ערעור על החלטת אי-הכרה בפליטה והגנה מאי-ההחזרה

בית הדין הארצי לעבודה עס"ק 25504-08-18 ניתן ביום 15 מאי 2020 הסתדרות העובדים הכללית החדשה המערערת יו טי אס – יוניברסל פיתרונות תחבורה בע"מ המשיבה לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב – מוטולה, השופט מיכאל שפיצר נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ בשם המערערת – עו"ד אהוד שילוני, עו"ד בר שלום בשם המשיבה – עו"ד נחום פינברג, עו"ד אוהד גלעדי, עו"ד מאור וייס פסק דין

בחודש יולי 2016 נערך לעובד שימוע עקב "אי עמידה ביעדים ובצוע לקוי של משימות הנדרשות מתוקף תפקידך". באותה עת הוחלט שלא לסיים את העסקתו של העובד.

ההסתדרות הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה (בר"ע 38787-04-18), ובדיון בבקשת רשות העירעור הגיעו הצדדים להסדר מוסכם שניתן לו תוקף של פסק דין, כמפורט להלן: "..עניינו של העובד יוחזר לבית הדין האזורי אשר ידון בלוח זמנים קצר בשאלה אם יש קשר בין פיטוריו לבין מעורבותו בהתארגנות וחברותו בועד העובדים, לאחר שמיעת ראיות. ככל שבית הדין יקבע שיש קשר, ישקול ויכריע לגבי הסעדים המבוקשים על ידי המבקשת בסעיפים 4, 5, ו- 6 והסיפא לסעיף 9 לבקשת הצד. מבקשים לתת להסדר המוסכם תוקף של פסק דין, עת בקשת רשות העירעור תדון כערעור לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב 1991." יובהר, כי נוכח הההסדר המוסכם כמפורט לעיל, העובד לא שב לעבודתו בפועל.

זאת כמובן, מבלי לפגוע בכך שיש לבחון בהקפדה יתרה ובזהירות אם אכן אין כל קשר בין הפיטורים לבין ההתארגנות, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה בכלל ובהתייחס לצורך בהגנה מיוחדת על התארגנות ראשונית בפרט, גם בתקופה שלאחר ההכרה ביציגות אך טרם נחתם הסכם קבוצי (כאשר במקרה זה על החברה אמנם חל הסכם קבוצי מכוח חברותה בלישכת המסחר, אך עדיין מדובר בהתארגנות ראשונית במישור היחסים שבין החברה לבין עובדיה).

...

סיכומו של דבר: בית הדין האזורי, על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו, קבע כי בהתחשב במהות תפקידו של העובד כמנהל תיקי לקוחות, אשר כפי שהעיד מר שי ירון הוא "אחראי על יצירת הקשר עם הלקוח, ...ולאורך כל חיי העסקה הוא אחראי על כך שהלקוח ישאר מרוצה הוא חייב לשמור איתו על קשר אישי ושוטף באמינות ובשקיפות ככל שניתן כמובן ולגשר ולקשר בינו לבין כל המחלקות החטיבות והאגפים בחברת אוויס", ובמהות התלונות כנגד העובד ובהצטברותן - הוכח שפיטוריו של העובד נבעו מאי שביעות רצון מתפקודו המקצועי, וללא כל קשר למעורבותו ופעילותו בהתארגנות העובדים בחברה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר הראיות שבתיק, וכאמור מנקודת מוצא שנטל ההוכחה מוטל על החברה, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. סוף דבר – הערעור נדחה.

לא מצאנו כי במקרה הנדון יש לחרוג מהמקובל בסכסוכים קיבוציים לעניין חיוב בהוצאות משפט, ועל כן אין צו להוצאות.

הנאשם ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 37444-10-12).

כן תיאר את ההיסטוריה הרפואית של נאשם, ובין היתר ציין כי הינו סובל מאיבוד הכרה, וכי הינו מועמד להשתלת קוצב (דפברלטור).

פרופ' רוגין נישאל בעדותו על סמך מה קבע כי הנאשם סובל מהפרעות קצב, והשיב כי בבדיקה שנערכה לנאשם ב-2.2.17 (מאוחר לעריכת חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט) נרשם כי הנאשם סובל מטכיקרדיה חדרית לא תמידית, וכשבוצעה בדיקת הולטר ל-24 שעות אובחן ריבוי פעימות חדריות מוגזמות, המוגדרות כהפרעות קצב (עמ' 267, ש' 30- 33).

· ב-30.11.16 הוזמן הנאשם לבדיקה האלקטרופיזיולוגית בבי"ח בני ציון, אך לאחר שקבל הסבר על הבדיקה החליט שלא לבצעה.

סופו של דבר, הן המומחה מטעם בית-המשפט, פרופ' שירן, והן מומחה ההגנה פרופ' רוגין, מאשרים כי הנאשם סובל מאי-ספיקת לב בדרגה בינונית, כאשר פרופ' רוגין העיד כי רק פגיעה בדרגה שהינה מתחת ל-30% מוגדרת כפגיעה קשה, ולפיכך הנאשם אינו בגדר מי שמועמד עוד להשתלת דפברלטור.

משכך, אין מקום להסתמך על אותם מסמכים במסגרת החלטה זו. עם זאת, למעלה מן הצורך, ובכדי שמלוא התמונה תעמוד לפניי בעת החלטתי, עיינתי במסמכים אלו, אך מצאתי כי יש בהם כדי לשנות ממסקנותי: במסמכים נימסר כי מקטע הפליטה הינו 35- 40 אחוזים, והומלץ על ביצוע בדיקה אלקטרופיזיולוגית על-מנת לברר אם ישנן הפרעות קצב מסכנות חיים, וללמד על הצורך בהשתלת דפברלטור.

...

בית-המשפט העליון קבע בע"פ 382/75 נחום חמיס נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 729 (1976): "מקום שהתשתית העובדתית של חוות-הדעת הרפואית, שהוגשה כראיה, נוגדת את העובדות האמיתיות של המקרה הנדון, הרי שהיא מתרוקנת מערכה ואין להסתמך עליה (ע"פ 292/58, מהרינג נ' היועץ המשפטי, [6], בע' 643)." ובע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583 (2004), נקבע: "ככלל, בית-המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ראה: ע"א 16/68 רמת-סיב בע"מ נ' דרזי [1], בעמ' 168; ע"א 1156/92 סגל נ' סגל [2]). מכאן, אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות-דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית-המשפט לסטות ממנה (ראה ע"א 2160/90 רז נ' לאץ [3], בעמ' 174)." בנסיבות שתוארו לעיל, מעדיפה אני באופן ברור את חוות-דעתו של פרופ' שירן, מומחה פעיל, בעל ניסיון ומוניטין רבים ומוכחים, אשר מונה מטעם בית-המשפט כמומחה אובייקטיבי, ניטרלי ובלתי-תלוי, שחוות-דעתו מעוגנת ומבוססת בראיות ובממצאים הרפואיים האובייקטיביים, ועדותו הייתה מהימנה ומשכנעת.

סוף דבר, אני קובעת כי אין כל מניעה רפואית מהמשך עדותו של הנאשם בבית המשפט.

אני קובעת, איפוא, את המשך חקירתו הנגדית של הנאשם ליום 5.2.18 בשעה 12:00.

על-יסוד דיווחים אלה אישרה הלישכה כי המערער סיים את התמחותו בתאריך 1.3.99, וכי הוא זכאי "להיכלל ברשימת המועמדים להיתקבל כחברים חדשים בלישכה במועד מאי 1999". כחודשיים לאחר שנתקבל אישור הלישכה עמד המערער בהצלחה בבחינות ההיתמחות בכתב ובעל-פה. ברם, בעוד המערער מכין את עצמו לטקס קבלת החברים החדשים ללשכה, נתקבל בלישכה שגר פקס, הכולל קטע מידיעה שהופיעה במקומון בשם "הגפן" המתפרסם בזיכרון-יעקב, שבו נכתב כי במהלך תקופת התמחותו עבד המערער במועצה המקומית זיכרון-יעקב במשרה מלאה כמנהל מחלקת החינוך, ככל הנראה ללא קבלת היתר מן הלישכה.

לאחר דין ודברים, שבגדרו טען המערער כי ההחלטה שלא להעניק לו רשיון עריכת-דין התקבלה מבלי שניתנה לו זכות הטיעון, הוחלט לאפשר למערער להישתתף בטקס קבלת רשיון עריכת-הדין, בתנאי שיחתום על התחייבות להחזיר את הרשיון שיוענק לו בתוך שלושה ימים, וכן להמשיך ולהתמחות ככל שיידרש ממנו.

זכות העירעור טענת הלישכה כנגד קיומה של זכות ערעור על החלטתה אינה יכולה להיתקבל.

בעוד שהתנאים להכרה בהתמחות הם קונסטיטוטיביים ואין להכיר בהתמחות אם תנאי מן התנאים לא היתקיים, הרי שהדרישה לפי כלל 9 לכללים אינה יסוד מיסודות ההיתמחות, אלא ללשכה שיקול-דעת שלא להביא בחשבון תקופת היתמחות שבה מתמחה עבד בנגוד לכלל, או חלק מתקופה זאת.

חזקה כזאת נידרשת למען העיקרון של שילטון החוק וההגנה על זכויות האדם.

...

מסקנה זו נגזרת גם מן העיקרון, שלפיו ביטול פעולה משפטית על-ידי רשות, ככלל, אינו חל למפרע.

על רקע תשתית ראייתית זו מסקנתי היא, כי המערער עמד בבחינות ההתמחות "בתום תקופת ההתמחות", כנדרש בסעיף 38(א) לחוק.

הפועל היוצא מקביעתי שכבר מלכתחילה לא היה מקום לבטל כל חלק מהתמחותו של המערער לפי כלל 9 לכללים (אף שהמערער לא עמד על חלק זה בערעורו) הוא - שהוא סיים את התמחותו וממילא הוא עבר כדין את בחינות הלשכה; לפיכך דין הערעור להתקבל.

כן הוגש העירעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 23.3.22 במסגרתה אושרה הפסיקתא.

תמצית טענות ההגנה: הנתבע – המערער טען להיעדר יריבות.

נקבע כי הערייה נקטה לאורך השנים פעולות אכיפה נגד המערער ובמצב בו היא לא יצרה כלפיו מצג כי ויתרה על החוב ואין מחלוקת כי המערער ידע על החוב, אין להכיר בטענת שהוי נגד הליכי הגבייה.

הודעה בדבר נכס ריק הועברה למשיבה כדין ביום 15.4.2010 בדבר היות הנכס ניזוק, ריק ואינו ראוי למגורים ואין יושבים בו. בימ"ש קמא שגה בכך שדחה את טענת המערער לפיה המשיבה לא השיבה לבקשות לפטור בגין נכס ריק.

סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כדלקמן: "נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם...". חרף טענת המשיבה עצמה בכתב התביעה לפיה בתקופה הרלוואנטית לכתב התביעה המערער הוא המחזיק בנכס ועליו לשלם את חובות הארנונה מכוח החזקתו בנכס, הרי שלא הוכחה החזקתו של המערער בנכס לפני מאי 2015.

...

לפיכך, התוצאה היא כי יש לדחות את התביעה שהוגשה במסגרת תיק קמא.

לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתרות יתר הטענות ואין צורך לדון בהן במסגרת פסה"ד. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל במובן זה שאין לחייב את המערער במסגרת פס"ד זה בגין חוב ארנונה על הנכס בין השנים 2008 עד 2015 (לא כולל) ולפיכך דין התביעה דחייה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מנוס מלבטל את ההחלטה מיום 23.3.22 במסגרתה אושרה פסיקתא.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 3 מאי 2012 עת"מ 33921-08-11 בפני כב' השופטת שרה גדות, סגנית נשיא העותרת: סוניה טרזה גראף ע"י ב"כ עו"ד מעיין נוסל המשיב: משרד הפנים ע"י ב"כ פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) פסק דין

זוהי עתירה מנהלית אשר הוגשה כנגד החלטת המשיב מיום 4.8.11 לפיה נדחתה בקשת העותרת להכיר בה כפליטה.

ביום 2.5.11 היתקיים דיון בעיניינה של העותרת בבית הדין לבקורת משמורת במסגרתו טענה כי הגיעה לישראל לבקש הגנה לאחר שבעלה רצח אדם מחבורה נגדית, עקב כך נרצח בעלה ועכשיו נרדפת גם היא ע"י אותה חבורה.

העותרת הגישה ערעור על החלטה זו לביהמ"ש העליון וביום 13.5.11 ניתן צו אירעי כנגד הרחקת המערערת.

לטענתו, הטענה לרדיפה פוליטית "נולדה באורח פלא" לאחר שלא נטענה כלל במסגרת הראיון הראשון שנערך לעותרת ואף לא הועלתה בעתירה שהגישה העותרת בעת"מ 23854-05-11, והיא בבחינת "מקצה שיפורים". לטענת המשיב, החלטתו ניתנה לאחר בחינת מלוא טענותיה של העותרת ולאחר שנערך לה ראיון ממצה ומקיף, עניינה נבחן מספר פעמים, ניתנה לה האפשרות להגיש בקשה לעיון מחדש על ההחלטה ולא נמצא כל נימוק המקנה לה מעמד של פליטה בישראל.

בראיון זה ציינה העותרת כי בעלה לא היה מעורב בפוליטיקה אך השתייך לכנופיית "אמריקה", וכי הוא נרצח על רקע נקמה בשל העובדה כי הרג את אחד מחברי כנופיית "הנשרים הצעירים". בראיון זה לא העלתה כל טענה בדבר בעיות אחרות לרבות מול הרשויות, הצבא או המישטרה, והשיבה כי אף היא אינה מעורבת במפלגה או בתנועה פוליטית.

...

סיכומו של דבר, טענותיה של העותרת מבוססות על חשש מפני גורמים פליליים, טענותיה לא נתמכו בראיות, ולו לכאורה.

לאור כל האמור לעיל לא מצאתי פגם בהחלטת המשיב או נימוק להתערב בה, ההחלטה היא סבירה ודין העתירה להידחות.

העתירה נדחית.