ערעור על החלטות הוועדה להטלת קנסות מנהליים

בבית המשפט העליון ע"פ 5282/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. מעדני הצפון בע"מ 2. ג'מיל ז'יבלי נ ג ד המשיבות: 1. הוועדה מקומית לתו"ב תל אביב - יפו 2. עריית תל אביב - יפו 3. מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן) בעתפ"ב 56660-06-19 מיום 24.7.2019, ובקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה

משהמערערים לא הצליחו להכשיר את הבניה, החל מחודש אפריל 2018 הוגשו בקשות נוספות לעיכוב ביצוע הצוו, ולבסוף, ביום 20.1.2019 לאחר קיום דיון, אישר בית המשפט לעניינים מקומיים את ביצוע צו ההריסה, והורה על הפעלת מנגנון של הטלת קנסות מנהליים על המערערים.

...

לטענת המערערים, יש לקבל את ערעורם משום שדחיית בקשתם לעיכוב ביצוע צו ההריסה, סביר שתייתר את הדיון בהליך העיקרי, הדן אף הוא בצו ההריסה.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעתם על פה, מסקנתי היא כי יש לדחות את הערעור.

במסגרת מקבילית כוחות זה בין שני השיקולים, בית משפט ייטה להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה כאשר אי-היעתרות לה עלולה להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי, וכאשר היא עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך בטרם העניין נדון והוכרע (ראו: [עע"]מ 2645/18 מועצת הכפר וולג'יה ו-39 אח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (29.10.2018)).

הערעור נדחה אפוא.

בעתירה נטען, כי החלטת המשיבה חורגת ממיתחם הסבירות ואינה מידתית, משני טעמים: האחד, משלא הועמד לרשות העותרים מקום מגורים חלופי, טרם הוּצא צו ההריסה; השני – משום שהיה על המשיבה לבחור בחלופה של הטלת קנס מנהלי, חלף הריסה.

כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות הדיוניות (בג"ץ 1495/23 אלג'ול נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (21.2.2023); בג"ץ 2403/15 אלזיאדנה נ' מדינת ישראל – הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, פסקה 7 (8.6.2015)).

...

המשיבה מנגד, סבורה כי דין העתירה להידחות; הן על הסף הן לגופה.

אשר לטענה כי היה על המשיבה להטיל קנסות מינהליים חלף הוצאת צו הריסה, נטען כי מדובר בדרישה "תמוהה, שכן צו הקנס המנהלי אינו מהווה פטור מהריסה". לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

על כן, משבית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על הערכאות הדיוניות, ובהינתן התנהלות העותרים, העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט – סבורני כי קמה הצדקה להורות על דחיית העתירה על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף, ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים.

ביום 25.5.21, נימסרה למשיבה על ידי המערערת, התראה בטרם הטלת קנס מינהלי קצוב על עבירות תיכנון ובנייה, שימוש אסור, בהתאם לסע' 243(ד) לחוק התיכנון והבניה, יחד עם תקנה 2(א)(2) לתוספת לתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- תיכנון ובנייה), התשע"ח-2018 (להלן: "תקנות העבירות המנהליות").

"התקנות המוצעות מבקשות להסדיר את סדרי הדין בהליכים המוגשים לפי פרק י' החדש לחוק התיכנון והבניה והן למעשה מסדירות את סוגי ההליכים הבאים: בקשות הנוגעות לצוו מנהלי; בקשות הנוגעות לצוו שפוטי; בקשות למתן ארכה ובקשות לעיכוב ביצוע. הליכים אלה הם הליכים שפוטיים בעניינים מִנהליים אשר מתבססים על החלטות כאלה ואחרות של הרשויות המִנהליות הנוגעות בדבר. בהתאם לכך התקנות המוצעות נוסחו על-יסוד עקרונות סדר הדין המִנהלי" ראה היתייחסות לטיוטת התקנות ברע"פ 5584/18 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה שוהם פורסם בנבו [04.10.2018]‏‏.

...

דיון והכרעה: לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית משפט קמא ולטענות הצדדים, אני מחליט לקבל הערעור ולהשיב הדיון לבית משפט קמא, לשם דיון בבקשה לגופה, על בסיס הראיות שצורפו לה, ללא דיון בטענות הגנה מן הצדק ובכלל זה שיהוי וחוסר תום לב בהגשת הבקשה.

כללם של דברים - הערעור מתקבל כאמור ברישא לפרק הדיון וההכרעה.

דיון והכרעה כפי שציין כבוד השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.5.06),: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התיכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו". בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שקבל את ערעור המדינה, והכפיל את גובה הקנס שהוטל על המבקש שם (והעמידו על סך של 200,000 ₪), בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש ללא היתר ואי קיום צו הפסקה שפוטי ביחס למבנה למגורים שהוקם על קרקע חקלאית בשטח כולל של 550 מ"ר. תיקון מס' 116 לחוק התיכנון והבניה ביקש להקנות לרשויות האכיפה כלים מהירים ויעילים להתמודדות עם התופעה של עבירות הבנייה, לרבות עבירות בנייה בשטחים חקלאיים, כמו גם הטלת ענישה מרתיעה בפן הכלכלי, שתצנן את האנטרס הברור של עברייני התיכנון והבניה בבצוע עבירות אלו, ובניהול הליכים משפטיים ממושכים.

כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת פינק) ציין בעתפ"ב 2219-02-23 הנזכר לעיל כי מינעד הענישה בעבירות דומות בעיניינם של נאשמים שעברו עבירות בנייה מבלי שהוטל נגדם קנס מינהלי, נע בין 30,000 ₪ ל-200,000 ₪, ובהקשר זה גם ניתנו דוגמאות מהפסיקה (רע"פ 1352/09 קבוץ עלומים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.6.09); עפ"א (מחוזי - חיפה) 40004-09-21 חלבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.7.22); עפ"א (מחוזי – חיפה) 49245-03-20 ח'טיב נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה "לב הגליל" (8.6.20); עפ"א (מחוזי - חיפה) 22505-11-19 חדיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.2.20)).

על אלו אוסיף את פסקי הדין בעפ"א (מחוזי-חיפה) 71365-02-19 הועדה לתיכנון ובניה גליל מרכזית נ' פורסאן משלב (לא פורסם, 29.4.19) שם הוטל קנס בסך 60,000 ₪ על בניית 200 מ"ר בקרקע שיעודה חקלאי וכן עפ"א (מחוזי-חיפה) 11955-01-19 הועדה לתיכנון ובניה שפלת הגליל נ' מוחמד עואד (פורסם בנבו, 7.3.19) שם היתקבל ערעור המאשימה והוטל קנס בסך 70,000 ₪ על בניית מבנה ללא היתר בשטח של 254 מ"ר וגדר באורך 100 מ' במקרקעין שייעודם מגורים, אולם מכוח התכנית החלה לא ניתן היה להוציא היתרי בניה.

...

כפי שציינתי לעיל, גם נגד הנאשם כאן נקטה המאשימה תחילה בהליך מנהלי, אך בסופו של דבר בוטל צו ההריסה המנהלי, בהסכמה, כך שכתב האישום שהוגש נגד הנאשם הוגש במסלול "רגיל", ולא כפועל יוצא של בקשת הנאשם להישפט בגין קנס מנהלי.

יתרה מזאת, הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 243(א)(3) לחוק התכנון והבניה יחד עם סעיפים 245(ג) (1)-(5) לחוק זה. סעיף 243(א) לחוק קובע כי "המבצע עבודה אסורה במקרקעין המפורטים להלן, דינו – מאסר שנתיים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, וכן קנס לפי סעיף 245". סעיף 245(2) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להטיל על נאשם קנס "בגובה כפל השווי שהיה לעבודת הבנייה ולמקרקעין שעליהם היא בנויה אילו היתה העבודה האסורה מותרת; בקביעת גובה הקנס לפי פסקה זו רשאי בית המשפט להתחשב בכך שהמורשע הרס את העבודה האסורה לפני מתן גזר הדין והשיב את המצב לקדמותו". ויש בדברים כדי להשליך על חומרת המקרה במקרה שלא מבוצעת הריסה או לא מופסק שימוש אסור.

סיכומו של דבר אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך של 70,000 ₪ או 120 ימי מאסר בפועל תמורתו.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 19570-04-23 בע"מ נ' מדינת ישראל לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המערערת חברת א. בטון מואסי בע"מ ח"פ 512842444 המשיבה מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (סגנית הנשיאה כב' השופטת טל תדמור-זמיר) מיום 2.4.2023 בתפ"ב 5936-11-22 פסק דין

בית המשפט קמא לא דן בהחלטה בטענת המערערת כי המשיבה הייתה יכולה להכנס בנעליה של הועדה המקומית ולבצע צוים שפוטיים קודמים, שניתנו בהליכים שיזמה הועדה המקומית, או בטענת המשיבה כי היא לא הייתה יכולה לעשות כן, משהיא לא הייתה צד לאותם הליכים, ולכן היה צורך בנקיטת ההליך הנוסף מושא ההחלטה.

עוד נקבע כי במהלך תקופה זו נחקרו הבעלים והמנכ"ל של המערערת, נימסרה להם התראה לפני הטלת קנס מנהלי, ולאחר מכן משביקשה המערערת להשפט, הוגשה הבקשה מושא ההחלטה.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וכך אני מורה.

סיכום הבקשה לביטול צו ההפסקה נדחית, והצו ייכנס לתוקף במועד מתן ההחלטה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.