ערעור על החלטה כי מגבלות המערער אינן נכללות ברשימת הליקויים המזכים בגימלת ניידות

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) אשר היתכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 11.12.18 ו- 13.6.19 (להלן: "הועדה") וקבעה, כי הליקוי ממנו סובלת המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים בגימלת ניידות, כפי שמפורטים בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: "רשימת הליקויים" ו "הסכם הניידות" בהתאמה).

"לאחר שיחה עם הנבדקת. קבלת תשובותיה של עורכת דין בנוגע לווידיאו וצפייה בסרט. הועדה דנה בעיניינה והחליטה כי ממצאיה אינם ניתנים ליישום בתקנון הניידות". החלטה זו של הועדה היא מושא העירעור שלפני.

מעיון בנימוקי הערר מיום 27.11.18 (צורפו לתיק ביום 23.1.20) עולה, כי המערערת הלינה על מיגבלה אורתופדית וכלשונה: "1. בהחלטתה, היתעלמה הועדה מההגבלות בתנועה מהן סובלת התובעת.

...

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלה: החלטת הוועדה אינה לאקונית משזו הבהירה במפורש, כי הממצאים אינם ניתנים ליישום על פי המבחנים בתוספת להסכם הניידות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 28.4.19 (להלן: הועדה) אשר קבעה כי הממצאים בעיניינה של המערערת אינם ניתנים ליישום במסגרת סעיפי הליקוי של רשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות.

ביום 8.3.15 קבעה ועדה רפואית מחוזית כי סוג הליקוי ממנו סובלת המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) קובע כי החלטת הועדה לעררים בעיניין ניידות ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האיזורי לעבודה.

הועדה בדקה את המערערת, פירטה את חוסר התנועות שמצאה ואת ההגבלות על ניידותה של המערערת ובחנה את יישום הליקוי בהתאם לרשימת הליקויים והבהירה מדוע הממצאים הרפואיים הנוגעים למצבה של המערערת "אינם ניתנים ליישום ברשימת הליקויים הקיימת". כאמור, הסמכות לקבוע את יישום הפריטים השונים מרשימת הליקויים על כל מקרה ומקרה מסורה לועדה.

...

בפסק הדין שניתן ביום 14.06.16 בבית דין זה על ידי כב' השופטת הנשיאה ורד שפר (בדימוס), הערעור נדחה תוך קביעה כי לבית הדין לא קיימת סמכות ליישם בעניינה של המערערת (על דרך ההתאמה), פריט ליקוי העוסק ב"מצב אחרי החלפת שני מפרקים", וזאת כאשר המבוטח לא עבר ניתוח להחלפת מפרקים.

המערערת הפנתה בטיעוניה לפסק הדין שניתן בב"ל (נצ') 62517-06-15 יריב שאולי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.11.15, אלא שגם באותו עניין נדחתה טענת המערער כי היה על הוועדה ליישם את פריט הליקוי בהתאם למבחן התוצאה ולא לפי ההגדרה הרפואית שמופיעה בפריט הליקוי, ושם נאמר כי "מטעם זה לא ניתן להיעתר לערעור, שבבסיסו מונחת הטענה כי יש לחייב את הוועדה לקבוע סעיף ליקוי שהינו מתאים למצבו של המערער. האמור לעיל, וכפי שכבר צוין, נוגד את מסקנותיה הרפואיות של הוועדה, ואין המדובר וכפי שצוין במקרים קודמים ב"תיאום", כי אם ביצירת פריט חדש, שאינו מצוי ברשימה" (סעיף 15 לפסק הדין).

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, ובכל ההבנה למצוקותיה ומגבלותיה של המערערת, עליהם אין חולק, אין בידי ברירה אלא לדחות את הערעור שבפני.

זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעיניין ניידות, שקבעה בהחלטתה מיום 23.6.20 כי הממצאים בעיניינו של המערער אינם ניתנים ליישום במסגרת סעיפי הליקוי של רשימת הליקויים בהסכם הניידות.

ביום 23.6.19 קבעה ועדה רפואית מחוזית כי סוג הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

הועדה גם הסבירה במפורש מדוע מצבו של המערער אינו עונה לדרישות סעיף ג(7) להסכם הניידות, שכן כאמור "בפגיעה במפרק הקרסול הטיביוטלארי, המפרק הסובטלארי הוא מפרק בכף הרגל והגבלה בטווח זה אינו נכלל ברשימת הליקויים וכן לא בסעיף ג- 7". המערער הרחיב בטענותיו לגבי נושאים נוספים שהיה על הועדה לידון בהם, אולם הוראות פסק הדין המחזיר הנן ברורות ומצומצמות לעניין הקישיון בקרסוליים בלבד.

...

לטענת המערער, העובדה כי פסק הדין המחזיר אינו מציין את חובתה של הוועדה להתייחס לסעיף י' האמור אינה מייתרת את חובתה של הוועדה לערוך התאמה כאמור, וכי אין לראות את המערער כמי שוויתר על דיון בסעיף י' נוכח כל האמור בדיון שהתקיים בתיק הקודם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

סיכום על יסוד האמור לעיל, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק את קבלת הערעור, והערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 8.7.2020 (להלן: "הועדה"), אשר קיבלה את ערר המשיב על החלטת דרג ראשון וקבעה כי סוג הליקוי של המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

הועדה לא התייחסה למסמכים עדכניים לרבות לסיכומי אישפוז מהמרכז הרפואי העמק, מחודשים ספורים לפני מועד היתכנסותה, המצביעים על אבחנות קשות והגבלות תנועה קשות.

...

לסיכום קבעה הוועדה, כך: 19.10.14 נבדקה במחוזית ולא נכללה, ב 02.06.15 נבדקה בוועדת ערר ולא נכללה, בוועדה מחוזית מתאריך 11.02.2020 הוערך מצבה לפי סעיף א-5 50%.

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערערת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

זהו ערעור על החלטת ועדת ערר (ניידות) אשר היתכנסה ביום 12.09.21 מכוח פסק דין (להלן: "הועדה") ושבה וקבעה, כי מיגבלת המערער לא ניתנת ליישום לפי רשימת הליקויים הקבועים בתוספת הראשונה להסכם הניידות (להלן: "ההחלטה").

שגתה הועדה באופן יסודי ומהותי בקביעתה בעיניין שסוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

...

מנגד, טען המשיב כין דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: הוועדה יישמה את פסק הדין המחזיר אשר מכוחו התכנסה.

אשר לטיעוניו הנוספים של המערער, דינן להידחות: יש לדחות טיעון המערער בדבר הפלייה לעומת מבוטחים אחרים.

בהקשר זה מקובלת עליי טענת המשיב כי המדובר בטיעון כוללני ולא רלבנטי, ואשר נטען בידיים חשופות וללא כל תימוכין.

סוף דבר הערעור מתקבל.