חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על החלטות בעניין זכאות למענקי התנתקות

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

לפיכך, ובשל הקושי בשמירת התעוד על רקע ביצוע תכנית ההיתנתקות, הוחלט שלא לדחות את התביעות כליל.
לבסוף, המשיבים טוענים כי שגה בית המשפט קמא כשדחה את תביעתם לפצוי בגין עונת 2004/2005, שכן נימוקי ההסתמכות והנזק הראייתי יפים באותה מידה גם ביחס לעונה זו. המשיבים אף הודיעו כי במידה ונחליט לקבל את בקשת רשות העירעור, הם יבקשו לממש את זכותם ולהגיש הודעת ערעור שכנגד על ההחלטה בנוגע לרכיב זה של תביעתם.
הועדה לא הסתפקה בכך וציינה גם מה הנתונים שהיא הייתה מצפה מכל אחד מהמשיבים לספק באופן פרטני, כדי לבסס את תביעתו: "[...] היינו מצפים מכל עורר להמציא נתוני שיווק פרטניים שלו, לגבי אותם גידולים, מהשנים שלפני האינתיפאדה, מסמכים שמתעדים את הנזק הספציפי שניגרם לו בשל ארוע ספציפי זה או אחר, ואשר יראו גם את הקשר הסיבתי בין האירועים לבין הנזקים, וכיו"ב מסמכים שהעוררים ידעו להגיש בשנים שקדמו להסדר המענק התקציבי" (שם; ההדגשה הוספה – מ.נ.).
...
שוכנעתי כי אין כל יסוד להתערב בהחלטתהּ של ועדת הערר, שקבעה כי התביעות לא הוכחו כדבעי.
לאחר ששלל את האפשרות לסמוך את תביעת המשיבים על טענת נזק ראייתי (מסקנה לה שותפה גם הנשיאה ולה אף אני מצטרף), מצא חברי השופט נ' הנדל כי דו"ח חבקין מהווה ראיה לכך כי למשיבים, כקבוצה, נגרם נזק עקיף בר-פיצוי מכוח הוראות חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן: החוק).
מסקנה זו עומדת בעינה בין אם מדובר בפיצוי כולל לקבוצה כולה ובין אם מדובר בפיצוי לכל משיב בנפרד, שכן נקבע כממצא שהאמור בדו"ח, לפיו נעשתה בחינה פרטנית, לא היה מבוסס.

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לא מצאתי מקום לקבל את העירעור על החלטה זו; ראשית - מאחר והועלתה גם טענה ביחס להחלטה מיום 11.1.16, אבהיר כי בדין בוטלה ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד.
עולה מהטענות שהוגשו כי המערערים לא שקטו על שמריהם ונקטו במהלך השנים, בהליכים שונים ורבים באשר לזכויותיהם (ר' הפרוט שהובא ע"י המשיבה, בסעיף 2 לתגובתה המשלימה בבית משפט קמא וכן בסעיפים 22 ו- 23 לעיקרי הטיעון).
עוד אני מוצאת ממש בטענה כי אין מקום לבקש אורכה כביכול בעיניין עסק ממשיך ואז בפועל להגיש למשיבה בקשה, בעיניין מענקים אחרים, או נוספים ("דמי היסתגלות", "גמול פרישה", "בקשה לאיתור קרקע להמשך הקמת עסק" - ראה המפורט במסמך שצורף כמש/2 לעיקרי הטיעון של המשיבה ומהוה את הפניה שביצעו המערערים למשיבה, בתקופת הביניים בין ההחלטה הראשונה שנתנה להם אורכה ובין ההכרעה הנוספת, נשוא ערעור זה).
כפי שנאמר בטענות המשיבה - "נשוב ונזכיר, כי אנו נמצאים כיום למעלה מעשור לאחר יישום תכנית ההיתנתקות, מנהלת תנופה ניסגרה ובימים אלה שוקדות הרשויות והועדות השונות על סיום כלל ההליכים הנוגעים בעיניין. בנסיבות אלה פתיחת תיקים מחדש לאחר זמן כה רב וכאשר אין כל תשתית משפטית או עובדתית המצדיקה זו תטיל נטל כבד על המשיבה ותפגע ביכולתה לטפל בעניינים מוצדקים של אחרים שעניינים עודנו תלוי ועומד". (ר' סעיף 35 לעיקרי הטיעון של המשיבה, כך במקור).
...
עת שלא טורחים להבהיר בדיוק עבור מה מבוקשת הארכה, איזה הליך יינקט ואין גם ראיות לסיכוי אותו הליך - ובנוסף, אין טעם מספק לעצם מתן הארכה, ממילא נוטה הכף שלא להיעתר לבקשת הארכה.
הגם שלא מצאתי להידרש לטענות המשיבה מדוע דין הערעור היה להיות מסולק על הסף - אציין בקצרה כי יש ממש בטענה שעל המבקש ופונה בבקשה למתן ארכה, למעשה לפנים משורת הדין, לשטוח לכל הפחות, תשתית מינימאלית לבקשתו.
אין לי אלא להצטרף לדברי ב"כ המשיבה בדיון כי עם כל הצער על המשבר שחוו המערערים, עם הפינוי - הרי שאין בידי בית המשפט אפשרות לקבל ערעור זה. אשר על כן הערעור נדחה.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

זהו ערעור מנהלי מכוח סעיף 5ב' לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז– 1977 (להלן: "חוק הגימלאות") על החלטת מנכ"ל משרד הפנים בעיניין אי-זכאותו של המערער למענק בגין תקופת כהונה עודפת.
בחינה זו מנותקת לחלוטין מכך, שבשנת 1999 הועבר המשק מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת.
...
אין בידי לקבל את טענת המערער, לפיה החלטת מנכ"ל משרד הפנים פירושה שהוא לא יהיה זכאי לכל פיצוי פנסיוני או אחר בגין השנים העודפות.
נוכח כל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ערעור על החלטת ועדת הערר לעינייני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות לעסקים מיום 4.1.2022 לפיה נדחו שבעה עררים שהגישה המערערת בהתייחס למספר תקופות זכאות, שהראשונה שבהן היא תקופת מרץ-אפריל 2020 והאחרונה תקופת מרץ-אפריל 2021.
השנייה, עניינה בסוגיית הקשר הסיבתי שבין הירידה במחזורים לבין משבר הקורונה, וכנזר מכך, גם סוגיית נטל הראיה, כאשר לטענת המערערת, משעה שנימצא כי חלה ירידה במחזורים וכי היא זכאית למענק לאור נוסחת המענק הקבועה בהחלטת הממשלה ובחוק, שומה היה להכיר בזכאותה זו. השלישית, עניינה בשאלה מה הן ההוצאות הקבועות בעיסקה של המערערת.
בעיניין פודולסקי נקבע כי "ככל שלטענת רשות המיסים נותק הקשר הסיבתי בין הירידה במחזור ההכנסות של העוסק לבין השלכותיו של נגיף הקורונה – קרי, כי לא מיתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(3) לחוק – על רשות המסים לבסס טענתה זו ולסתור את החזקה באשר לכך שמגפת הקורונה הייתה הגורם הדומינאנטי לשינוי. אם אכן תציג ראיות לכאורה לכך – או אז יעבור הנטל לכתפי העוסק להוכיח אחרת." (פסקה 22 לפסק הדין).
גם אם צודקת המערערת כי מדובר באיחור משמעותי, וגם אם לא אקבל את הסבריה של רשות המסים באשר לטעמים שעמדו ביסוד היתנהלותה (ונראה כי אף הועדה לא קיבלה הסברים אלה כמספקים), וגם אם לא תעמוד לרשות חזקת התקינות, עדיין התוצאה הסופית היא, כפי שעולה ממצאיה העובדתיים של הועדה וממסקנותיה המשפטיות להן אני שותף, כי המערערת אינה זכאית למענקים כפי עמדתה.
...
לעומת זאת, הוועדה, שעיינה בדו"ח הכספי המבוקר של המערערת לשנת 2020 ובמאזן הבוחן לשנת 2021 הגיעה למסקנה, שגם בה לא מצאתי כל מקום להתערב, לפיה סך הוצאותיה הקבועות של המערערת עומד על כ-20,000 ₪, שהוא סכום, שלא רק רחוק מזרח ממערב מסכום המענקים להם עותרת המערערת, אלא אף נמוך מסכום המענק שאושר למערערת.
סוף דבר, וכאמור, הערעור נדחה.
באופן דומה לקביעת הוועדה, אף אני סבור כי בנסיבות העניין אין מקום לפסוק הוצאות.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

נטען כי לא ברור על מבוססת קביעת המשיבה לפיה מתנתק הקשר הסיבתי במקרה זה, וכי יש לפרש את כללי הזכאות למענקים ובפרט את שאלת הקשר הסיבתי, באופן מרחיב על מנת לעודד את מתן המענקים לעוסקים מסוגה של העוררת אשר נפגעו אנושות בתקופת המשבר וכתוצאה ממנו.
דיון והכרעה לאחר בחינת החלטת וועדת הערר, הנתונים אשר באו בפניה, הבקשות למענקים, ההחלטות, ההשגות, העררים, וטענות הצדדים בעירעור ובערעור שכנגד, המסקנה הנה כי דין ערעור המערערת להדחות ודין ערעור המערערת שכנגד להיתקבל, כך שכל חמשת הבקשות לקבלת מענק נדחות, הואיל והמערערת אינה זכאית למענקים אלו, היא אינה עומדת בתנאים אשר נקבעו להענקתם, והמסקנה הברורה מהמסמכים והנתונים הנה כי לא מיתקיים קשר סיבתי בין הירידה בהכנסות המערערת לבין הקורונה.
סעיף 8 לחוק הסיוע קובע: "עוסק זכאי למענק בעד הישתתפות בהוצאות קבועות בשל ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה החדש, בסכום כאמור בסעיף 9 ובהתאם להוראות פרק זה (בפרק זה – מענק סיוע בעד הישתתפות בהוצאות קבועות), אם מתקיימים לגביו כל אלה: ... (3) הירידה במחזורי העיסקאות כאמור בפסקה (2) נגרמה מההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה החדש". סעיף 20(א)(1) לחוק הסיוע קובע: "הרואה את עצמו נפגע מהחלטת המנהל בנוגע למענק הניתן לפי פרק זה, לרבות בנוגע להטלת קנס בשל הגשת תביעה ביתר, רשאי להגיש השגה לעובד רשות המסים בישראל שהמנהל הסמיכו לשם כך, בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה; החלטה בהשגה תהיה מנומקת ותנתן בכתב בתוך 120 ימים". בהחלטת הממשלה מס' 5105 מיום 24.4.2020, אשר קדמה לחוק הסיוע, נקבע גם כן תנאי לקבלת המענק הנו כי "ירידת מחזור העיסקאות בתקופת המענק נגרמה כתוצאה מההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף COVID-19". בבר"מ 7502/22 רשות המיסים נ' פודולסקי (22.1.2023), נידרש בית המשפט העליון לסוגיות העולות מחוק הסיוע, ובפרט לדרישת הקשר הסיבתי, נטלי ההוכחה, משמעות אי מתן החלטה בהשגה במועד, והקף הבקורת השיפוטית על החלטות וועדת הערר לעינייני קורונה.
...
אשר להוצאות אשר נפסקו לזכות המערערת, מובן כי לאור התוצאה לפיה מתקבל הערעור שכנגד, כך שגם הערר החמישי נדחה, דינן להתבטל.
סוף דבר המערערת אינה זכאית למענק בגין אף אחת מחמשת תקופות הזכאות הנטענות, שכן הירידה בהכנסותיה לא נבעה ממשבר הקורונה.
לפיכך נדחה ערעור המערערת, ומתקבל הערעור שכנגד.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו