לפנינו ערעור האשה (להלן: המערערת) על קביעתו של בית הדין הרבני האיזורי ירושלים כי הסמכות לידון בתביעת האיש (להלן: המשיב) בעיניין רכושם של הצדדים מוקנית לו.
קביעתו זו של בית הדין האיזורי נקבעה תחילה בהחלטה שנתן ראש אבות בתי הדין בבית הדין הרבני האיזורי ירושלים העומד גם בראשו של מותב בית הדין האיזורי שדן בעיניינם של הצדדים בכ"ז בתשרי התשפ"א (15.10.20), להלן: "ההחלטה הראשונה", ושבה ונקבעה שנית, נוכח בקשות המערערת וטענותיה נגד קביעה זו של ראש אבות בתי הדין בירושלים, בהחלטה נוספת של המותב כולו שניתנה בי"ב בטבת התשפ"א (27.12.20), להלן: "ההחלטה השנייה".
המערערת מצידה טוענת נגד שתי ההחלטות – חלק מטענותיה הן כלפי שתיהן כאחת, טענות אחרות היא מפנה כלפי אחת ההחלטות ולחילופין טוענת כלפי שתי ההחלטות אך לא כלפי שתיהן כאחת אלא טוענת כי מכוחה של טענה נגד ההחלטה הראשונה, בהנחה שתתקבל, קמה טענה אחרת נגד ההחלטה השנייה וכפי שיפורט להלן.
מסקנות והוראות
לאור האמור פוסק בית הדין:
דין העירעור להדחות מכל הטעמים המפורטים להלן:
המשיב הגיש לבית הדין הרבני האיזורי תביעת רכוש במועד שבו רשאי היה להגישה הן משום שאת מניין חמישה־עשר הימים שבהם היה מנוע מהגשת תביעה על פי החוק להסדר התדיינויות יש למנות מהמועד שבו הודיעה המערערת על רצונה לסיים את תקופת עיכוב ההליכים שעליה הוסכם ושחרגה מזו הקבועה בחוק, ולא מהמועד שבו החליט בית המשפט לסגור את תיק יישוב הסיכסוך, הן משום שאף ממועד סגירת תיק יישוב הסיכסוך חלפו חמישה־עשר הימים טרם הגשת תביעתו.
...
כל המדדים מצביעים כי גם לגופה של ההחלטה הייתה היא צודקת (והדעת נותנת כי גם לו אכן היה בית המשפט נזקק להכריע בשאלת הסמכות הייתה הכרעתו זהה):
התנהלות המשיב שהגיש את תביעת הרכוש שלו וביקש לכורכה לתביעת הגירושין של המערערת נראית תמת־לב, התביעה הכרוכה עצמה כנה הייתה, את כנות תביעת הגירושין לא היה צורך לברר ולמעשה אין ספק שאף היא כנה הייתה, הכריכה הייתה כדין, התביעה הוגשה במועד שבו רשאי היה המשיב להגישה והיכולת לכורכה לתביעה שהגישה המערערת נשענת על לשון החוק ועל פסיקה עקבית של בתי הדין ובתי המשפט גם יחד.
מסקנות והוראות
לאור האמור פוסק בית הדין:
דין הערעור להידחות מכל הטעמים המפורטים להלן:
המשיב הגיש לבית הדין הרבני האזורי תביעת רכוש במועד שבו רשאי היה להגישה הן משום שאת מניין חמישה־עשר הימים שבהם היה מנוע מהגשת תביעה על פי החוק להסדר התדיינויות יש למנות מהמועד שבו הודיעה המערערת על רצונה לסיים את תקופת עיכוב ההליכים שעליה הוסכם ושחרגה מזו הקבועה בחוק, ולא מהמועד שבו החליט בית המשפט לסגור את תיק יישוב הסכסוך, הן משום שאף ממועד סגירת תיק יישוב הסכסוך חלפו חמישה־עשר הימים טרם הגשת תביעתו.
המערערת תשלם אפוא למשיב הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח שייגבו מן הערובה להוצאות שהפקידה מלכתחילה בתיק הערעור שבסוגיית החזקת הילדים 1291753/4 שהוסבה, לבקשתה, עם סגירתו (אף היא לבקשתה) לתיק זה.
בית הדין מורה על סגירת התיקים.
