חמישית, נטען, כי מן המבקש נשקפת מסוכנות גבוהה, שכן מדובר במי שניצל את הקרבה שלו ואת האמון שנתן בו אדם נכה על כסא גלגלים, קטוע רגל, קשיש (להלן: "המתלונן") להכנס אליו לבית, להכותו, לשדוד ממנו את קצבת הנכות שלו בצורה אלימה, תוך שהוא כורך את כבל הטלפון סביב צוארו, חונק אותו, מכה בראשו ובפניו, מפיל אותו מכסא הגלגלים לרצפה, יושב עליו וגורר אותו, נוטל את כספו.
בהקשר זה יפים לעניינו דברי בית המשפט העליון כי הליך הבקשה לעיון חוזר לא נועד לשמש מסלול לערעור מחודש על החלטת המעצר שנתקבלה לאחר שנפרסה מלוא התמונה בפני בית המשפט בנוגע לעושה (באמצעות תסקיר שירות המבחן שמשמש ככלי עזר אפקטיבי מקום בו נידרש בית המשפט לבחון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם ואת האפשרות לאיינה באמצעות חלופה הולמת) ולמעשה כמתואר בעובדות כתב האישום.
...
זאת מאחר ולא שוכנעתי שהתקיימו נסיבות או עובדות חדשות, כנדרש על פי סעיף 52 לחסד"פ, המצדיקות היעתרות לבקשה, וכן לצד הטעמים שעמד עליהם ב"כ המשיבה בתגובתו, כמפורט לעיל.
למותר לציין, כי הן שרות המבחן והן הקרימינולוגית מטעם ההגנה, שותפים למסקנה, כי המבקש שולב בעברו בשבע תכניות טיפול בבעיית התמכרותו וגם קיים צורך לערוך שינוי בחייו.
לאור האמור לעיל, ומשלא הובאו נסיבות או עובדות חדשות, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.
