ערעור על החלטת ועדת הערר לעינייני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות לעסקים מיום 4.1.2022 לפיה נדחו שבעה עררים שהגישה המערערת בהתייחס למספר תקופות זכאות, שהראשונה שבהן היא תקופת מרץ-אפריל 2020 והאחרונה תקופת מרץ-אפריל 2021.
השנייה, עניינה בסוגיית הקשר הסיבתי שבין הירידה במחזורים לבין משבר הקורונה, וכנזר מכך, גם סוגיית נטל הראיה, כאשר לטענת המערערת, משעה שנימצא כי חלה ירידה במחזורים וכי היא זכאית למענק לאור נוסחת המענק הקבועה בהחלטת הממשלה ובחוק, שומה היה להכיר בזכאותה זו.
השלישית, עניינה בשאלה מה הן ההוצאות הקבועות בעיסקה של המערערת.
בעיניין פודולסקי נקבע כי "ככל שלטענת רשות המיסים נותק הקשר הסיבתי בין הירידה במחזור ההכנסות של העוסק לבין השלכותיו של נגיף הקורונה – קרי, כי לא מיתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(3) לחוק – על רשות המסים לבסס טענתה זו ולסתור את החזקה באשר לכך שמגפת הקורונה הייתה הגורם הדומינאנטי לשינוי. אם אכן תציג ראיות לכאורה לכך – או אז יעבור הנטל לכתפי העוסק להוכיח אחרת." (פסקה 22 לפסק הדין).
גם אם צודקת המערערת כי מדובר באיחור משמעותי, וגם אם לא אקבל את הסבריה של רשות המסים באשר לטעמים שעמדו ביסוד היתנהלותה (ונראה כי אף הועדה לא קיבלה הסברים אלה כמספקים), וגם אם לא תעמוד לרשות חזקת התקינות, עדיין התוצאה הסופית היא, כפי שעולה ממצאיה העובדתיים של הועדה וממסקנותיה המשפטיות להן אני שותף, כי המערערת אינה זכאית למענקים כפי עמדתה.
...
לעומת זאת, הוועדה, שעיינה בדו"ח הכספי המבוקר של המערערת לשנת 2020 ובמאזן הבוחן לשנת 2021 הגיעה למסקנה, שגם בה לא מצאתי כל מקום להתערב, לפיה סך הוצאותיה הקבועות של המערערת עומד על כ-20,000 ₪, שהוא סכום, שלא רק רחוק מזרח ממערב מסכום המענקים להם עותרת המערערת, אלא אף נמוך מסכום המענק שאושר למערערת.
סוף דבר, וכאמור, הערעור נדחה.
באופן דומה לקביעת הוועדה, אף אני סבור כי בנסיבות העניין אין מקום לפסוק הוצאות.
