ערעור על החלטה בתביעות קטנות בעניין דוח חניה

אף לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי גם אם ניתן היה לראות בבקשה כבקשה להשפט באיחור, אין בה ממש ודינה להדחות, משלושה נימוקים עקריים: האחד, לפי הוראות סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982,לא היה רשאי התובע להודיע על רצונו להשפט כחלק מהבקשה שהגיש לנתבעת לביטול הדוח אלא היה עליו להודיע על כך רק לאחר שקבל את החלטת התובע בעיניין בקשת הביטול.

בדיון הוסיף התובע כי בפסיקת בית המשפט לתביעות קטנות אשר דנה בעבר בתביעה שהוגשה כנגד הביטוח הלאומי, נדחתה טענת הביטוח הלאומי בדבר העדר סמכות זאת משנקבע כי הביטוח הלאומי טען בהליך קודם שהסמכות היא לבית המשפט האזרחי.

בפסק הדין בעיניין שאוליאן לעיל, נקבע כי אין לאפשר תקיפה של הרשעה בעבירה שהיא בסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים "במסווה" של תביעת נזיקין, וכי יש להבחין בין מקרים בהם הטענות לגבייה פסולה נשענות על עצם הטענה בדבר פגם בהרשעה עצמה/היתיישנות העבירה לבין טענות ביחס לגבייה שאינן תלויות בהרשעה: לכן, "דרך המלך" הנה, ראשית קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים לגבי קיומם, תוקפם והתיישנותם של הדו"חות נשוא התביעה ורק אם ייקבע שהמערער 1 לא ביצע את עבירות החניה ו/או שהעבירות התיישנו וההליך הפלילי יבוטל, יוכלו המערעים לטעון את טענותיהם הנזקיות עקב פעולות הגביה שביצעו המשיבים בגין דו"חות אלו.

התובע אינו יכול לבחור שלא להשיג על החלטה ובחלוף זמן להגיש את אותה התביעה ממש לאותו בית משפט בציפייה שמותב אחר יחליט הפעם אחרת מכפי שהוחלט אז. אציין כי לא מצאתי שהנתבעת טענה טענות משפטיות סותרות, כפי שטען התובע.

...

התובע הגיש לנתבעת בקשה "לביטול הקנס או לחילופין הודעה על רצון להישפט". ביוני 2017 הודיעה הנתבעת כי בקשתו של התובע לביטול הודעת התשלום, נדחית הן משהוגשה באיחור, והן מהטעם שאין בנסיבות שנטענו כדי לאיין ביצוע העבירה המיוחסת לתובע.

בכל הכבוד, טיעון זה אין בידי לקבל.

סוף דבר התביעה נמחקת.

בנסיבות העניין, בשים לב לסכום התביעה לשלב המקדמי בו אני מורה על דחייתה וכן בהתחשב בכך שמדובר בתביעה זהה לתביעה קודמת שנמחקה, אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

לגבי אי הגשת כתב הגנה במועד נטען כי ביום 8.6.2023 נימסרו מיסמכי התביעה לבניין העיריה ברחוב אבן גבירול 69 תל אביב במקום לאגף החניה של הנתבעת ברחוב שדרות ירושלים 110 ביפו, והועברה לגורם המטפל הרלוואנטי ביום 18.6.2023, כך שמניין הימים החוקי להגשת כתב ההגנה טרם הסתיים.

בבקשת הביטול ובכתב ההגנה הועלתה גם טענה בדבר העדר סמכות עניינית של בית משפט לתביעות קטנות לידון בתביעה זו. נטען כי התובע עושה שימוש בהליך זה כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, שם נקבע כי אין עילה לקבל את בקשת התובע להשפט באיחור מקום שבו הדוח בוטל.

...

דיון והכרעה בקשת הביטול מתקבלת אמנם איני מקבל, כלל וכלל, את טענת הנתבעת לפיה פסה"ד ניתן שלא כדין למעשה, משום כך שניתן בטרם חלוף המועד החוקי להתגוננות (תוך 30 יום מיום המצאת מסמכי התביעה לנתבעת).

אני קובע אפוא כי פסה"ד ניתן בהחלט כדין.

בנוסף, התובע עצמו ביקש לשנות ולפתוח את פסה"ד, ובתגובתו האחרונה הנ"ל מיום 1.8.2023 אף ביקש הוא לקיים משפט ולהזמין עדים, ולכן ניכר שגם התובע סבור, למעשה, שיש לאפשר לנתבעת את יומה בביהמ"ש. אני מורה אפוא על ביטול פסה"ד שניתן ביום 10.7.2023 בהיעדר הגנה במועד.

לסיכום פסה"ד מיום 10.7.2023 מבוטל.

פס"ד חלקי זה זה ניתן בהמשך להחלטתי מיום 9.8.2023, שבה נעתרתי לבקשת הנתבעת לביטול פס"ד שניתן נגדה ביום 10.7.2023 בהעדר הגנה, ושבה איפשרתי לנתבעת להגיש מיסמך מסודר ומלומד שבו תציג תשובות שעולות בעיניין הסמכות העניינית של בית משפט זה לידון בכל אחד משלושת הסעדים אותם תובע התובע במסגרת תביעה זו. ראוי איפוא לקרוא פס"ד זה יחד עם החלטתי הנ"ל מיום 9.8.2023, שבה סקרתי את הקיים בתיק עד אותו שלב.

עוד נטען ע"י הנתבעת, כי מאחר שעילת התביעה מוצתה בהכרעה הראשונה של בית המשפט לעניינים מקומיים המוסמך לידון בעבירות לפי חוקי עזר, בכללן עבירות חניה, ערעור על החלטת בית משפט המשפט לעניינים מקומיים נתונה לסמכות בית משפט המחוזי (סעיף 37(ב)(8) לחוק.

יצוין כי השאלה העקרונית האם ניתן לתבוע מהנתבעת, בהליך אזרחי, הוצאות בגין רשלנות במתן דו"חות חניה, נדונה וקיבלה מענה חיובי בפס"ד בת"ק (קטנות ירושלים) 2580/06 ניצן יורם נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו, 4.9.2006), והניתוח המשפטי שנעשה באותו פס"ד מקובל עליי.

...

ציינתי בהחלטה שאני מאפשר לתובע זמן רב להגשת תשובתו גם מאחר שאני סבור שראוי בנסיבות שהוא יקבל ייעוץ ו/או ייצוג של עו"ד, ואם הוא מתקשה כלכלית ביכולתו לפנות בהקדם לגורמים בישראל המעניקים סיוע משפטי חינם למעוטי יכולת, דוגמת הלשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים ודוגמת פרויקט "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין.

· ביום 13.9.2023 הוגשה "תגובת התובע על החלטה 10/9/23". בתגובה זו חזר למעשה התובע על דברים שכבר אמר במסמכיו הקודמים הנ"ל, והוא בחר להסתייג מהמלצתי לו לפנות לקבלת ייצוג משפטי וחזר ביקש לקבוע דיון בתיק זה. דיון והכרעה בראשית הדברים אציין, כי ניכר שהתובע בחר במודע בסופו של דבר להימנע מלפנות בעצמו וישירות לגורמים המעניקים סיוע משפטי, חרף המלצתי, ולכן איני מוצא להכריע כעת וכך, מה גם שהתובע התייחס לטענות הנתבעת גופן, בדרכו.

טענות הסף שמעלה הנתבעת מתקבלות בחלקן דין התביעה להימחק חלקית, בהיעדר סמכות עניינית של בית משפט לתביעות קטנות לדון בשניים מתוך שלושה סעדים אותם ביקש התובע, ואלו הם השניים: הצבה מחדש של תמרור חניה מיוחד שהוסר עבור רכב נכה, וכן צו עשה של התנצלות.

אני קובע בפניי דיון ביום 5.12.2023 בשעה 14:00 (בסעד הפיצוי הכספי בלבד).

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו רת"ק 8304-09-23 ורקשטל נ' עריית תל-אביב-יפו לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקש גדי ורקשטל המשיבה עריית תל-אביב-יפו החלטה

בכתב התביעה הפנה לפסקי דין שניתנו בעיניינו ובמסגרתם נפסק לו פיצוי בגין מתן דו"חות בנגוד לחוק חניית נכים: א) ת"ק 37236-04-18.

דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

ב) על בסיס מכלול החומר שהונח בפני בית משפט קמא בהחלט ניתן היה להגיע למסקנה ולפיה נכון למועד מתן הדו"חות, לפי המידע שהיה בעירייה, לא היה היתר לרכב המדובר לנסוע בנת"צ. לפיכך, ניתנו הדו"חות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' השופט **** הורוביץ) מיום 23/7/23 בת"ק 47287-04-23 ולפיה נדחתה בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 23/7/23 בהעדרו של הנתבע- המבקש.

עוד נטען כי התובע הטריד במשך מספר חודשים את הנתבע עת שהגיע פעמים רבות לחנות שבבעלותו ודרש את כספו בחזרה.

בימ"ש קמא מצא, לאחר שהתובע הצהיר כי האמור בכתב התביעה אמת והציג דוח בדיקת אופניים לפיו הנתבע מכר לו אופניים שאינם תקינים, כי די בכך נוכח אי התייצבות הנתבע, על מנת לתת פס"ד על יסוד כתב התביעה כהוראת סעיף 11 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976.

"הסמכות להורות על ביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לבטל החלטה או פסק דין כאמור "בתנאים שייראו לו". בכל הנוגע לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, הבחינה הפסיקה בין שתי עילות ביטול: העילה האחת, היא ביטול מחובת הצדק, בגין פגם דיוני היורד לשורש ההליך.

...

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי טענות התובע מופנות לנתבע בלבד, על כן יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת.

לפיכך לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, ובשים לב לכך שהאופניים לא יוחזרו לנתבע – המבקש, החלטתי להעמיד את סכום פסק הדין על סך 15,000 ₪ בלבד ואנמק בקצרה: לו היה מתבטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, כי אז היה מחויב המבקש – הנתבע בהוצאות (בסדר גודל שלא עולה על 2,000 – 3,000 ₪) לצורך ביטול פסק הדין.

לפיכך, לאחר שבחנתי את מכלול הטענות ומשלא התאפשר למבקש למצות את הוכחת הגנתו, יש להפחית את החוב הפסוק לסך של 15,000 ₪ (סכום זה כולל את סכום ההוצאות שנפסקו בבית משפט לתביעות קטנות).

לסיכום: א) ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.