ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים (נכות כללית ואי כושר)

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 2.5.2023 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת ויציבה בשיעור 54% החל מיום 1.10.2022.

המשיב טוען, כך: אין לכרוך את העירעור הרפואי ואי-הכושר יחדיו, ומדובר בשתי החלטות שונות, שדינן להתברר כל אחת בפני עצמה; בעיניינה של המערערת לא היתכנסה ועדה לעררים אי-כושר ובית הדין נעדר סמכות עניינית לידון בקביעת אי-הכושר; הטענות כנגד קביעת הוועדה לעניין מחלת הקרוהן הן טענות רפואיות, שאין מקומן בהליך דנן; מדובר בעירעור רפואי בכללותו; החלטת הוועדה לגבי קביעת נכות צמיתה הנה החלטה רפואית שנמצאת בסמכות הוועדה; הוועדה התייחסה לטפול הביולוגי; המערערת לא ביקשה מהוועדה להמתין עם החלטתה עד לתום הטיפול הביולוגי.

...

מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הועדה ובמסמכים הרפואיים, וכן בפרוטוקול הדיון, אני קובע כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

להלן אפרט כיצד הגעתי למסקנה זאת.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

אלו הם שני ערעורים: האחד, ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 3.8.22 (להלן: "הועדה הרפואית"), אשר קבעה כי למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 52%, החל מיום 21.11.20 (להלן: "ההחלטה הרפואית").

השני, ערעור על החלטת הועדה לעררים לענין אי כושר (נכות כללית) מיום 19.1.23 (להלן: "וועדת אי הכושר"), אשר דחתה את הערר שהגיש המערער והותירה את קביעת הועדה לאי כושר מיום 3.8.22 לפיה המערער איבד 60% מכושרו להישתכר.

...

ודוק, שוכנעתי מהמסמכים שהוצגו בפניי כי אכן וועדת אי הכושר התחשבה בהחלטתה בגילו של המערער ביחס לשוק העבודה, בעברו התעסוקתי וביתר נתוניו האישיים, משקבעה שהמערער כשיר לעיסוקים שאינם דורשים עירנות, קשב, ריכוז ותקשורת בינאישית ברמה גבוהה.

כך, הגעתי לכדי מסקנה כי יש לדחות את טענת המערער בנוגע לסוג העבודות אותן פירטה הוועדה בהחלטתה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור על החלטת הוועדה הרפואית מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 3.8.22, על מנת שזו תשוב ותבחן את שיעור נכותו של המערער בגין נכותו הנפשית, ואת פריט הליקוי התואם את מצבו.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 14.6.23 (להלן: "הועדה לעררים" או "הועדה"), אשר קבעה כי דרגת נכותו המשוקללת של המערער מיום 1.4.23 ועד ליום 30.11.23 היא בשיעור 54%.

ראשית אציין כי על פי סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, תנאי לקביעת אי כושר להישתכר הוא שנקבעה למבוטח "נכות רפואית, לפי מבחנים, תנאים וכללים שקבע השר". מכוח סעיף זה הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות ביטוח נכות").

...

אין בידי לקבל את טענת המערער משאינה מתיישבת עם לשון החוק או התקנות, כפ שיבואר להלן.

סוף דבר לאור האמור, משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה - הערעור נדחה.

חרף דחיית הערעור, משעסקינן בהליך מתחום הבטחון הסוציאלי, ואך לפנים משורת הדין, החלטתי שלא לחייב את המערער בהוצאות.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 14.3.2023 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 82% לצמיתות.

המשיב טען, כך: מדובר בעירעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 14.3.2023 בעוד שהערעור הוגש לבית הדין רק ביום 26.9.2023; אין כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת העירעור, והמערערת לא מעלה טיעון שכזה; דין העירעור להדחות גם לגופו של עניין, ולא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה, והחלטת הוועדה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להיתחקות אחר הלך מחשבתה; למערערת 100% אי-כושר כך שהיא מיצתה את מלוא זכויותיה בהליך דנן ויש למחקו מחמת בטלות; המערערת מבקשת לנהל את ההליך לצורכי מס הכנסה, ועליה לפנות במסלול הנכון; חוות הדעת מאוחרות למועד היתכנסות הוועדה; בקשת המערערת כי המשיב או בית הדין ישקלו העלאת נכותה מצביעה על חוסר בקיאות במאטריה שבה עסקינן ויש לדחותה.

...

טענות הצדדים – המערערת טוענת, כך: היא נכה בשיעור 100%, אלמנה ואם ל- 3 ילדים, אחד מהם בעל מוגבלות; עקב החמרת מצב היא הוכרה כנכה עקב אי-ספיקת כליות וזקוקה להשתלת כליה דחופה; ביום 6.8.2023 היא עברה ניתוח לצורך השתלת דיאליזה בטנית בשל אי-ספיקת כליות והיום היא משתמשת עם צינורית באופן קבוע; היא סובלת מבעיות רפואיות רבות ובין השאר חוסר תפקוד בכליה; היא פנתה למשיב לקבלת המסמך בדבר הכרת הנכות הכללית שאושרה לה; התנהלות המשיב גורמת לה נזק רב בכך שהיא לא יכולה לקבל הטבות המס שלהן היא זכאית, וכן הטבות נוספות כגון הנחות במוסדות אחרים, בגלל אחוז הנכות שאיננו תואם את המצב בפועל; הועדה טעתה בשיקול דעתה והיה מקום להעניק לה נכות גבוהה יותר, במיוחד היות שהיא מיועדת להשתלת כליה וזכאית ל-100% נכות רפואית; חוות דעת של נפרולוג ושל רופא תעסוקתי תומכים במסקנה זאת.

המשיב טען, כך: מדובר בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 14.3.2023 בעוד שהערעור הוגש לבית הדין רק ביום 26.9.2023; אין כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת הערעור, והמערערת לא מעלה טיעון שכזה; דין הערעור להידחות גם לגופו של עניין, ולא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הועדה, והחלטת הועדה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה; למערערת 100% אי-כושר כך שהיא מיצתה את מלוא זכויותיה בהליך דנן ויש למחקו מחמת בטלות; המערערת מבקשת לנהל את ההליך לצורכי מס הכנסה, ועליה לפנות במסלול הנכון; חוות הדעת מאוחרות למועד התכנסות הועדה; בקשת המערערת כי המשיב או בית הדין ישקלו העלאת נכותה מצביעה על חוסר בקיאות במטריה שבה עסקינן ויש לדחותה.

לסיכום – הועדה ניתחה לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבה של המערערת, יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

על כן, ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 29.5.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 54% מיום 1.4.2022, כולל 20% בגין פיברומיאלגיה.

בתוך כך, תתייחס הוועדה לטענת ב"כ המערערת בפניה בפרוטוקול מיום 29.5.2023, ולפיו המערערת "מקבלת קצבת נכות מלאה של אי כושר לעבודה מחברת מגדל". המערערת ובא-כוחה יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם.

...

אשר לדעתי – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכל החומר שהונח בפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, אך זאת אך ורק בהתאם להסכמת המשיב, ובצירוף ההנחיה ולפיה על הועדה להתייחס לטענת ב"כ המערערת בפניה ביחס להכרה של חברת הביטוח "מגדל" ותשלום קצבה מלאה בגין אי כושר עבודה.

אין בידי לקבל את טיעון המערערת, שכן היא לא הצביעה על טעם המצדיק החלפת הרכב הועדה.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), בהרכבה מיום 29.5.2023, על מנת שזו תתייחס באופן מנומק לחוות דעתו של פרופ' דן בוסקילה מיום 28.8.2022 ותשקול עמדתה בשנית לעניין הנכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה.