ערעור על החלטת אי פסילה של שופטת בתיק העלבת שוטר

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 45326-04-16 בן שמעון נ' מדינת ישראל תיק חצוני: ;לפני הרכב כב' השופטים: רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד] בטינה טאובר תמר נאות פרי המערער צ'רלי בן שמעון, ת"ז 029260239 ע"י ב"כ עו"ד מ. כרמל המשיבה מדינת ישראל פסק דין

נוכח הודעת המשיבה, כי היא מסכימה לעיכוב ביצוע עונשו של המערער, הורה כב' השופט ס' ג'יוסי בהחלטתו מיום 27/04/16 על עיכוב ריצוי העונש שנגזר על המערער, עד להחלטה אחרת.

כתבי האישום שהוגשו כנגד המערער ותשובת המערער להם כאמור, כנגד המערער אשר בתקופה הרלוואנטית לכתבי האישום, שירת כשוטר ביחידה המרכזית של משטרת ישראל, הוגשו שני כתבי אישום, המייחסים לו ביצוע שורה של עבירות איומים והטרדה כלפי גרושתו, הגב' נ' ו' (להלן: "המתלוננת").

המערער לא כפר בעצם משלוח ההודעות והמסרונים שפורטו בשני כתבי האישום, ואולם, טען, כי ראיות אלה דינן להפסל נוכח זיהומן על ידי המתלוננת אשר נימנעה מלהציג בפני המשיבה את מלוא התעוד שברשותה לרבות את התעוד שמצביע על התקשרויות ומסרונים שביצעה המתלוננת למערער מיוזמתה.

ייתכן ולו הייתה מובאת בפני בית משפט קמא תשתית עובדתית מלאה שכוללת את מלוא המסרונים וההקלטות אותם נימנעה המתלוננת מלהציג, היה בכך כדי להמחיש את חומרתן האמיתית של העבירות ומידת אשמו של המערער בביצוען אל מול מידת אשמה של המתלוננת ולמצב אליו נקלעו הצדדים, שעה שאף מדברי המתלוננת עולה, כי מערכת היחסים בין המערער למתלוננת התאפיינה בהטחת עלבונות והטרדות הדדיים.

רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד] בסיכומו של דבר הוחלט כאמור בסעיף 33 לפסק דינה של השופטת טאובר.

...

אשר לטענת ב"כ המערער, לפיה יש לפסול את הראיות החפציות שהוגשו על ידי המשיבה, מחמת זיהומן על ידי המתלוננת, בכך שהיא מסרה רק חלק מהראיות שהיו בידיה והסתירה במודע חלק אחר, קבע בית משפט קמא, כי דין טענה זו להידחות.

אנו מורים להותיר את הכרעת דינו של בית משפט קמא על כנה, ככל שהדבר נוגע לקביעה כי הנאשם/המערער ביצע את העבירות כמפורט בהכרעת הדין.

אנו מורים לבטל הרשעתו של המערער בעבירות שנקבע כי ביצע.

חלף כך, אנו גוזרים על המערער 160 לבצע שעות של"צ. עוד אנו מורים להאריך את תקופת צו המבחן שהוטל על המערער לתקופה של 24 חודשים, בהם ימשיך המערער את ההליך הטיפולי במסגרת המרכז למניעת אלימות במשפחה.

אנחנו לא בשלב הזה, בי"מ שליחתו בשנית לשירות המבחן וקל וחומר שהדבר נעשה לאחר ששרות המבחן המליץ שלא לשחרר אותו בי"מ גילה דעתו וכרגע הוא לא במין ערכאת ערעור על החלטתו המשתמעת שלו .

נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק פל"א 12526-11-17 המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראת שוטר, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

במישור הפלילי לחובת המשיב 5 הרשעות קודמות בגין הפרעה לשוטר, מתן שוחד, העלבת עובד ציבור ועבירות רכוש בגינן אף ריצה מאסרים בפועל.

ההנמקה לכך, הנה כפי שנפסק " [...] השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם." בש"פ 5309/05 דוד צמח נ' מדינת ישראל מיום 29.6.05 פיסקה 6 להחלטת כב' השופטת ארבל.

...

מסקנה זו מקבלת חיזוקה גם מתסקירו הראשון של שירות המבחן, שמציין כי קיים סיכון להישנות עבירות במיוחד בתחום התעבורה וכי המשיב מתקשה לראות את הסיכונים והחומרה שבהתנהגותו.

אולם מאידך, נקבע: "בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם נאשמים מסוגו של העורר, גם על ידי החזקתם במעצר בטרם הורשעו. מנקודת השקפה זו סבורני כי אין תחליף לסכנתו של העורר אלא במעצר ממש, ומכאן החלטתי לדחות את הערר". בש"פ 1753/07 אבו רקיה נ' מ"י מיום 19/03/07 מפי כב' השופט ג'ובראן.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח וזאת עד תום ההליכים המשפטיים.

בהחלטת כב' השופטת שמואלי מאייר מיום 4.1.17, הותר לנאשם לצאת לאשפוזית.

לאור האמור לעיל, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ברף הבינוני, מאסר מותנה בעבירות בהן הורשע, קנס, התחייבות, פיצוי למתלוננת ופסילת רשיון נהיגה בפועל ועל תנאי.

בית המשפט העליון קבע, כי לא נמצא פגם בהחלטה שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן.

ברע"פ 1273/08 חמאמדה נ' מדינת ישראל (11.2.08), אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שהשית על נאשם בעל עבר מכביד, שהורשע על יסוד הודאתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית (נתפס כשהוא מחזיק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 32.3857 גרם, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.3588 גרם, וסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 9.2808 גרם) וצרף תיק נוסף בו הודה בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 2.3 גרם וסם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 14 גרם, 12 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלה בחופף של מאסר על תנאי בן 8 חודשים.

בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 58710-12-12 ואנונו נ' מדינת ישראל, אושר גזר דינו של בית המשפט השלום באשדוד, במסגרתו הוטל עונש של 10 חודשי מאסר והפעלת מאסר מותנה, ובסך הכל 16 חודשי מאסר בפועל, שבו הנאשם סטר לנהג מונית, סרב לצאת ממוניתו, איים עליו שיסיע אותו ולא יפגע בו, סדק  את השמשה האחורית במונית, ולאחר מכן העליב שוטרים בצורה בוטה וירק לעברם.

ברע"פ 6100/12 פלוני נ' מדינת ישראל (16.8.12) אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את עירעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בעיניין הגנה מן הצדק וקיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש.

...

לאור כל האמור לעיל, לאור הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות ומידת הפגיעה החמורה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מתחם הענישה ההולם כל אחת מעבירות האיומים הינו בין מאסר מותנה לבין 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ומתחם הענישה בגין האירוע שמתואר באישום השני הינו בין מאסר קצר לבין 12 חודשי מאסר.

לאור כל האמור לעיל, לאור הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובכלל זה עבירה של הפרת הוראה חוקית, מתחם הענישה ההולם בכללותו הינו בין 8 חודשי מאסר בפועל ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים : מאסר בפועל למשך 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו בכלל התיקים שבכותרת.

.דיני פסלות שופט עוסקים איפוא בשאלה אם ראוי ונכון הוא מלכתחילה כי השופט הספציפי ידון בתיק הספציפי בנסיבות הספציפיות.

לדבריו, בעדותו: "...אם הייתי יודע בזמן אמת את מה שאני יודע היום הייתי מבקש פסילה מידית. אני מתפלא איך הוא לא פסל את עצמו, כשעל דבר אלמנטארי בסיסי פחות יותר...הוא העלה מיוזמתו..." (עמוד שורות 24 – 25).

מכל מקום, כב' השופט רפי ארניה כתב בהחלטתו דלעיל, כי הוא פוסל את עצמו, לא משום שהדין מחייב זאת, לפי דיני הפסלות, אלא "למראית עין". אין כן וודאות, שאם הצד האחר באותו מקרה היה מגיש ערעור על החלטת הפסלות, לא היה בית-המשפט העליון מקבל את העירעור ומזכיר לכב' השופט רפי ארניה, כי הזכות ליישב בדין היא גם חובה לעשות כן. ואולם, גם אם אצא מנקודת הנחה דיונית – ולצורך הדיון בלבד – כי אילו כב' השופט רפי ארניה היה מוסר גילוי נאות, והתובע היה מבקש ממנו לפסול את עצמו, איני סבור כי חלה כאן עילת פסלות בהתאם לדין ובודאי לא כזו שבכוחה להצמיח עתה עילה לביטול פסק-הדין.

כמו כן, אפנה לע"פ 613/18 חיים ברק כהן נגד מדינת ישראל (24.1.18): במקרה זה, הוגש כתב-אישום נגד המערער המייחס לו עבירות של העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו באמצעות רשת האנטרנט כלפי שוטר.

בשלב זה, הגיש המערער בקשת פסלות נגד השופטת אשר דנה בעיניינו, בטענה כי בן זוגה של השופטת הנו עו"ד במשרד המייצג את המערכת הבנקאית בישראל, וכי לנאשם מאבק באותה מערכת ובעורכי הדין המייצגים אותה, שבגינו תלוי ועומד נגדו כתב-אישום אחר.

...

זהו פסק-הדין שאותו מבקש התובע, כי אורה על ביטולו במסגרת תביעה זו. התובע הגיש ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום הנ"ל, ובתאריך 20.6.18 מסר בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד את פסק-דינו (ע"א 97-02-18), שבמסגרתו נדחה ערעורו של התובע, והתובע חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

תוצאה: נוכח כל האמור לעיל, אני פוסק כי התובע לא הוכיח את תביעתו.

על כן, אני דוחה את התביעה.

על כן, אני פוסק כי התובע ישלם את הוצאות הנתבעים ואת שכר טרחתם המשפטי בסך 10,000 ₪ + מע"מ והסכום ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין עד למועד התשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע עפ"ג 43586-12-22 רווח נ' מדינת ישראל בפני כבוד השופט יואל עדן – אב"ד כבוד השופט גיל **** כבוד השופטת פאני גילת כהן המערער: אלי רווח ע"י ב"כ עו"ד יעל דארבי המשיבה: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד תהילה גלנטה – פמ"ד ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום באילת (כב' השופט ש. ברגר) בת.פ. 27756-10-21 מיום 7.1.22. פסק דין

לאחר הגעתם של השוטרים למקום הוחלט על עיכובו של המערער לתחנת המישטרה, המערער סרב לעיכוב ולכן הוחלט על מעצרו.

מיד לאחר מכן, המערער היתנגד למעצרו וסרב להשמע להוראות השוטרים, ובהמשך אמר לשוטר "אימא שלך זונה יא בן זונה, יא בן שרמוטה". עם הגעתם של השוטרים לתחנה אמר המערער לשוטר "בוא פתח יא בן זונה, אימא שלך מתה יא בן זונה יא בן זונה" עוד אמר "בספר תורה את מת היום יא בן זונה". בהמשך למתואר לעיל, בנוכחות חוקרת אמר המערער "אתם מתים כולם!". המערער צירף שני תיקים.

טענות הצדדים בבית משפט השלום ב"כ המאשימה (המשיבה) טענה כי המאסר המותנה חל, גם לאור עובדות כתב האישום המתוקן, לפיו המערער עלב בשוטרים ואיים עליהם, והמערער כאן לא רק העליב עובדי ציבור אלא גם איים עליהם וגידף, ולפיכך יש להפעיל את המאסר המותנה.

ביחס לתיק העקרי, אכן יש היתנהלות פסולה מצד המערער, אך הכלב היה עם מחסום, לאורך כל הארוע, ורוב הזמן הוחזק ברצועה.

...

בערעור בפנינו, הודיעה באת כוח המערער כי המערער מבקש לשנות את דרכיו, ואך לאור בקשה זו, חלוף הזמן והנסיבות האישיות המורכבות של המערער, מצאנו לנכון, וגם זאת לפנים משורת הדין, לאפשר למערער הזדמנות נוספת לשנות את דרכיו בפני הממונה על עבודות שירות.

לפיכך, אנו סבורים כי יש לאפשר למערער לרצות את המאסר על דרך עבודות שירות.

אשר על כן, אנו מורים כי המאסר אשר הוטל על המערער ירוצה על דרך של עבודות שירות.