ערעור על החלטה לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינה

עוד נטען כי האב פנה לבית המשפט לעינייני מישפחה בחודש יולי השנה ובעקבות זאת ניתן צו המורה על יישום החלטת ועדת ההשמה וכי האם לא ערערה על החלטה זו. בנוסף טוען האב, כי האם היא זו שהביאה לעיכוב בקבלת האיבחון הפסיכודיאגנוסטי ואין לאפשר לה להיתלות כעת בצורך לערוך איבחון נוסף על מנת להשהות שוב את העברת הקטין ללימודים במסגרת המתאימה לו. לאחר הגשת התשובות מטעם המשיבים, הגישה האם בקשת רשות להגיב לאמור בהן, שבה חזרה, בעקרם של דברים, על טענותיה בבקשה למתן רשות לערער וטענה כי בתשובת המשרד חסרים מסמכים רלוואנטיים נוספים בעיניינו של הקטין.

...

עוד נטען כי האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בחודש יולי השנה ובעקבות זאת ניתן צו המורה על יישום החלטת ועדת ההשמה וכי האם לא ערערה על החלטה זו. בנוסף טוען האב, כי האם היא זו שהביאה לעיכוב בקבלת האבחון הפסיכודיאגנוסטי ואין לאפשר לה להיתלות כעת בצורך לערוך אבחון נוסף על מנת להשהות שוב את העברת הקטין ללימודים במסגרת המתאימה לו. לאחר הגשת התשובות מטעם המשיבים, הגישה האם בקשת רשות להגיב לאמור בהן, שבה חזרה, בעיקרם של דברים, על טענותיה בבקשה למתן רשות לערער וטענה כי בתשובת המשרד חסרים מסמכים רלוונטיים נוספים בעניינו של הקטין.

כפי שיפורט להלן ונוכח התוצאה שאליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בבקשה אחרונה זו. לאחר עיון בבקשת הרשות לערער ובתשובות המשיבים, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

דין הערעור להתקבל.

המערערים מוסיפים וטוענים, לגופם של הדברים, כי הפסיכולוגית פעלה באופן בלתי מקצועי ואף "שתפה פעולה במזיד" עם חברי וועדת ההשמה על מנת למנוע את המשך לימודיו של הקטין במסגרת חינוכית "רגילה". עוד נטען, כי הפסיכולוגית כלל לא הייתה מוסמכת לערוך איבחנה לקטין, שכן איבחון לקות מסוג ADHD מחייב בדיקה על-ידי רופא פסיכיאטר או רופא נורולוג.

די אם נאמר כי לאחר מתן ההחלטה, ומאחר שהתגובה הספציפית לא כללה מידע שלא היה ידוע למערערים על בנם הקטין, מן הראוי היה במקרה זה להעביר אותה לעיונם, ככל שלא היה אינטרס צבורי או פרטי המטה את הכף לטובת המנעות מכך.

...

אולם, כפי שצוין, הלכה למעשה, שמותיהן של שתי החברות הנוספות בוועדת התלונות שדנה בתלונה, נמסרו למערערים בסופו של דבר במהלך הדיון בפנינו, ולגופו של עניין לא נטען כי נפל פגם בהרכבה של ועדת התלונות או כי קם חשש לניגוד עניינים כפי שטענו המערערים מלכתחילה, באופן ערטילאי בלבד.

סוף דבר: הערעור נדחה.

ת השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים לתוצאה כי דין הערעור להידחות, וכן להנחיות הכלולות בחוות דעתה של חברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, ביחס לאופן הפעולה הראוי של ועדת התלונות הפועלת לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בבאר שבע (כב' השופט אריאל ממן) מיום 05.01.2023 (שניתנה בתלה"מ 49399-07-21), במסגרתה הורה בית המשפט על עריכת איבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינה, לאחר שנפגש עימה בלשכתו והיא נתנה הסכמתה לעריכת האיבחון.

לפיכך, סברה המומחית, כי יכול שבנסיבות הללו ראוי יהיה לערוך לקטינה איבחון פסיכודיאגנוסטי על מנת לקבל תמונת עומק שתלמד על עולמה הפנימי והתוך נפשי, כלשונה.

...

הנה כי כן, אין בעצם העובדה שישנה מחלקות בין ההורים ו/או גורמי המקצוע בשאלה זו כדי להטות הכף אל עבר המסקנה שיש לוותר עליו.

לפיכך, משמצא בית המשפט לאמץ המלצתה, מן הטעמים שבבסיסה, דהיינו קבלת תמונה רחבה ואובייקטיבית של עולמה הפנימי של הקטינה, בפרט בשים לב למצבה, אשר תיאורו עובר כחוט השני לאורך התסקירים והדיווחים שנתקבלו, הן בהליכים התלויים ועומדים, והן בהליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים, פעל הוא במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור בידו, על מנת לבסס התשתית הראייתית הנדרשת, לשיטתו, לשם קבלת הכרעה ראויה במחלוקות בין הצדדים.

על יסוד האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני ערעור על החלטת בית המשפט לנוער במחוז תל אביב מיום 27.3.22 (תנ"ז 20355-09-21 מפי כב' השופטת טובה פרי) שקבע כי הקטין יוסיף לשהות במשפחת האומנה למשך שנתיים נוספות ולא יושב למשמורת אימו.

בתגובה לבקשת צוות האומנה מטעם אור שלום לערוך איבחון פסיכו-דיאגנוסטי נוסף לקטין, הגישו העו"סיות קרין ושקד ושירה ינובר ביום 25.1.22 את עמדתן ביחס לבקשה זו. בתגובה נאמר בין היתר כי: "בפתח דברינו תמוהה העובדה שהורי האומנה וכן צוות עמותת "אור שלום" מבקשים לערוך לקטין איבחון נוסף בעיתוי הנוכחי, בעוד שמדובר על חזרתו של הקטין לבית אמו מזה תקופה ארוכה, כולל בפגישה שהתקיימה ביום 27.10.21.

...

העמדת הקטין לאבחון נוסף, עלולה לגרום לניסיונות השפעה של הורי האומנה, לבלבל את הקטין ולפגוע בשקט הנפשי שהוא כה זקוק לו. כפי שעולה מהתסקירים, הורי האומנה מנסים לשכנע את הקטין להישאר עימם ולא לעבור חזרה לבית האם ולכן ביצוע אבחון נוסף עלול להעמידו בפני קונפליקט נאמנויות שיפגע בו. למרות שהקטין הביע בפני בית המשפט קמא את עמדתו הנחרצת לפיה הוא מעוניין להמשיך ולהתגורר אצל הורי האומנה ולא לעבור להתגורר אצל אמו, אני סבור שלאור גילו של הקטין וחששותיו הכנים והאמתיים מהמעבר, לא ניתן ליתן לרצון זה משקל מכריע.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

העו"ס תכין תוכנית מפורטת והדרגתית, מלווה באנשי מקצוע שיפקחו באופן הדוק על כל שלבי המעבר, כך שבסופו של דבר הקטין ישוב למשמורת האם.

המערער הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטות בעיניין הקטינים וביום 14.9.2022 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' אלון) כי ההחלטה לעניין ביצוע איבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינים תוחזר לבית המשפט, אשר יקבל החלטה חדשה לאחר שיוגש לו תסקיר עדכני בעיניינם מטעם ועדת התסקירים.

לאחר שהוגש תסקיר משלים כאמור והתקיים דיון במעמד הצדדים, קבע בית המשפט ביום 2.8.2023 כי בשים לב להמלצת גורמי המיקצוע, כמו גם בחינת התסקיר המשלים בעיניינם, יש לערוך איבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינים (להלן: ההחלטה מיום 2.8.2023).

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.