ערעור על החלטת ביטוח לאומי בדבר זכאות לקצבת זקנה

" ביום 24.2.2020 הגיש ב"כ הודעה ובה ביקש - "להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך – בית משפט השלום בתל אביב". ביום 12.3.2020 התקבלה החלטה על ידי כבוד השופטת (בדימוס) שרה מאירי וזו לשונה: "בית הדין אינו מכריע על פי "העדפות" של צד להליך ביחס ל"טרבונל" שיידון בעיניינו.

גם אם נקבל את טענת התובעת בדבר הטעה מצד הנתבע, אשר פעל פעם אחת באמצעות מידע שגוי מפי נציג המוקד ופעם שניה בחוסר מידע באתר הנתבע, הרי שהמכתב שנשלח לתובעת מיום 5.6.16, טרם זכאותה לגימלת זקנה, בא ומבטל את כל טענות ההטעיה עליה ביססה התובעת את התביעה, שכן המכתב מסביר בצורה ברורה – שחור על גבי לבן – באותיות קידוש לבנה – כי "על פי חוק, הגימלה תשולם בעד תקופה רטרואקטיבית של עד 12 חודשים מיום הגשת התביעה", כך שכל טענה הסותרת אמירה זו דינה להדחות.

לאור כל האמור, בהתבסס על הראיות שהוצגו בפנינו ולאחר ששמענו את התובעת בהליך הוכחות, וחרף ההזדהות הרבה עם נסיבותייה וטיעוניו המלומדים של בא כוחה בדיון, אין לנו אלא לדחות את התביעה ולקבוע כי הנתבע פעל במסגרת הוראות סעיף 296 לחוק ועל כן, החלטת הנתבע על פיה התובעת זכאית לתשלום קצבת זקנה רטרואקטיבי החל מחודש יולי 2018 ולא במועד זכאותה לקיצבת זקנה- ניתנה כדין.

באשר לפסק הדין אליו הפנה ב"כ התובעת בכתב התביעה ולפיה יש לשלם את הגימלה רטרואקטיבית בהתאם להתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות (דהיינו: 7 שנים) (ב"ל 12992-09-16 שלווה בר יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.7.2018) נציין כי מדובר בפסיקה אזורית וממילא, על פסק דין זה הוגש ערעור מטעם המל"ל ובמסגרת הליך העירעור הגיעו הצדדים להסכמה שפסק הדין מבוטל על כל המשתמע מכך.

...

נזכיר, כי קצבת זקנה הינה מסוג הקצבאות שנועדו למחייתו השוטפת של המבוטח, ואף טעם זה תומך במסקנה המצדיקה תשלום הקצבה באופן רטרואקטיבי לתקופה מוגבלת בלבד (עב"ל (ארצי) 96/03 דוד פריג' - המוסד, 31.12.03).

לפני סיום, סבורים אנו כי ראוי שהנתבע – בתוקף תפקידו ומעמדו כגוף המופקד על הענקת זכויות סוציאליות לציבור – יפעל להרחבת המידע של ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם.

סוף דבר: התביעה נדחית.

במסגרת תביעה זו, מבקשים התובעים, גב' כדורי רבקה ומר יחזקאל כדורי, לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי, שדחתה את תביעותיהם לקיצבת אזרח ותיק, נוכח קביעת הנתבע לפיה התובעים אינם תושבי הארץ , לתקופה הרלוואנטית לתביעה, קרי מיום 24.1.18 עד ליום 18.11.19.

משכך מבקשים כי בית הדין יקבע את זכאותם לקיצבת זקנה החל מ2/18 .

" הזכאות לקבלת קיצבאות מהמוסד תלויה, ככלל, בהיותו של אדם "תושב ישראל" (ר' עב"ל (ארצי) 23260-09-10 יוכי לפידות - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.4.13)).

אכן לאחר מספר חודשים החליט הנתבע בסופו של דבר, לדחות את זכאות התובעים לקיצבת אזרח ותיק, אולם זאת ללא מתן זכות טיעון בנידון ומשכך הדבר יפעל לחובת הנתבע.

...

עוד עולה מהראיות, כי הארכת השהות הנוספת נבעה בשל מצב בריאותה של אם התובעת היתה "מוגדרת וזמנית" כעולה מהמסמכים הרפואיים ומשכך שוכנענו כי אינה שוללת את זיקתם הקבועה לארץ.

לסיכום, בבואנו ליישם את ההלכות אשר הובאו לעיל על המקרה שבפנינו, ולאור העובדות כפי שקבענו לעיל, וממכלול הראיות שהוצגו בפנינו כמפורט לעיל, שוכנענו כי יש להכיר בתובעים כמי שמרכז חייהם ועיקר הזיקות שלהם- לישראל אולם זאת מתחילת שנת 2019 ולא לפני כן. משכך, הננו קובעים שהחל מינואר 2019 , יש לראות בתובעים כתושבי ישראל.

משכך התביעה מתקבלת בחלקה.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 42684-11-18 30 אוקטובר 2022 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציג ציבור (עובדים) – מר שרון מיכל נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים התובעת: עירית גלנטה ע"י ב"כ עו"ד אורית קורזרץ הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד נעמה נוה פסק דין

תביעה זו עניינה ערעור על החלטת הנתבע לדחיית תביעת התובעת לנכות כללית.

לטענתו, בהגיע מבוטח לגיל פרישה הוא זכאי לקיצבת זקנה שנועדה להוות תחליף להשתכרות לאחר גיל פרישה ומשקצבת זקנה וקיצבת נכות אינן יכולות להשתלם במקביל, יש הגיון מובנה בהוראות החוק ומיתאם זה נקבע בהוראת "סף" זהה שהוא "גיל הפרישה". לדבריו, עמדת התובעת מעלה תמיהה שכן העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד כעצמאית והיתה יכולה להמשיך לעבוד גם לאחר ה"גיל המוחלט", האם גם אז תטען לזכאות לקבלת קצבת נכות כללית? לעמדת הנתבע, גיל הפרישה לגבר ואשה אינו זהה ומכך נגזרות חובותיהם וזכויותיהם.

וברוח דומה כתבתי, לעניין הערך בדבר ״כבוד האדם״ ״מרכזיותו של הערך בדבר חופש האדם אינו מתבטא אך ברטוריקה בדבר חשיבותו של ערך זה. הוא מתורגם לשפת המשפט בתפישה הפוזיטיביסטית, כי כבוד האדם מוליד זכויות וחובות, קובע סמכויות וכוחות ומשפיע על פרשנותו של כל דבר חקיקה.

עיון בדברי ההסבר לחוק מעלה כי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי תוקן במקביל לחקיקת חוק גיל פרישה התשס"ד 2004, כאשר המילים "וטרם מלאו לו --- שנים" הומרו במונח "וטרם הגיע לגיל פרישה", כאשר בהצעת החוק המקורית נאמר כי התכלית היא ש"גיל הפרישה, הוא הגיל שבהגיעו אליו זכאי עובד לפרוש מעבודתו ולקבל אם הוא זכאי לכך לפי דין או הסכם, גמלת פרישה, יושווה לנשים ולגברים, ויעמוד על 67" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

...

לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע שלפיה, ישנו אגד של זכויות וחובות הנגזרות מפרשנות המונח "גיל פרישה", אלא שבהינתן שניתן לנקוט בפרשנות המקדמת את עקרונות היסוד של שיוויון ורווחת האדם העובד (שכאמור עולה בקנה אחד עם האינטרס החברתי של עידוד עבודה לפחות עד לגיל פרישת חובה), סבורנו כי זו הפרשנות הראויה שיש לילך בה וכי ניתן להתאים את יתר ההוראות לפרשנות זו ככל שיש צורך בכך.

בחינת כל האמור, היינו, פרשנות העולה בקנה אחד עם עקרון השוויון העומד בבסיס השיטה המשפטית, המטרה לעודד אנשים להמשיך ולעבוד ובמקביל, תכלית גמלת הנכות הכללית להקנות גמלה למי שאיבד מכושרו להשתכר, והעובדה כי הלכה למעשה, המוסד מחייב את האישה העובדת אשר הגיעה לגיל פרישה להמשיך ולשלם דמי ביטוח ואינו מעניק לה קצבת אזרח ותיק עקב הכנסותיה – מביאים לכלל המסקנה כי פרשנות הנתבע עולה כדי אפלייה פסולה שאין לה הצדקה עניינית וכי אין כל הצדקה להפלות בין גבר עובד לאישה עובדת, וודאי מקום שבו האשה המשיכה לעבוד כאשר טרם הגיעה לגיל פרישת חובה.

על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת.

בהקשר זה ראו עדותו של נציג הנתבע, מר משה ורסנו, שמפאת חשיבותם נצטט אותם כדלקמן (עמ' 7 שורות 8-20): "ש. תאשר לי שאתה סברת שבהתאם להחלטה שהתושבות תישלל רק מיום 1/9/17, כשהתובע כבר יקבל קצבת זקנה ב- 8/17, ככל שזה תלוי בתושבות?

כעולה מתצהירו של התובע, שלא נסתר (סעיפים 28-32), בסוף שנת 2014 הוא קיבל מהנתבע הודעה לפיה תושבותו תשלל בתוך 45 ימים אם לא תיתקבל השגה שעל התובע להגיש המערערת על ההחלטה (נספח ח' לתצהיר התובע).

בעבל (ארצי) 65145-05-16‏ שירה אילנה אבידר - המוסד לביטוח לאומי (7.7.19) נקבע, כי: "נוכח תחולת כללי המשפט המינהלי על המוסד לביטוח לאומי, חלה עליו גם חובת השימוע, דהיינו מתן זכות טיעון לאדם שעומד להפגע מהחלטתו [יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב' – ההליך המנהלי (הוצאת נבו, 2011) ע' 1147 עד 1196].

יובהר, כי גם אם היה ספק בעיניין תושבות התובע והזיקה שלו לארץ (דבר שאיננו סבורים כי קיים), הרי שספק כאמור פועל לטובת המבוטח, בודאי כאשר הנתבע לא הבהיר מדוע חל שינוי מעמדתו בשנת 2015 לעמדתו נשוא הליך זה. סוף דבר: לנוכח האמור לעיל מצאנו לקבל את התביעה ולהורות על ביטול החלטת הנתבע השוללת את תושבות התובע והדורשת השבת כספים ששולמו לתובע בגין קצבת אזרח וותיק.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינו במסמכים שהוגשו לתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, לקבל את התביעה מכל אחד מהנימוקים שיפורטו להלן ובוודאי שמהצטברותם.

החלטה שלי ניתנה בהתייחס להחלטה קודמת משנת 2015 שניתנה בתיק שלטעמי היתה החלטה לא נכונה, אך בנסיבות שבהן בחנתי את התיק, החלטתי לאשר את התושבות עד 31/8/17.

יובהר, כי גם אם היה ספק בעניין תושבות התובע והזיקה שלו לארץ (דבר שאיננו סבורים כי קיים), הרי שספק כאמור פועל לטובת המבוטח, בוודאי כאשר הנתבע לא הבהיר מדוע חל שינוי מעמדתו בשנת 2015 לעמדתו נשוא הליך זה. סוף דבר: לנוכח האמור לעיל מצאנו לקבל את התביעה ולהורות על ביטול החלטת הנתבע השוללת את תושבות התובע והדורשת השבת כספים ששולמו לתובע בגין קצבת אזרח וותיק.

...