ערעור על החלטה שלא להעניק סיוע משפטי

משכך, אין המערער זכאי לקבל סיוע משפטי בעיניין זה. ביום 5.1.23 הגיש המערער כתב ערעור על החלטת הסיוע המשפטי.

כך נוכח הוראת סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972, מכוחה רשאית לישכת הסיוע המשפטי שלא להעניק סיוע כשאין להליך סיכוי להיתקבל.

עיקר טעונו של המערער הוא בחשש לחטיפת הילדים לחו"ל. בכך, הוא מבקש להשיג למעשה על ההחלטה שאפשרה את יציאתם לחו"ל. אלא, שהחלטה זו ניתנה ביום 1.3.20, והפכה חלוטה, כך שהוא אינו רשאי עוד להשיג עליה.

...

דיון לאחר שבחנתי את טענות המערער ואת המסמכים שלפניי ושהוגשו בהליך הערעור, אני מוצא לדחות את הערעור ללא צורך בתשובה.

הכרעה מטעמים אלה, הערעור נדחה.

ערעור על החלטת הלישכה לסיוע משפטי מיום 19.10.21 שלא להעניק למערער ייצוג משפטי לצורך הגשת תביעה נזיקית או חוזית נגד חברת הביטוח מגדל (להלן: חברת הביטוח), מחמת חוסר סיכוי משפטי (להלן: ההחלטה).

...

מובן שאי קבלת ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי אינה מונעת מהמערער מלמצות את טענותיו, ככל שעומד עליהן, בכוחות עצמו ובעניין זה אני מפנה לסעיף 10 למכתב הדחייה של הסיוע המשפטי לסיכום, מורה על דחיית הערעור.

לכן אין זה מוצדק שהרשמת תיקבע ש-"מדובר בהליך חסר סיכוי". גם אם הרשמת תיקבע שההליך אינו מגלה עילה ולכן לא יינתן פטור מאגרה, אפשר שהאגרה תשולם והליך העירעור יישמע, וערכאת העירעור תמצא שיש לקבל את העירעור על החלטת הסיוע המשפטי, אף שהרשמת סברה שהוא אינו מגלה עילה.

...

על פי כל האמור, אני דוחה את הערעור על החלטת הרשמת מיום 10.7.22.

לפיכך, אני דוחה את הערעור.

לפיכך אני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪.

מונח לפניי ערעור על החלטת הלישכה לסיוע משפטי (להלן: "המשיבה") מיום 28.09.2022 לפיה נדחתה בקשת המערער להעניק לו סיוע משפטי מחמת העידר סיכוי משפטי בהתאם לסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הסיוע המשפטי").

לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיבה שלא להעניק למערער סיוע משפטי לצורך הגשת התביעה הנזיקית נגד חברת מנורה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון באשר מונח לפניי ולאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

יתר על כן, נקבע בה באופן מעורפל, כללי ולאקוני כי בתקופה האמורה לא מסוגל היה המערער לדאוג לענייניו, בלא שניתן לקשור בין מסקנה זו ובין הסקירה המובאת בה. לשון אחר: לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין תיאור מצבו הנפשי של המערער ובין מסקנת חוות הדעת לפיה הוא לא היה מסוגל לדאוג לענייניו בין השנים 2004-2015.

לפיכך, הערעור נדחה בזאת.

] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ד' כהן) מיום 6.11.2022 בעש"א 47437-08-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפטור מתשלום אגרה במסגרת ערעור שהגיש על החלטת המשיבה 1, יחידת הסיוע המשפטי מחוז דרום (להלן: המשיבה), שלא ליתן לו סיוע משפטי.

...

אולם, בענייננו, טוענות המשיבות כי: "לא ניתן לומר שהמבקש נפגע מכתב ההסתלקות עצמו שהרי חלקו בירושה אף שלא גדל – לא נפגע כלל". כמו כן, טוענות המשיבות כי במקרים האמורים הסעד שהתבקש הוא ביטול כתב ההסתלקות כולו, בעוד שבענייננו הסעד המבוקש הוא סעד שאינו קיים בפסיקה – מחיקת סעיף מכתב ההסתלקות, כך שכתב ההסתלקות יוותר על כנו באופן חלקי "והזכויות בו יועברו באופן שונה מהמסמך שנחתם". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על אף האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי: "סיכויי הערעור בכל הנוגע לסוגיית תצהירי ההסתלקות מהעיזבון קלושים עד אפסיים". כפי שהטעימה המשיבה, אף שהוכרה בפסיקה זכות התביעה של מי שנפגע מכתב הסתלקות לעתור לביטולו (ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין, פ"ד מט(2) 120 (1995)), ובפרט בנסיבות של עושק (ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי (19.11.2007)), הסעד לו עותר המבקש – מחיקת סעיף מכתבי ההסתלקות כך שההסתלקות תישאר בעינה, אך חלקם של המסתלקים בירושה יחולק באופן שונה מזה שצוין בכתבי ההסתלקות – הוא סעד שאינו מוכר בדין.

סוף דבר: הבקשה נדחית.