעור "בגלגול שלישי". אשר על כן, הבקשה נדחית.

רקע עובדתי וההליכים עד כה בבית הדין האיזורי התבררה תביעת המערער אשר השיגה על החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), לדחות את תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת הסרטן בה לקה לאחר שנות עבודה רבות במיתקן התפזורת בנמל אשדוד (להלן – הנמל).

...

בענייננו, לא מצאנו כי יש מקום לתת משקל לחוות דעתה של ד"ר ציקל שלום, נוכח העובדה כי היא מבוססת על חוות דעתו של ד"ר הוכמן כי המערער חלה ב- SNC, וכמו כן התעלמה תחילה מהיותו של המערער מעשן.

כללו של דבר: דין התביעה להידחות גם על יסוד מכלול חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם בית הדין בהליך.

סוף דבר – הערעור נדחה.

להלן עיקר טענות ב"כ הצדדים בערעורו של מר פרידמן: טענות מר פרידמן: ביום 28.1.2021 ניתן פסק דין אשר קיבל את התביעה להכרה בפגיעה שעבר מר פרידמן ביום 6.2.2015 כפגיעה בעבודה, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה לדמי פגיעה.

לסיכום לנוכח האמור לעיל - ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה – נדחה וערעורו של מר פרידמן על החלטת הועדה מתקבל כך שעניינו יוחזר לדיון בפניי הועדה, באותו הרכב שבו היתכנסה ביום 23.11.2022, על מנת שתיתן את דעתה למפורט בסעיפים 12 א-ה לפסק דין זה ותשקול במנומק, על בסיס ממצאיה שלה, יישום פריט ליקוי 32א(1)(ג) לתוספת תקנות.

...

בהעדר התייחסות לכך על ידי הוועדה, יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של מר פרידמן לוועדה על מנת שתתייחס לאמור בסעיף הליקוי, בחוות הדעת של פרופ' גרוס ובדו"ח הנוירוקוגניטיבי וככל שתבקש הוועדה לחלוק על האמור בדו"ח יהיה עליה להפנות ולקיים בדיקות נוירוקוגנטיביות כתנאי לשלילתו.

דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הן ביחס לערעור המוסד לביטוח לאומי והן ביחס לערעורו של מר פרידמן וכן לאחר שבחנתי את כל החומר שבשני התיקים/הערעורים (שאוחדו), הגעתי למסקנה כי דין ערעור המוסד לביטוח לאומי להידחות וכי דין ערעורו של מר פרידמן להתקבל.

לסיכום לנוכח האמור לעיל - ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה – נדחה וערעורו של מר פרידמן על החלטת הוועדה מתקבל כך שעניינו יוחזר לדיון בפניי הוועדה, באותו הרכב שבו התכנסה ביום 23.11.2022, על מנת שתיתן את דעתה למפורט בסעיפים 12 א-ה לפסק דין זה ותשקול במנומק, על בסיס ממצאיה שלה, יישום פריט ליקוי 32א(1)(ג) לתוספת תקנות.