ערעור על החלטה בדבר רישום בית כבית משותף

בבואי ליישם את כל האמור לעיל לענייננו, הגעתי לכלל מסקנה, שאף בהיתעלם מכך שהבקשה לביטול ההחלטה המהותית מיום 3.5.21, בדבר רישום הבית המשותף, הוגשה לאחר חלוף המועד שבו ניתן היה לבקש את ביטול ההחלטה שניתנה בהִעדר, ובהתעלם מכך שלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 3.5.21, במועד שעד אליו ניתן היה להגישה, הרי גם לעיצומו של עניין, בשים לב לנסיבות העניין שבתיק זה, ופרק הזמן (כ-4 שנים) שחלף מאז שהוגשה תביעת פירוק השתוף לבית משפט קמא ועד מתן החלטת בית משפט קמא, מבלי שחלה היתקדמות עניינית, ובהיתחשב בפסיקה שאליה הפניתי לעיל בנוגע לפירוק שתוף על דרך רישום בית משותף, לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא מיום 9.6.21, אשר לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול מינויו של המומחה ולביטול ההחלטות מיום 3.5.21 ומיום 20.5.21.

...

בבואי ליישם את כל האמור לעיל לענייננו, הגעתי לכלל מסקנה, שאף בהתעלם מכך שהבקשה לביטול ההחלטה המהותית מיום 3.5.21, בדבר רישום הבית המשותף, הוגשה לאחר חלוף המועד שבו ניתן היה לבקש את ביטול ההחלטה שניתנה בהִעדר, ובהתעלם מכך שלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 3.5.21, במועד שעד אליו ניתן היה להגישה, הרי גם לעיצומו של עניין, בשים לב לנסיבות העניין שבתיק זה, ופרק הזמן (כ-4 שנים) שחלף מאז שהוגשה תביעת פירוק השיתוף לבית משפט קמא ועד מתן החלטת בית משפט קמא, מבלי שחלה התקדמות עניינית, ובהתחשב בפסיקה שאליה הפניתי לעיל בנוגע לפירוק שיתוף על דרך רישום בית משותף, לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא מיום 9.6.21, אשר לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול מינויו של המומחה ולביטול ההחלטות מיום 3.5.21 ומיום 20.5.21.

נוכח האמור, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

מכאן החלטה זו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בקפידה בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו ושמעתי את הצדדים בדיון, סבורני כי למרבה הצער אין לי אלא להורות על מחיקת ההליך, בהיעדר סמכות עניינית ומשעה שאין אפשרות ליתן לתובעים את הסעד האופרטיבי המבוקש על ידם לרישום הבית המשותף והדירות.

ברע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ מיום 17/11/21 קיבל בית המשפט העליון (כב' הש' גרוסקופף) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשה לסילוק על הסף, והורה על מחיקת הסעד השנוי במחלוקת.

כך, לעיתים מתאפשר רישום הבית המשותף תוך רישום הערה כאמור ביחס לבניין או אף ייחודה של הערה בדבר חריגה ביחס לדירה שהחריגה קשורה בה; ולעיתים, נמצא כי החריגה היא בהקף נרחב ובעלת חומרה רבה עד שיש להמנע מרישום הבית המשותף עד להסרת חריגות הבניה או חלקן (ראו בעיניין זה לאחרונה, עת"מ (ב"ש) 525-09-20 טולוס בנין והשקעות בע"מ נ' עריית אילת, כב' הש' גדעון מיום 12/10/21).

...

מכל המקובץ, סבורני כי אין טעם בהמשך ניהול התיק ושמיעת הראיות שלא יביאו אלא להתארכות ההליך כשהוא חסר תוחלת ולא יכול להוליד את הסעד המבוקש.

במצב דברים זה, סבורני כי הדבר הנכון לעשות הוא להורות על מחיקת התביעה על מנת שתוגש מחדש כראוי ולערכאה המוסמכת בהליך כדין.

סוף דבר אני מורה על מחיקת התביעה.

המבקשת לא טענה כי עמדת העד שקולה לעמדת הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה לכשתינתן בעתיד, בכפוף להחלטה שתנתן בתובענה; אולם המבקשת טענה כי כחלק מהליכי אישור תשריט לצורך רישום בית משותף, התשריט עובר בחינה של מחלקת הפיקוח על הבנייה ומרכז חוו"ד לטאבו בעריית תל אביב, בה משמש העד בתפקיד בכיר של סגן מנהל, בדבר התאמת התשריט להיתרי הבנייה הרלוואנטיים.

תמצית תשובת משיב 1 לבקשת רשות העירעור: המקרה דנן אינו המקרה הנדיר שבו יש לחרוג מהכלל לפיו הדיון בהשגה על החלטת ביניים ידון בעירעור על פסה"ד. הדבר מתבקש באופן מכריע לאור השלב בו מצוי ההליך בבימ"ש קמא.

...

אשר לטעם המהותי בגינו נדחתה הבקשה, דומני כי עדותו של העד נראית רלוונטית להליך, ועל כן היה מקום להיעתר לבקשה לאפשר למבקשת לזמנו לעדות.

אמנם, המפקחת כתבה בחוות דעתה כי "בשל הטענות בדבר קיומן של חריגות בניה הרי ככל שבית המשפט יורה על פירוק השיתוף והתשריט שיוגש לרישום יהיה התשריט שהוצג כעת הרי ידרש אישור התשריט על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב שיכול ותורה על רישום הערה בדבר תקנה 29 לתקנות". אולם יש לזכור כי מדובר בחוות דעת שהוגשה בתיק קמא, שהיא חלק ממכלול הראיות שעומדות בפני בימ"ש קמא ועל בימ"ש קמא להחליט בהתאם לשיקול דעתו הרחב אם יש מקום לצוות על פירוק שיתוף.

טרם הוגשו סיכומים מטעם הצדדים, ולכל היותר, יימצא בסופו של יום, כי העדות לא הייתה נחוצה, ואז יינתן לכך משקל בעת פסיקת הוצאות בפסה"ד. לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בבית המשפט העליון רע"א 5830/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשים: 1. טוביה שטראוס 2. דורית שטראוס נ ג ד המשיבים: 1. עידן פלג יצחק 2. אלונה אוגושביץ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שבח, י' אטדגי ו-ג' גונטובניק) מיום 22.5.2022 ב-עש"א 41231-01-21 בשם המבקשים: עו"ד טוביה שטראוס; עו"ד גיא דודאי בשם המשיבים: עו"ד יוסי שליסר ][]החלטה

בפסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעור המבקשים על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בנתניה (הגב' א' שחל) (להלן: המפקחת), מיום 19.11.2020, בתיק מס' 7/98/19, במסגרתו נדחתה תביעת המבקשים להורות למשיבים להסיר את מחסומי החניה שהוצבו על ידם בחזית חלק מחניות הבית המשותף בו מתגוררים הצדדים, וכן לפצותם בפצוי כספי בסך 10,000 ש"ח. רקע הדברים במוקד הליך זה עומד סיכסוך הנוגע למקומות חניה בבית דירות בהרצליה שבנייתו הושלמה בשנת 2014, ובו 6 יחידות דיור ו-12 חניות (להלן: הבניין).

...

בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי נימק את שיעור ההוצאות שנפסקו על ידו, בציינו כי: "לא היה מקום להגשת התביעה, ודאי לא להגשת הערעור". אף אם ניתן היה ליתן הנמקה מעט מפורטת יותר, בהתאם לאמור לעיל, סבורני כי לא נפל פגם בהנמקה זו, וודאי לא כזו המצדיקה מתן רשות ערעור.

עם זאת, סבורני כי שאלה זו כלל אינה מתעוררת בנסיבות העניין, שכן במקרה זה דומה כי בית המשפט המחוזי עשה שימוש בתקנה 156 לתקנות, הקובעת כי: "סבר בית המשפט כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, באמצעות טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, ובלא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה". תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לפסוק הוצאות בשיעור שימצא לנכון, ובתוך כך ללא תלות בשיעור ההוצאות שהוצאו על ידי הצדדים, מקום בו סבר בית המשפט כי הדיון הוארך על ידי אחד הצדדים שלא לצורך.

אשר על כן, על רקע האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

להלן עקרי הדברים לפי פסה"ד מיום 1.4.2020: משיבים 2 -13– התובעים הגישו בתיק קמא תובענה לפירוק שתוף במקרקעין ברחוב עמק יזרעאל 46 – 48 בבני ברק הידועים כגוש 6105 חלקה 88 (להלן: "המקרקעין") בדרך של רישום בית משותף.

המבקשים לא ערערו על פסה"ד. למרות זאת הם מגישים בקשות שונות בתיק קמא שמעכבות את הליך רישום הבית המשותף וזאת בניסיון לפצל את הזכויות בעמק יזרעאל 46.

יסוד ההסכמה הנידרש לצורך פירוק שתוף בדרך של פיצול החלקה תחת רישום בית משותף טרם גובש, ועל כן לא עלה בידי המבקשים להראות בגדר בקשה מס' 47 כי הנסיבות השתנו באופן שמאפשר שינוי של ההחלטה מיום 10.2.22 בבקשה מס' 45 (שניתנה לאחר קבלת עמדת התובעים) והעתרות לבקשה מס' 47.

...

נוכח התנגדות התובעים, בהמשך להחלטה המוקדמת של בימ"ש קמא שניתנה באותו יום לפיה התבקשה תגובת הצדדים לתשובת כונס הנכסים לבקשה 45 כדי לבחון אם הצדדים מעוניינים לפעול בדרך של הסכמה לפיצול החלקה, הרי בימ"ש קמא בהחלטה מאוחרת שניתנה באותו יום, קבע כי בקשה 45 נדחית.

ביום 13.12.22 נפסק כשכר ביניים לכונס הנכסים סך של 45,000 ש"ח בתוספת מע"מ. אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי בימ"ש קמא טעה בקביעה לפיה בעוד שהליכי רישום הבית המשותף התקדמו מאוד, הרי שהליך הפיצול עתיד להימשך עוד זמן רב. מדובר בקביעה עובדתית וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מסוג זה, וממילא מהחומר המונח לפני כך גם אני התרשמתי.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות הערעור והערעור נדחה לגופו.