ערעור על החלטה לאחר פסיקה

המבקשים פנו לבית המשפט העליון בעירעור על פסק הדין (ע"א 5308/20), אך לאחר שמיעת טענותיהם הם קיבלו את המלצת בית המשפט ולא עמדו על ערעורם, תוך שמירת טענותיהם.

המבקשים לא הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשתם לסעד כספי זמני, אך הגישו לבית המשפט העליון בקשה לדחיית מועד הפינוי שנקבע ליום 31.12.2022.

התביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבות לתשלום פיצויים הוגשה בשנה שעברה, ובקשת המבקשים לדחות את פינויים מהמקרקעין רק לאחר שייפסק לטובתם פיצוי כספי בתביעה זו נדחתה הן על ידי בית משפט קמא (במסגרת הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי) והן על ידי בית משפט זה (במסגרת בקשת רשות העירעור דנן).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו. נוכח הסמיכות למועד הפינוי המתוכנן, מצאתי לנכון לדון בבקשה ולתת בה החלטה מוקדם ככל הניתן.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את הבקשה.

המבקש מצדו מבקש לערער על החלטה זו כשהוא טוען כי לא כל נימוקיו של בית דין זה באותו פסק דין נוגעים גם לעניין שלפנינו, אלא שלכאורה דומה כי אף הוא מודה כי חלק אחר שלהם אכן נוגע לעניין זה, ובזהירות ייאמר כי לכאורה חלק זה הוא החלק העקרי, ולפיכך לו הייתה טענת המבקש מסתכמת בהבחנה בין המקרים היה מן הדין שלא להרשות את העירעור בגינה (אם כי לאחר פסיקת המזונות עצמה יכולה היה הוא לערער עליה בזכות ולהעלות גם טיעוני סמכות ובכללם טיעון זה).

...

ההוראה להגיב "מדוע לא תבוטל ההחלטה" גם היא אינה משנה את התמונה לעניין זה, שכן מדובר כידוע בנוסח שבשגרה שאין בו כדי לרמז כביכול ההנחה הלכאורית היא שדין העתירה להתקבל.

משכך לא אקבע מסמרות לגביה, אולם בזהירות אעיר כי לא ברור בעיניי מעמדו המשפטי של הנימוק "לא ראוי"; לא ברורה היכולת להשתחרר מן הסמכות (ככל שבית הדין עצמו סבור שיש לו כזו) והזכות לדון שהיא גם חובה לדון בשל נימוק זה; ולא כל שכן שלא ברור מדוע בשל "לא ראוי לעת הזאת" מצא בית הדין לנכון להורות לתובעת דהתם להפנות את תביעתה לערכאה אחרת, שעה שאף לפי סברתו שלו רשאית היא לבחור בהמתנה עד להכרעה בעתירות התלויות ועומדות בבג"ץ, תוך שמירת סמכות בית הדין (ככל שלא תישמט עקב אותן עתירות) ושמירת זכותה לבחור להתדיין לפניו.

אך עם זאת בהצטרף כולם יחד, ובהינתן כי בדרך כלל יש הצדקה לתת רשות ערעור בשאלה של סמכות ולא לדחות את הבקשה ולקבוע כי המבקש יוכל להעלות את טענותיו רק לעת פסק דין סופי – וזאת כדי להימנע ממצב שבו מתקיים הליך שמטבעו עולה לצדדים בדמים (ולעיתים תרתי משמע) ואף מכלה זמן שיפוטי יקר, ולבסוף מתברר למפרע כי הליך עקר היה בשל קיומו בחוסר סמכות – סבורני כי יש לתת את הרשות, ובלבד שיישמר האיזון ותישמרנה זכויותיה של המשיבה, לרבות הזכות שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לשאת בעלויות של הליכי ערעור אם יידחה הערעור לבסוף, וזאת בדרך של הפקדת ערובה ראויה להוצאות המשפט בהתאם לתקנה קל"ד שבתקנות הדיון.

לפנינו ערעור האיש (להלן: המערער) על החלטת בית הדין הרבני האיזורי חיפה מיום ב' באייר התשפ"ב (3.5.22) שבה הוחלט לסגור את התיק.

בסופה של ההחלטה שאימצה לכאורה את עמדתה – הסכמתה של המשיבה ובהחלטה נוספת שניתנה לאחריה ושאף היא כלולה בעירעור הורה בית הדין, כאמור, על סגירת התיק.

לו לאידך גיסא היה בית הדין פוסק כי היה חוב כאמור והיה מחייב את המשיבה לשלם למערער – יכולה הייתה המשיבה לתבוע לאחר מכן את האם, בהנחה כי הייתה המשיבה יכולה להראות מעורבות שלה בהליך בשכנוע ישיר או עקיף של בית הדין בקיום החוב, ולטעון כי החוב לא היה ולא נברא והאם שטענה לקיומו הסבה לה נזק משגרמה לחיובה לשלם למערער בגין מחציתו.

...

מכל מקום נציין בקצרה כי המשיבה מצידה הפנתה אף היא לכמה פסקי דין שאף מהם עולה אותה מסקנה כי פסיקת בית הדין במצבים ממין זה עשויה לחייב אך ורק במישור של יחסי הצדדים עצמם ולא במישור של יחסיהם עם צד ג'.

המסקנה מכל האמור עד כה היא כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי בדין סגר בית הדין קמא את התיק, שכן העניין היחיד שלא הכריע בו הוא עניין החוב הנטען לאם המערער, חוב שאף המערער אינו תובע בגינו דבר לעצמו ואינו טוען כי פרעו, אלא דובֵר בעניינו בשמה של האם.

י. לאור האמור בית הדין פוסק ומורה כדלהלן: הערעור נדחה.

עניינה של המבקשת 1 – ביום 10.6.2019 שלחה המשיבה הודעה מתוקנת של שומת הארנונה שהושתה על שטחי החניה של המבקשת 1, בעקבות תיקון סיווג שביצעה המשיבה בנכס (לאחר פסיקת בית המשפט בנושא) ולפיו סווגו שטחי החניות של המבקשת 1 לפי הסווג העקרי של הנכס.

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

...

מכל מקום אני סבורה כי נוכח התיקון בפקודת העיריות והחלתו באופן פרוספקטיבי הבהיר המחוקק כי התיקון אינו חל על הליכים עובר לתחולת החוק.

על כן, אני קובעת כי לא קיימת אפשרות סבירה לכך שהשאלה האם ניתן לנקוט הליכי גביה מנהליים מכוח פקודת העיריות עוד בטרם חלפו המועדים הקבועים בחוק להגשת השגה/ ערר, תוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר בקשת האישור – נדחית.

לאחר שהבנק הלאומי האוקראיני ערער על אותה החלטה, עיכב בית המשפט המינהלי הששי לערעורים את העירעור בהמתנה לבחינה על ידי בית המשפט העליון של אוקראינה של תיק קשור, שהוגש על ידי בעלי מניות קודמים אחרים של התובע, שבו בתי משפט אוקראינים פסקו גם כן, שההלאמה הייתה בלתי חוקית.

...

לסיכומו של פרק זה, נוכח כל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין התובע לנתבעים 1-2.

התיישנות; סבורני כי טענת ההתיישנות נדונה לא מעט במסגרת החלטות קודמות הן בבקשה לסילוק על הסף והן בהחלטת בית המשפט העליון בערעור, כך שטענה זו לא עומדת לנתבעים במסגרת בקשה מקדמית עוד יותר מבקשה להיתר המצאה.

סוף דבר; לאור האמור אני קובעת: המסירה לנתבעים בישראל – אינה מסירה בהתאם לתקנות ולפיכך לא יכולה להיחשב כמסירה כדין.