ערעור על החלטה שלא לפסול שופט בעבירות תכנון ובנייה

חלק מן הנאשמים לא הגיבו לבקשה לאיחוד התיקים, וחלקם היתנגדו לה במגוון טענות, ובהן: הבקשה מהוה ערעור – שלא כדין – על החלטות כבוד השופטת קריספין וסגן הנשיא, כבוד השופט עופר נהרי; אין בהעברת הדיון בתיקים לדיון בפני הרכב תלתא כל תועלת או צורך (מנימוקים שונים שפורטו בתגובות); סעיף 49 לחוק בתי המשפט אינו רלוואנטי למקרה דנן; אין מקום להגדיר תיקים אלו, הבוחנים אמינות מערכת א-3, כ"תיקים עקרוניים" (חלק מהנאשמים סברו דוקא שיש להגדיר נושא תיקים אלה כנושא עיקרוני המצדיק דיון בפני הרכב מורחב); יש לאפשר לכל נאשם לנהל את משפטו כראות עיניו.

עיון בפסיקה בנושא זה מלמד כי נשיאי בתי משפט השלום עשו שימוש בהוראה הנ"ל בעיקר במקרים בהם דובר בסוגיה המעוררת עניין צבורי רב או במקרים בהם היה צורך בהקניית מדיניות אחידה בסוגיה משפטית משמעותית (ראו למשל עפ"א (מרכז) 14425-02-09 נגריית אורי בלה בע"מ נ' מדינת ישראל (הועדה המחוזית לתיכנון ובניה מרכז) (11.6.2009)).

סעיף 49(א) קובע: "נשיא בית משפט השלום רשאי להורות שהליך מסוים שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט שלום במקום פלוני וטרם החל הדיון בו או שענין שהוחלט בו על פסלות שופט, בין שהחל הדיון בו ובין שטרם החל הדיון בו, יהיה נידון בבית משפט אחר הנמצא באיזור שיפוט שבו הוא מכהן כנשיא וכן רשאי הוא להורות כאמור לגבי סוג מסוים של הליכים אזרחיים והליכים בעבירות תעבורה." גם אם ניתן לקבל את טענת המאשימה לפיה ראוי כי כלל הליכים יידונו בפני אותו המותב אשר ישקיף עליהם כמכלול ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות, הרי שלא ניתן להורות כן במקרה הנידון נוכח השלב בו מצוי כל אחד מההליכים ובהעדר הסכמה מצד ההגנה.

...

בנסיבות אלה, לנשיא בתי המשפט במחוז אין סמכות להיעתר לבקשה (ראו ע"א (ב"ש) 62969-02-20 חנה קדמי רחמים נ' עו"ד אסנת אהרוני שלחון (20.4.2020); בע"מ 8152/19 פלוני נ' פלונית (מיום 16.1.2020)).

לאור כל האמור, בקשת המאשימה – נדחית.

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה (השופטת ר' גלט) מיום 15.11.2021 בתו"ב 20700-04-20, אשר הוגש, לטענת המערערים, בעקבות "החלטה של שופטת שלא לפסול את עצמה, למרות שלא הוגשה בקשה כזו על יד[ם]". עניינו של ההליך נושא העירעור שלפניי בכתב אישום המייחס למערערים עבירה של שימוש אסור במקרקעין ועבירת אי-קיום צו לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

...

אולם, נוכח המסקנה שאליה הגעתי ועליה אפרט להלן, לא ראיתי מקום להתיר את תיקון הערעור.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי אין מקום למתן הסעד שנתבקש בו. כפי שפורט לעיל, המערערים העלו בפני המותב טענה כי עליו לפסול את עצמו מכיוון שדן בהליך קודם בעניינם.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון ע"פ 7650/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: כמאל נבואני נ ג ד המשיבה: ועדה מקומית לתיכנון ובניה גליל מרכזי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעכו בתו"ב 5029-09-18 שניתנה ביום 7.11.2021 על-ידי השופט ע' רוזינס; השלמת טיעון מיום 5.12.2021 מטעם המערער; תגובת המשיבה מיום 29.12.2021 בשם המערער: עו"ד שלומי בלומנפלד בשם המשיבה: עו"ד אופיר ביתן ][]פסק-דין

] ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (השופט ע' רוזינס) מיום 7.11.2021 בתו"ב 5029-09-18 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

ביום 19.8.2018 הגישה המשיבה נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות שונות לפי חוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

...

גם מטעם זה דין הערעור להידחות.

אשר לבקשת ב"כ המערער למתן רשות להשיב לתגובת המשיבה "לשם הצגת התמונה המלאה" – לא ראיתי מקום להיעתר לה. הבקשה הוגשה לפני שהמשיבה הגיבה לערעור, ומבלי שב"כ המערער יכול היה לדעת אם אכן יהיה צורך להשיב לתגובה כדי להציג "תמונה מלאה" אם לאו, ומכל מקום, גם לגופם של דברים לא ראיתי צורך בכך.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.

ביום 4.5.2022 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין.

בעבר נפסק כי "תנאי בלעדיו אין להגשת ערעור פסלות הוא קיומה של החלטת השופט בבקשת הפסלות. הכרח הוא כי יהיה מדובר בהחלטה במסגרת דיני פסלות, כלומר בהחלטה בה השופט פוסל את עצמו או דוחה בקשה לפסילתו" (ע"א 3156/06 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' שושן, פסקה 4 (3.10.2006); ראו גם: ע"פ 7412/02 צ'רנוי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 49, 56-55 (2003); והשוו: ע"פ 3522/19 ליולקו נ' מדינת ישראל (10.6.2019); עע"מ 6162/20 משעל נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה גני תקווה (1.11.2020); ע"פ 8024/21 מכלוף נ' מדינת ישראל - הוועדה המקומית לתיכנון ובניה "מצפה אפק", פסקות 9-8 (15.12.2021)).

ברוח זו, בעיניין אחד נקבע כי לא ניתן להגיש ערעור פסלות על החלטה שלא כללה דיון בתנאים להחלפת מותב בהתאם לסעיף הרלוואנטי בחוק בתי המשפט, ואשר ניתנה בעקבות בקשה שאף היא לא כללה היתייחסות לסעיף הרלוואנטי (בש"א 5833/19 סמדג'ה נ' גלריית קריאף מרדכי תל אביב בע"מ (24.11.2019) (באותו עניין דובר על סעיף 77א(ב1) לחוק בתי המשפט, העוסק במתן היתר ייצוג כשמתקיימת עילת פסלות הנוגעת לעורך דין או לבא-כוח)).

...

דין הערעור להידחות על הסף.

פסק הדין בע"פ 4877/13 עווידה נ' מדינת ישראל (22.4.2014) (להלן: עניין עווידה), שאליו מפנה המערער בערעורו, אין בו כדי לשנות ממסקנה זו. עניין עווידה עסק בהחלטה שהורתה על העברת הליך פלילי למותב אחר בהסתמך על סעיף 143א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

הערעור נדחה, אפוא, על הסף.

בבית המשפט העליון ע"פ 1301/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ 2. יגדל אך נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המקומית לתיכנון ובניה שוהם 2. המועצה המקומית שוהם ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה בתו"ב 38946-01-18 וברע"ס 43079-03-18 שניתנה ביום 2.2.2023 על-ידי השופט ה' אבו שחאדה; תשובה לערעור מיום 9.3.2023 מטעם המשיבות; תגובה לתשובה מיום 22.3.2023 מטעם המערערים בשם המערערים: עו"ד שחר הררי; עו"ד אור קוטלר בשם המשיבות: עו"ד מוחמד סראחנה ][]פסק-דין

]ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט ה' אבו שחאדה; להלן: המותב) מיום 2.2.2023 בתו"ב 38946-01-18 וברע"ס 43079-03-18 (להלן: ההליכים העקריים) שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינם של המערערים.

ביום 2.2.2023 דחה המותב את בקשת הפסלות, וקבע כי לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים והדגיש כי "בכל בקשות הביניים שבהן דנתי לא שמעתי עדות של עד כלשהוא וגם לא קבעתי ממצאים שבעובדה בנוגע לעבירות שמיוחסות ל[המערערים בהליכים העקריים]. בנוסף לא גיבשתי עמדה כלשהיא בנוגע לשאלת האשם של ה[מערערים] בעבירות המיוחסות להם ב[הליכים העקריים]". המותב קבע כי אין בעובדה שדן בבקשת הביזיון או בבקשה לאכיפת הצוו כדי להצדיק את פסילתו בהליכים העקריים, והוסיף כי ההחלטה לדחות את בקשת הביזיון היטיבה עם המערערים, ונקבע בה כי על המשיבות לנקוט "בדרך החמורה פחות". המותב הדגיש כי ההחלטה המשלימה שנתן ביום 16.8.2022, שבה אישר למשיבות להוציא צו מינהלי לבצוע אכיפה עצמית של הצוו שנתנה השופטת גלט, ניתנה בלא ששמע עדים או נחשף לחומרי חקירה ו"מדובר בהחלטה שמתבססת באופן בלעדי על ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה של השופטת גלט".

...

אין בידי לקבל טענה זו. בענייננו, דן המותב בשאלה האם לצורך הליך הפסקת השימוש הוכח כי המערערים הפרו את הצו השיפוטי, והשיב על השאלה בחיוב – בהינתן קביעותיה של השופטת גלט שהתייחסה לכך מפורשות בהחלטתה השנייה בנדון, לאחר ששמעה עדים.

התנהלותם הדיונים של המערערים מחזקת אף היא את המסקנה שאליה הגעתי.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.