ערעור על החלטת ביטוח לאומי בדבר שלילת הבטחת הכנסה

נפסק בפס"ד עב"ל 9989-09-13 מוריס בר מוחא נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) מפי כב' הש' לאה גליקסמן : "שלילת הבטחת הכנסה בשל המנעות המערער מדיווח על שינוי כתובת המגורים:

(ב) כל עוד לא קויימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי- מתן הגמלה.

עוד נפסק בעבל (ארצי) 17435-10-11‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' עטא נאסר (פורסם בנבו),בדבר תכלית גמלת הבטחת הכנסה כך: "בכל פעם מחדש הציב בית דין זה בפסיקתו, כמורת דרך, את התכלית הסוציאלית העומדת ביסודו של חוק הבטחת הכנסה והגימלה המוענקת מכוחו, להבטיח אמצעי מחייה מינימליים למשפחה שנותרה ללא פרנסה וללא אמצעי קיום."(דגש שלי ש.ש.) ניישם פסיקה זו , על פי הראיות שבפנינו.

...

בדין דחה המוסד את תביעתה להבטחת הכנסה ולקצבת ילדים בגין תקופה זו. עוד יש לדחות את התביעה מחמת סעיפים 19 ו-20 לחוק הבטחת הכנסה מחמת שהתובעת מילאה שאלונים בכחש ובכזב תוך העלמת פרטים מהותיים על נכסים, הכנסות , תשלומים ועוד ועוד.

התביעה נדחית בשלמותה.

לאחר ששקלנו מצאנו כי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪ בגין תביעה זו ובכך נקטנו בדרך הצמצום .

בפני תביעת התובעת לביטול חובה לנתבע (הבטחת הכנסה) בסך של 121,737 ₪ ולחלופין ביטול החלטת הוועדה לביטול חובות מיום 21/10/14.

טענות התובעת: החוב המיוחס לתובעת נוצר לטענת הנתבע עקב תשלומי הבטחת הכנסה אשר להם לא הייתה זכאית התובעת החל מחודש 6/1998 ועד לחודש 6/2002 עקב עידכון הכנסה שנבעה מרכישת דירה נוספת בחודש 6/1997 וכן תשלומי מזונות שקיבלה התובעת באמצעות לישכת ההוצל"פ. הנתבע לא הפעיל את שיקול דעתו בהתאם לסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

לא צורפה תעודת עובד ציבור ובית הדין אינו יכול לבחון את קביעת גובה החוב לא בהיבט סיבת שלילת גמלת הבטחת הכנסה ולא בהיבט של אופן יצירת החוב העומד על סך של 121,000 ₪.

התובעת הייתה רשאית לערער על החלטות הנתבע משנת 2013 תוך 12 חודשים מקבלתה.

המועדים הקבועים בתקנות בדבר הגשת תובענות וערעורים כפופים להוראות חוק ההתיישנות הקובע עילות להארכת היתיישנות או להפסקת מרוצה, או מציב מחסום נגד עצם טענת ההתיישנות (ראו-דב"ע לו/11-0 חיים בר אילן - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ז' 340 ; בג"צ 156/70 שלמה אלקיים נ' בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כד (2) 87).

יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו בפסק הדין בעיניין אבו סנינה עאטף וכך נפסק- "אין מקום לקבל טענת המערערת כי המשיב מושתק מלטעון להתיישנות. כפי שפסקתי בפרשת כלאף - גם בנסיבות ערעור עיקרוני מן הראוי כי העירעור יוגש במועד הקבוע בדין. היתעלמות מטענת ההתיישנות מסכלת את תכלית החוק, המיועד לבחינה מהירה ועניינית של זכאות המערער לגימלת הקיום השוטף של הבטחת הכנסה". (ע"ע 614/09 אבו סנינה עאטף נ' מד"י משרד התמ"ת(פורסם במאגרים האלקטרוניים) [פורסם בנבו] מיום 26.1.12 ).

...

טענות הנתבע: דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

לאור כל האמור לעיל, וחרף ההבנה הרבה למצבה הכלכלי והאישי של התובעת, אין בנסיבות אלו כדי להאריך את המועד להגשת תביעה בחלוף כ – 11 שנים מהמועד בו היה על התובעת להגיש את התביעה.

מעבר לאמור וככל שהייתה נדחית טענת ההתיישנות, יובהר כי לתיק בית הדין הוגשה ביום 25/1/16 תעודת עובד ציבור מאת הגברת אתי כהן, בה מוזכרים הנתונים אשר ייצרו את החוב עקב עדכון הכנסה משכר דירה אשר רכשה התובעת וכן הכנסות מתשלום דמי מזונות אשר קבלה התובעת באמצעות לשכת ההוצל"פ. בדיון אשר התקיים ביום 16/2/16 לא בקש ב"כ התובעת לחקור את נותנת תעודת עובד הציבור על גרסתה על כן, למעשה לא הופרכה גרסתה לעניין הבסיס ליצירת החוב.

על הנתבע מוטלת חובה לגבות תשלום ששולם ביתר לא רק נוכח הוראתו המפורשת של סעיף 315 לחוק, אלא גם מכוח תפקיד הנתבע לשמור על הקופה הציבורית ולדאוג לכך שמבוטחים יקבלו את המגיע להם (ראו- עב"ל 298/07 בסאם אבו אחמד - המוסד לביטוח לאומי, 15.4.08).סבורני כי בהתנהלות הוועדה ובפרט הנמקתה החוזרת על הנמקת הוועדה משנת 2010 דבק פגם שכן הוועדה איננה מביאה בחשבון את נכותה של התובעת אשר עיקרה במרכיב נפשי, מצבה הכלכלי, גילה המתקדם ומכלול נתוניה האישים.

לטענת המבקש מסכת היתעללות כללה היתנכלות של המשיבים וגורמי שב"ס אשר החלה עת שהגיש עתירת אסיר על תנאי חופשותיו וכללה בידוי דו"ח משמעת, שלילת חופשות, הגשת תצהיר כוזב, הפעלת צו מאסר חלף קנס, נסיון הטיית משפט, זיוף בקשה למחיקת עתירות, שלילת זכויות אסיר מבלי שימוע כדין, קשירת קשר בין השב"ס למשטרת ישראל לשם פתיחת תיק חקירה, העלמת ראיות ועוד.

עוד נטען, כי המבקש לא צירף אסמכתא בדבר תיקי ההוצאה לפועל, הסכם שכירות ואישור המוסד לביטוח לאומי בדבר תשלום הבטחת הכנסה וכי יכול להעזר בארבעת ילדיו הבגירים, לשם תשלום האגרה.

בכדי להמנע מהפקדת הערבון החליט המבקש למחוק את עירעורו לבית המשפט העליון, צימצם את סכום התביעה והגיש אותה לבית משפט שלום במסגרת הליך זה. המשיבים מפנים להחלטות נוספות שניתנו במסגרת ההליכים הפליליים שהתנהלו כנגד המבקש, לגזר הדין שניתן בעיניינו, להחלטה בבקשה לחילוט נכס של המבקש וערעור על עונשו לשלם קנס ומבקשים ללמוד מהן על היתנהלות המבקש אשר רשם נכסים, חברות וחשבונות בנק על שמותיהם של אנשים אחרים שיש לו זיקה אליהם ומבקשים להסיק כי מדובר בדפוס פעולה שחוזר על עצמו.

לא מצאתי כי חל שינוי נסיבות של ממש, ממועד ההחלטה הנ"ל והחלטות אלה, בצרוף העובדה כי שולמה למבקש הבטחת הכנסה בחודש 1/17, מהוות ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה.

...

לאחר שבחנתי את כל אשר הוצג לפני, אני סבורה כי המבקש הציג תשתית ראייתית מספקת לשם הוכחת מצבו הכלכלי והרים את הנטל להוכיח כי אין ביכולתו לשאת בתשלום אגרת משפט.

לאור כל האמור לעיל, הרי שהמבקש הוכיח קיומו של תנאי אחד מבין התנאים הדרושים לשם מתן פטור מתשלום אגרה ודין הבקשה להידחות.

המבקש ישלם את האגרה ב- 7 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.7.17 ובכל ראשון לחודש עוקב אחריו.

ביום 27.1.2020 נדחתה בקשתו של התובע בנימוק הבא: "אין מקום לשנות את ההחלטה בעיניין אי זכאותו לקיצבת אזרח ותיק מיוחדת רטרואקטיבית מ-1/2018. ההחלטה התקבלה בהתייחס למידע שמסר בטופס תביעתו לתוספת השלמת הכנסה מ-28.10.2018. בטופס התביעה ציין שבבעלותו נכס בנתניה. לא צוין דבר לגבי מגורים בהרצליה. תביעה נוספת הוגשה על ידי מר פרנק רק ב-10/2019. התביעה אושרה מחודש הגשתה, וזאת על פי סעיף 12 להסכם בדבר מתן גמלאות אזרח ותיק ושאירים מיוחדות. באשר לחוב המנוכה מקצבתו של מר פרנק, ניתן להגיש בקשה לבחינת חובות..." (נספח ה' לתצהיר התובע).

התובע לא הגיש ערעור על ההחלטה לדחות את תביעתו לתוספת השלמת הכנסה וכן שלילת זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה.

[footnoteRef:1] [1: יצוין כי בעיניין סמואלוב לא הוגשה בקשה מפורשת להארכת מועד, וכב' בית הדין הארצי דן בשאלה אם להאריך את המועד להגשת התביעה על יסוד טענות המערער בסיכומיו ראו עבל (ארצי) 51805-06-19 יוסף סמואלוב נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.2020)] במקרה דנן הגענו לכלל מסקנה כי מתקיימים טעמים מיוחדים להארכת מועד להגשת התביעה נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה.

...

לאור כלל האמור שוכנענו שיש להאריך את המועד להגשת התביעה וכי יש לקבל את התביעה לגופה, מהנימוקים המפורטים לעיל, ומשלא הצביע הנתבע על טעמים אמתיים לקיומה של הבחנה בין התקופה בה אושרה תביעת התובע לנתבע ובין התקופה שבמחלוקת.

[3: ראו לעניין זה עבל (ארצי) 65145-05-16 שירה אילנה אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.2019) ] סוף דבר ממכלול הטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,000 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 64609-03-23 לפני: כב' השופטת קרן כהן נציג ציבור (עובדים) מר אברהם סולומון נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אורלי ברגמן התובע מתן ארדן הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ענת רישין נקש פסק דין

אשר לחריג הקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות ביטוח בריאות שעניינו קיומה של "נסיבה רפואית חריגה" נקבע כי "ברי כי המונח האמור הנו מונח שסתום, אשר יש למלאו בתוכן, כל מקרה ונסיבותיו. על פי החוק, הכלל הוא ששרות הבריאות יינתן בישראל, ואת החריג לכלל אשר מאפשר מתן שירותי רפואה בחו"ל, ככל חריג, יש לפרש עקרונית בצמצום". נוסיף כי בעיניין אנין[footnoteRef:8] דן בית הדין הארצי בסעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 הקובע בדומה לסעיף 324 לחוק שיציאה מחוץ לארץ תוביל, ככלל, לשלילת הזכאות לגימלה.

תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בסיפא של תקנה 5א' לתקנות הבטחת הכנסה המחייב את המבוטח להמציא 'אישור של קופת החולים בדבר קבלת הטיפול הרפואי מחוץ לישראל'.

כמו כן, ישנה זכות ערעור על ההחלטה הדוחה בקשה לקבלת שירותי בריאות מחוץ לישראל ולכן גם ועדת הערר מוסמכת לאשר קבלת טפול רפואי מחוץ לישראל.

...

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי לא עלה בידי התובע להוכיח ששהה מחוץ לארץ לצורך קבלת טיפול רפואי לפי סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות ולכן אינו זכאי לקצבת נכות בעד חודשים פברואר עד נובמבר 2022, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי עלה בידי התובע להוכיח שהתקיימו בעניינו "נסיבות רפואיות מיוחדות" המהוות חריג לסעיף 324א לחוק.

סוף דבר התביעה נדחית.