ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה בסכסוך שכירות

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 42897-09-20 מהנא ואח' נ' אלמשהדאוי קינג סטור בע"מ ואח' 27 ספטמבר 2020 בפני כב' השופט י. גריל, שופט עמית המבקשים: 1. יוסף מהנא 2. מלכה מהנא ע"י ב"כ עוה"ד שמעון רביב המשיבים: 1. אלמשהדאוי קינג סטור בע"מ 2. עבד מוחמד סאלח ע"י ב"כ עוה"ד נסיב איוב 3. עאסליה נכסים בע"מ 4. מוחמד סולימאן ע"י ב"כ עוה"ד נ' פישהנדלר החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בקריות (כב' השופט מוחמד עלי) מיום 6.9.20 ב-ת.א. 10205-02-20 ו-ת.א. 21786-10-19, לפיה נדחתה בקשתם של המבקשים להורות להעביר אל המבקשת מס' 2 מחצית מכספי הפקדון שהופקדו על ידי המשיבה מס' 1 (להלן: "קינג סטור") כדמי שכירות עבור השכרת חלק ממבנה מסחרי המצוי בבעלות המבקשים (יוסף ומלכה מהנא) כשהמשיב מס' 4 (מוחמד סולימאן, להלן: "סולימאן") טוען לבעלות על מחצית המושכר.

טוענים המבקשים, שהרקע העובדתי שפורט בהחלטת בית-משפט קמא אינו שנוי במחלוקת ואולם, רואים הם לנכון לציין בבקשת רשות העירעור פרטים נוספים בנוגע למהות הסיכסוך, אשר בין יוסף ובין סולימאן, סיכסוך שבעטיו הוגשו תביעות ותביעות-שכנגד בין הצדדים, והדבר משליך לטעמם על השאלה, האם זכאית המבקשת למתן החלטה לפיה יש להעביר לה את מחצית הפקדון המופקד, וכן מחצית מדמי השכירות החודשיים השוטפים שיופקדו בעתיד בבית המשפט, בגין המושכר נשוא הדיון.

...

אין בידי לקבל את עמדתם זו של המבקשים, ותמים דעים אני עם קביעתו של בית-משפט קמא לפיה "לא ניתן לומר כי אין מחלוקת בין הצדדים, או כי קיימת הסכמה, או אין כפירה באותו חלק מדמי השכירות שמהנא מבקשים לנכס לעצמם כבר בשלב זה של ההליך, לפני סיום בירור לגופם של טענות". (עמ' 6 בהחלטת בית-משפט קמא) על-פי סיכום הדברים שהושג בשנת 2018, בין קינג סטור לבין המבקשים, קיבלו הם את דמי השכירות באופן מלא, ואין לשלול את עמדת בית-משפט קמא לפיה יכול ולהליך שב-ת.א. 5393-11-18 תהא השלכה באשר להתחשבנות בין המבקשים לבין עאסליה וסולימאן.

לכן מקובלת עלי עמדת בית-משפט קמא, אשר סבר, כי בנסיבות העניין לא ניתן להיעתר לבקשתם של המבקשים (או לבקשתה של המבקשת) להעביר להם מחצית מדמי השכירות המופקדים (ולרבות אלה שיופקדו).

על-יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אני מורה שאין צו להוצאות.

רקע בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט אורי גולדקורן) בתא"ח 29328-12-20 (להלן: "ההליך").

עוד טוען המשיב כי הוא הקים בנכס דירת מגורים וחתם עם בנו הסכם שכירות המתיר לבנו ולמבקשת, שלטענת המשיב הייתה חברה של בנו, להתגורר במושכר.

המבקשת טוענת כי בהתאם לחוק, הסיכסוך בגינו הוגש ההליך הוא בין בני מישפחה ועילתו סיכסוך משפחתי ולפיכך בית-המשפט לעינייני מישפחה קונה סמכות עניינית ייחודית לידון בו. נטען עוד כי כל החלטה אחרת תיגרום לקבלת הכרעות סותרות ולעומס מיותר על מערכת בתי-המשפט.

...

אשר על כן, אני קובעת כי התקיים גם התנאי השני הנדרש בחוק, וכי מדובר בעילת סכסוך בתוך המשפחה, ורק בשל העובדה שעניין זה כלל לא נבדק בבית משפט קמא, דין הבקשה להתקבל.

סיכום מכל הנימוקים לעיל, אני קובעת כי התקיימו שני התנאים המצטברים הקובעים את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בהליך.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

רקע עובדתי וההחלטה נשוא העירעור המשיבה הנה הבעלים של 417/1000 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה: 2 , גוש: 10318 מאדמות שפרעם (להלן: "הנכס", או "המושכר").

בין הצדדים התגלעו סכסוכים באשר לשכירות בנכס, על רקע אי-עמידת המערער בתשלום דמי השכירות החודשיים, ורצון המשיבה לפנותו מהנכס.

ביום 21/11/2018, שלושה ימים לאחר מתן פסק דין הפינוי, הגיש המערער, בבית משפט השלום בחיפה, תביעה נגד המשיבה לביטולו (ת"א 49085-11-18) (להלן: "ההליך בבית משפט השלום בחיפה"), בעילה של הצגת מצג כוזב ביודעין, לפיו המשיבה נכונה לחתום עם המערער על הסכם מכר בהתאם לתנאים עליהם הוסכם בטרם ניתן פסק הדין.

נקודת המוצא היא, שלסמכויות רשם ההוצאה לפעול שני צדדים של מטבע; הצד הראשון, קובע כי רשם ההוצאה לפועל איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט, ולכן סמכותו לידון בעובדות וטענות שהתעוררו לראשונה לאחר מתן פסק הדין, הנה מוגבלת (ראה: בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145, 147 (1972); רע"א 1300/09 עדן חשמל בע"מ נ' א.א. מרכזי שליטה בע"מ (02.06.2009) (להלן: "פרשת עדן חשמל"); רע"א 10971/05 זהבי נ' עריית קרית ביאליק, 28.9.2006); דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, כרך א', עמ' 190-191 (2008)).

...

המשך הליכי ההוצל"פ משקבעתי, כי לא הייתה לכב' הרשם סמכות לדון בתוקפו של הסכם המכר, מתחייבת המסקנה כי דין החלטתו וקביעותיו לביטול.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הערעור להתקבל.

פועל יוצא, הנני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ, אך בנסיבות מורה על עיכובם לתקופה עד לא יאוחר מ-25/10/20, על מנת שתינתן למערער שהות לפנות בהליך המתאים כאמור.

בית משפט השלום דחה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שדחה טענתם כי אין סמכות עניינית לרשם הוצל"פ לידון בטענות שעלו במישרין או בעקיפין ביחס לזכויותיהם במקרקעין הידועים כגוש 2077 חלקה 215 (להלן: "המקרקעין").

היינו, מהחלטתו של הרשם עולה כי הוא לא ביקש לתת מענה משפטי לסכסוך בין העותרים לבין המשיבים 2-5 או לקבוע בעצמו את זכויותיהם של העותרים או של מי מהמשיבים בנכס נושא החלטתו, אלא הוא התיימר "לתרגם" את קביעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי וליישמן.

לכן טענות המבקשים הפכו לתיאורטיות, מה גם שבנתיים נכס המקרקעין נרכש כדין על ידי הרוכשת והיא כבר חתמה על הסכמי שכירות מול צדדי ג'.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את בקשת רשות העירעור: א) עסקינן ברשות ערעור ב"גילגול שלישי" אשר ניתנת במשורה, מקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ  פ"ד לו (3) 123 רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15).

...

אשר על כן, באתי לכלל מסקנה כי שיקולי הצדק מובילים לכך שביטול ההסכם אינו מוצדק בנסיבות העניין".

יצוין, כי אף אני סבורה שרשם ההוצל"פ לא קבע זכויות למי מהצדדים, וממילא לא חרג מסמכותו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בבית המשפט העליון ע"א 1168/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: חוות מוריה בע"מ נ ג ד המשיבה: פוטירו גן פו בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 25.1.2023 בת"א 70693-03-19 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' באום; בקשה להגשת קבצי שמע מטעם המערער מיום 27.2.2023; בקשה לתיקון טעות סופר ובקשה למתן החלטה מטעם המערער מיום 9.3.2023

עניינו של ההליך בסכסוך שהתגלע בין הצדדים, נוכח טענת המשיבה כי המערערת הפרה את חובתה לדאוג לשינוי ייעוד הנכס ולקבלת היתר להפעלת העסק במקום; המערערת מצדה הגישה תביעה שכנגד בטענה כי המשיבה ביטלה את הסכם השכירות שלא כדין.

...

המערערת חזרה על טענתה כי מדובר ב"השמטות מגמתיות" וכי לפיכך "הדעת נותנת שלא ב'טעויות' כהגדרת [המותב] עסקינן". בו ביום נתן המותב החלטה בה קבע כי מדובר בבקשה שנייה לתיקון הפרוטוקול "וגם ממנה לא ברור מה נרשם, מה צריך היה להירשם כי נאמר, ומהי הדקה והשנייה של הדברים, וגם בקשה זו נדחית". המותב הוסיף כי "מי שביצע את התמלול היא חברת ההקלטות, ולא בית המשפט (או הקלדנית) ועל כן לא ברורה ה'האשמה' המרומזת בדבר שינויים שבוצעו בטקסט". כמו כן חייב המותב את המערערת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח. ביום 5.2.2023 הגישה המערערת טבלה שבה צוינו התיקונים המבוקשים לצד הדקה והשנייה בהקלטה וכן פרוטוקול שבו בוצעו התיקונים ב"עקוב אחר שינויים".

עיינתי בטענות המערערת ובנספחים הרבים שצורפו להן, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה וממילא נדחות גם הבקשות הנוספות.