בסעיף 21 כתב עורך הדין המלומד:
"למבקש ידועות ההלכות בדבר פסלות שופט ובדבר אי שביעות רצון מהחלטות שניתנו. אמת הדבר כי הליכי פסלות לא נועדו ליתר הליכי ערעור, ויחד עם זאת, בצבר החלטותיו ומחדליו של בית המשפט, ברור כשמש כי דעתו של בית המשפט ננעלה לטובת האם וכנגד האב. האב היה סמוך ובטוח כי בית המשפט בישראל שאמור להיות ער לזכויות של קטינים ואף לזכויות הוריהם, לא יישאר אדיש לנוכח מעשים חמורים שהתבררו בפניו ויותר מכך, לא יוותר אדיש לנוכח שרשרת תלונות שווא שמוגשות נגדו חדשות לבקרים. אמונתו זו של האב היתנפצה לנוכח היתנהלות בית המשפט כאמור לעיל".
הגם שהמבקש מודע להלכות הנוהגות לעניין פסלות שופט ועל מנת להדגיש מושכלות יסוד כמו גם על מנת להדגיש שבבקשה אין דבר וחצי דבר המלמד או המצדיק את פסילתי אפנה לדברים הבאים: "ההלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, לא כאשר מדובר בהחלטה יחידה ולא כאשר מדובר במספר רב של החלטות . ... בפסיקה ניתן למצוא דוגמאות רבות להלכה, שלפיה אין בהחלטות דיוניות – ואפילו ברצף של החלטות – משום עילת פסלות." (מרזל, עמ' 175)
די באמור כדי לדחות הבקשה תוך חיובו של המבקש בהוצאות.
ממה נפשך? לגישתו של המבקש בית משפט זה אינו רגיש, אינו רואה, פוגע מכוח "צבר החלטותיו" בילדיו שלו והוא אינו מערער עליהן לבית המשפט המחוזי בזמן אמת ? אינו נלחם על ה "...זכויות של הקטינים ושל הוריהם" בזמן אמת ? מניח לבית המשפט לפגוע בהם, לכאורה כמובן, וממלא פיו מים בזמן אמת וכל שעושה הוא בדיעבד, בידיעה שלא זה ההליך שעליו לנקוט הוא להגות את הבקשה התמוהה הזו של פסלות, לכאורה, מתוך דאגה לקטינים ובדיעבד כאמור? אם החלטותיי כל כך מזיקות ובלתי ראויות מדוע לא הוגשה בקשת רשות ערעור על אותן החלטות? מדוע לא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטתי הראשונה באותו "צבר החלטות" הפוגע, לכאורה, באב ובקטינים?
הסיבה לאי הגשת השגות לבית המשפט המחוזי נעוצה בסיבה אחת – אין כל סיבה להגישן שכן כל ההחלטות אשר ניתנו על מנת לחדש ולחזק הקשר שבין האב לילדיו, גם כאלו שניתנו לבקשתו, לא מולאו על ידי האב.
...
אחרית דבר:
לאור המובא והמקובץ לעיל מורה על דחיית הבקשה.
מתיר פרסום החלטתי בהסתרת פרטים מזהים.
תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים.
