ערעור על החלטת בחירות באגודה שיתופית במתכונת משולבת

" ובהמשך כתב בית המשפט העליון, באותו העניין: "העמותה (הקרן) מנוהלת על-ידי בכירי רופאי בתי החולים הממשלתיים, מנהליהם ומנהלי מחלקותיהם, כולם עובדי מדינה. השירותים המוגשים על-ידיה מוגשים בעיקר באמצעות רופאי בתי החולים ועובדיהם עצמם שהם עובדי מדינה המכירים את המוסד שהם עובדים בו, את סדרי העבודה בו ואת הציוד המצוי בו וממשיכים, במשמרות נוספות, את העבודה שאותה הם מבצעים גם במתכונת הרגילה בשעות הבוקר. באופן כזה, לא נפגעת סדירות עבודת בתי החולים והיא אך מורחבת ומשופרת. השוני המאפשר את הייעול הנזכר הוא בזהות המעביד (הקרן במקום המדינה) ובמסגרת הארגונית והמשפטית של העבודה. הקרן משלמת לבתי החולים תשלום מלא בעבור ימי אישפוז של החולים שטופלו על-ידה, תשלום נפרד בעבור ציוד רפואי מתבלה ומתכלה, תשלום קבוע באחוזים מהכנסות של פעילות אמבולטורית. בנוסף לכך מעניקה הקרן שירותים רפואיים לבתי החולים בלי לקבל תמורה בעבורם. היא גם מעניקה אשראי לקופת חולים ורווחיה מוקדשים לבתי החולים ומשמשים למימון ציוד מערכות ופעולות שבתי החולים נזקקים להם, וההופכים להיות רכוש המדינה. התשלום לעובדיה נעשה על בסיס קבוע בין כמשכורת ובין כתעריף לכל טפול. מינהלי בתי החולים אינם מקבלים שכר בעבור פעילותם בקרן כמנהליה.

" גם בעס"ק 29/06 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' מדינת ישראל ואח' (מיום 25.2.07) נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה, לאמור: "מעמדן המשפטי של קרנות המחקר מעוגן בחקיקה. לפי כתבי הטענות שבפנינו, קרנות המחקר הן "תאגיד בריאות", כפי משמעו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985, לאמור '"תאגיד בריאות' – עמותה, אגודה שיתופית, חברה או כל גוף משפטי אחר הכשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות, המוכר שירותי בריאות בתוך בית חולים ממשלתי או תוך שימוש במתקני בית חולים כאמור"; מכוח החוק שלעיל הותקנו תקנות יסודות התקציב (כללים לפעולת תאגיד בריאות) (הוראת שעה), התשנ"ח - 1998; תקנות אלו הוחלפו בחודש דצמבר2001 בתקנות יסודות התקציב (כללים לפעולת תאגיד בריאות), התשס"ב-2002 (להלן- "התקנות").

רופאי בתי החולים נשוא ערעור זה הם כ- 830 רופאים המבצעים את עבודתם בין כתלי בתי החולים הציבוריים אך אינם מוגדרים כ"עובדי בתי החולים" בחוזי העבודה האישיים או בתקנות אלא כעובדי קרנות המחקר (להלן - 830 הרופאים).

כך, קרן המחקר ליד המרכז המשולב שיבא מעסיקה רופאים המבצעים עבודה באותו בית החולים.

באשר לבקורת השיפוטית על ההחלטה המנהלית נפסק, לאמור: "בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא, כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות". (ר': ע"ע 1123/01בית הספר התיכוני ערוני "כל ישראל חברים" בת"א יפו – צביזנר פורסם בפד"ע כרך לו, עמ' 438, עמ' 475 והפסיקה שצוטטה בהערת שוליים 45).

...

אשר לפיטורי התובע מעבודתו בקרן מחקרים- בשים לב למה שהונח לפנינו, שוכנענו כי המשך העסקתו של התובע בקרן בהיקף של שני שליש משרה בביה"ח, לא נשקלה באופן עצמאי ובמנותק מההחלטה לפטרו ממשרתו כעובד מדינה.

לאור כל אלה, אנו מחליטים לפסוק לזכות התובע פיצויי כולל בגובה 28,000 ₪ (3.5 משכורות לערך) כפיצוי בגין פגם בהליך פיטוריו מהקרן.

סוף דבר- התביעה כנגד המדינה- נדחית, ובנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את התובע בהוצאותיה.

החלטתו הראשונה של הרשם מחילה על הקו-אופ את תקנה 11 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג1973-, ובכך מעניקה היא לעותר בבג"ץ 8047/98 (להלן: לויט) - וכפועל יוצא הנגזר מכך, גם לאלפי חברי קו-אופ במעמדו - את סעדו המבוקש העקרי, היינו הכרה בזכותו לפדיון מניותיו בשוויין הריאלי.

איננו מתעלמים, כמובן, מהודעת עורך הדין שחל, כי על החלטתו האמורה של הרשם הגישה ההסתדרות ערעור.

לכאורה נראה, כי הסכמה על מתכונת משולבת כזאת תאפשר כיבוד זכותם לפדיון מהיר של החברים שזהותם ידועה, תוך שמירת זכותם לקבל בעתיד תמורה נוספת למניותיהם, אם וככל שיוברר כי מספר הזכאים לפדיון הוא יותר קטן ממה שנובע מן הנתונים הידועים כיום; ובמקביל תובטח שמירת מלוא זכויותיהם של הבלתי-מאותרים.

עם זאת נעיר, כי לפי התרשמותנו - שיש לה עגון ברור בחומר המצוי לפנינו - חברי הקו-אופ המזוהים, ככלל, לא רק שאינם תומכים בעריכתן של בחירות חדשות, אלא אף מתנגדים לעריכתן.

...

העיון בקורות ההליך ובטענות הפרקליטים הביאנו למסקנה, כי העתירות המצויות לפנינו שוב אינן מאפשרות הכרעה מעשית בשאלות העיקריות התלויות בין בעלי הדין.

כן לא שוכנענו, כי המתכונת הדיונית של עתירה לבג"ץ מאפשרת, וכי נסיבותיו העובדתיות של העניין מחייבות או מצדיקות, לאשר את עתירתו של לויט כעתירה ייצוגית.

החלטנו להיענות לבקשה זו ולבטל את צו הביניים.

מן הנימוקים שפורטו הננו מחליטים לבטל את צו הביניים המונע משר העבודה והרווחה להתקין תקנות לקו-אופ.

כן הננו מחליטים לדחות את בקשת לויט לאישור עתירתו כעתירה ייצוגית.

בנימוקיו הסתמך בית המשפט על פסק הדין ברע"א 2041/17 אופיר נ' עירית קדרון (15.6.2017) (להלן: עניין אופיר), שקבע כך: "סעיף 38 לחוק הבוררות קובע, בסיפא שלו כי 'החלטה של רשם לפי חוק זה ניתנת לערעור לפי סעיף 8(ב) ו-8(ד) לפקודת הרשמים, 1936'. פקודת הרשמים, 1936 בוטלה עם כניסתו לתוקף של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר קובע, לעניין פסק דין של רשם, בסעיף 96:

בעיניין זה חל סעיף 25 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (וקודמו סעיף 41 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]) הקובע כי "אזכור של חיקוק בחיקוק אחר – כוונתו לחיקוק המאוזכר כנוסחו בשעה שנזקקים לו, לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר". היינו, כאשר השתנה "מיקומו הגאומטרי" של החיקוק המאוזכר, מורה סעיף 25 כי יש לעקוב אחריו למיקומו החדש (ע"א 238/16 האפוטרופוס הכללי נ' קו אופ הריבוע הכחול אגודה לשירותים בע"מ (בפרוק), פסקה 31 (10.9.2017); ע"א 9453/06 מנהל מע"מ ומס קניה תל אביב נ' שופינג.קום בע"מ (11.8.2008) (להלן: עניין מנהל מע"מ)).

ברם, בעניינינו אין קושי פרשני כלל, שכן כאמור המשווה את נסוחו ומבנהו של סעיף 8 לפקודת הרשמים אל מול סעיף 96 לחוק בתי המשפט יבחין כי הם משתלבים ומתאימים זה לזה ככפפה ליד (לעניין מסקנה פרשנית זו ראו גם: סמדר אוטולנגי בוררות, דין ונוהל 533-529 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005); ישראל שמעוני אופק חדש בבוררות – דיני בוררות עם ערכאת ערעור 328 (2009); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 781 (1995)); כן ראו עוד לעניין פרשנות הוראות שנקבעו בחקיקה מנדטורית בחקיקה במתכונת "נוסח חדש": בג"ץ 6536/17 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' משטרת ישראל, פסקה 31 (8.10.2017) והאסמכתאות שם; ע"פ 2013/92 מדינת ישראל נ' חוזה, פ"ד מח(2) 818, 826-825 (1994); ע"פ 1075/98‏ מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ''ד נד(1) 303, 326 (2000)).

ההסדר הייחודי שבסעיף 38 לחוק, אשר חורג מסדרי הדין הרגילים לעניין ערעור, "עוור" לסיווג שבין "החלטת ביניים" לבין "פסק דין" (וראו: בש"א 7457/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק – מושב שיתופי להתיישבות (11.7.2011); בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (25.9.2006); ע"א 596/84 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' גל, פ"ד לט(3) 477, 489 (1985)).

הלכה ותיקה עמנו כי כאשר בעינייני בוררות עסקינן, על החלטות של שופט בית משפט מחוזי על פי חוק הבוררות, בין אם הם "פסק דין" או "החלטה אחרת" על פי הסווג המקובל, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (ראו, לדוגמה, בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי דלק בישראל, פ"ד מח(4)872, 875 (1994); ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, פס' 10 והאסמכתאות שם (28.1.2020)).

...

לדעתי אפוא, דין הערעור להתקבל, ונוכח התוצאה על פיה למבקש זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי על החלטת הרשמת שאישרה את פסק הבוררות, הדיון יוחזר לפני בית המשפט המחוזי אשר יחליט בעניין לפי מיטב שיקול דעתו וחוכמתו.

ת השופט י' עמית: אני מסכים למסקנה אליה הגיע חברי, השופט ד' מינץ.

כשלעצמי, איני סבור כי האמור בפסק הדין בעניין שלם (בג"ץ 1520/94 שלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(3) 227 (1994)) נאמר כבדרך אגב, ובהיבט זה ייתכן כי פסק דינו של חברי חורג מהמסקנה שם. ברם, מאחר שבעניין שלם נוספו לתסבוכת הדיונית גם שאלות הקשורות לסמכויות רשם בית הדין לעבודה, איני רואה מניעה לסטות מהלכה זו, ככל שניתן לראותה כהלכה.

במוקד הדיון, כמפורט להלן, העובדה שנערכו הבחירות במתכונת שכונתה 'משולבת', היינו תוך שניתן לחברי האגודה הבוחרים להצביע בין בהגעה פיזית לקלפי ובין באופן דיגיטאלי; העובדה שנערכו בחירות אלה כארבעה ימים לאחר המועד בו ניתנה על ידי כב' הרשמת החלטתה המתירה את עריכת הבחירות באופן זה; העובדה שהוכנסה המערערת לפנקס הבוחרים סמוך ממש למועד הבחירות, באופן בו לא התאפשר לה להציג את מועמדותה, ובפועל, אף לא להצביע, ולצד כל האמור פורטו טענות נילוות.

ואולם, לסופו של יום, נפרס בפני אופן עריכת הבחירות בכללותו, תוך היתייחסות לדרך הילוכן של האגודה השיתופית, מכאן, והמשיבה 1, שאמורה היתה לפקח על כך, מכאן, ולא נותר עוד מנוס אלא לפנות לתמונה הרחבה - ואקדים ואציין, גם העגומה - שכל הקשור בטכניקת הבחירות המשולבת, כנ"ל, לא היתה, אלא חלק ממנה, ויורחב בהמשך.

לאחר שעיינתי היטב במסמכים המפורטים לעיל, החלטתי לדחות את העירעור על הסף, מהטעמים שיפורטו להלן: טענות המבקשת בדבר הצורך בהחלטת אסיפה כללית לצורך קיום הצבעה דיגיטאלית נדחתה על ידי בהחלטה קודמת מיום 12/03/23, מהטעמים המפורטים שם. לפיכך אני מפנה את המבקשת להחלטתי הקודמת בעיניין זה. אין לקבל טענת המבקשת כי אין דרך לזהות את החבר שמצביע שכן מערכת הזיהוי, כפי שפורטה בתגובת האגודה, הנה מספקת לצורך הצבעה דיגיטאלית.

...

ברם, כאשר נרשם כשל ממשי בהתנהלות, אין מנוס מביטול תוצאות הבחירות: קשה לתאר מקרים שבהם הוכח שהבחירות בקלפי מסוימת לא התנהלו כחוק ושהפגם עלול להשפיע על תוצאות הבחירות, ובכל זאת בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכותו לפעול לפי אחת מן החלופות הנזכרות; לעניין זה תמים דעים אני עם השקפת בית המשפט המחוזי, שהמחוקק העדיף שיקולים של טוהר הבחירות (ושל 'בל יצא החוטא נשכר') על פני שיקולים אחרים" (ע"א 1863/90 אברהם רביץ נ' **** דיין, פ"ד מה(2) 309, 321).

על יסוד כל האמור לעיל, תוצאות הבחירות שנערכו בשדות מיכה ביום 16.3.23 – בטלות.

המשיבות תיערכנה לעריכת בחירות חדשות בהתאם לפקודה, ובשים לב לכל האמור לעיל.

במוקד הדיון, כמפורט להלן, העובדה שנערכו הבחירות במתכונת שכונתה 'משולבת', היינו תוך שניתן לחברי האגודה הבוחרים להצביע בין בהגעה פיזית לקלפי ובין באופן דיגיטאלי; העובדה שנערכו בחירות אלה כארבעה ימים לאחר המועד בו ניתנה על ידי כב' הרשמת החלטתה המתירה את עריכת הבחירות באופן זה; העובדה שהוכנסה המערערת לפנקס הבוחרים סמוך ממש למועד הבחירות, באופן בו לא התאפשר לה להציג את מועמדותה, ובפועל, אף לא להצביע, ולצד כל האמור פורטו טענות נילוות.

ואולם, לסופו של יום, נפרס בפני אופן עריכת הבחירות בכללותו, תוך היתייחסות לדרך הילוכן של האגודה השיתופית, מכאן, והמשיבה 1, שאמורה היתה לפקח על כך, מכאן, ולא נותר עוד מנוס אלא לפנות לתמונה הרחבה - ואקדים ואציין, גם העגומה - שכל הקשור בטכניקת הבחירות המשולבת, כנ"ל, לא היתה, אלא חלק ממנה, ויורחב בהמשך.

לאחר שעיינתי היטב במסמכים המפורטים לעיל, החלטתי לדחות את העירעור על הסף, מהטעמים שיפורטו להלן: טענות המבקשת בדבר הצורך בהחלטת אסיפה כללית לצורך קיום הצבעה דיגיטאלית נדחתה על ידי בהחלטה קודמת מיום 12/03/23, מהטעמים המפורטים שם. לפיכך אני מפנה את המבקשת להחלטתי הקודמת בעיניין זה. אין לקבל טענת המבקשת כי אין דרך לזהות את החבר שמצביע שכן מערכת הזיהוי, כפי שפורטה בתגובת האגודה, הנה מספקת לצורך הצבעה דיגיטאלית.

...

ברם, כאשר נרשם כשל ממשי בהתנהלות, אין מנוס מביטול תוצאות הבחירות: קשה לתאר מקרים שבהם הוכח שהבחירות בקלפי מסוימת לא התנהלו כחוק ושהפגם עלול להשפיע על תוצאות הבחירות, ובכל זאת בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכותו לפעול לפי אחת מן החלופות הנזכרות; לעניין זה תמים דעים אני עם השקפת בית המשפט המחוזי, שהמחוקק העדיף שיקולים של טוהר הבחירות (ושל 'בל יצא החוטא נשכר') על פני שיקולים אחרים" (ע"א 1863/90 אברהם רביץ נ' **** דיין, פ"ד מה(2) 309, 321).

על יסוד כל האמור לעיל, תוצאות הבחירות שנערכו בשדות מיכה ביום 16.3.23 – בטלות.

המשיבות תיערכנה לעריכת בחירות חדשות בהתאם לפקודה, ובשים לב לכל האמור לעיל.