ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט

בנוגע להסרת החסינות של המותב הדן בתביעה האזרחית טענו המבקשים כי נדחתה כבר בקשת הפסלות ונדחה ערעור על ההחלטה שלא לפסול את השופט מלדון בתביעה (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.2021)).

...

נקבע כי: "בהתייחס לטענות העותרים שלפיהן יש להעמיד לדין את המשיב 1, הרי שאלו לוקות באי מיצוי הליכים. כעולה מהעתירות, העותרים פנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (המשיבים 3 ו-2 בבג"ץ 9210/20, בהתאמה; להלן: המשיבים) בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1 כחודש בלבד בטרם הגישו את עתירותיהם. בנסיבות אלו, לא ניתן למשיבים פרק זמן מספק להידרש לטענות העותרים בטרם הוגשה העתירה, וממילא דינה להידחות על הסף". הגישו המשיבים בפעם הרביעית עתירה- בג"ץ 1430-21.

לא זו אף זו: הבקשה לפסילת השופט נדחתה ונדחה הערעור על ההחלטה שלא לפסול את המותב (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.21)).

לאור כל האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף במחיקתה.

ככל וסבור המבקש ששגה בית המשפט בהגדרת המחלוקת בין הצדדים, הסעד הנכון הוא הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט ולא בקשה לפסלות שופט.

...

קולעות לעניין זה קביעותיו של בית המשפט העליון בע"פ 6174/14 סיימון פרידמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, מיום 3.10.2014], כדלקמן: "הכלל הוא שהחלטות דיוניות, כשלעצמן, אינן מקימות עילת פסלות (ראו, למשל, ע"פ 55/14 כהן נ' מדינת ישראל – עיריית נתניה, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (6.1.2014); ע"פ 1728/14 כהן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 7 (10.3.2014) (להלן – עניין כהן); מרזל, עמודים 175-174). כלל זה יפה אף לטענת פסלות המבוססת על רצף של החלטות דיוניות (ראו, למשל, ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.10.1992); מרזל, עמוד 175). מקומו של ערעור על החלטות כאמור איננו במסגרת ערעור פסלות, כי אם בערעור לפי סדרי הדין הרגילים הנוהגים בפלילים." בפסק הדין בעניין בלס הוסיף וקבע בית המשפט בסעיף 4: "גם אם אתעלם מהשיהוי הניכר בו נגועות מרבית טענות המערער, הרי שאלה מכוונות כנגד החלטות דיוניות ומשפטיות שקיבל בית המשפט בהליך. הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות, וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פי סדרי הדין, כפי שעשה המערער בחלק מהמקרים ..... כך, גם בכל הנוגע להחלטה המחייבת את המערער בהוצאות בקשת הפסלות (מרזל, בעמ' 176; ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות(מרזל, בעמ' 175; ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם))." עוד קולעים לעניין זה הדברים בע"א 7025,5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' רונן ואח', פ"ד נב(1) 90, 95: "ייאמר מיד, כי בנסיבות המובאות ביסוד החלטת בית-משפט קמא מיום 23.9.1997, ושהיו ביסוד ע"א 5796/97, אין כל עילת פסלות. לשון אחר: אין בטענות המערערת לעניין זה כדי לבסס קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כך הדבר, משעה שעילת הפסלות שנטענה טרם מתן ההחלטה מיום 23.9.1997, הייתה דיונית בעיקרה. אדניה היו החלטותיה של כבוד השופטת קובו להציע פשרה בכמה הזדמנויות; לקיים דיון מיום ליום; להתערב בחקירה נגדית ולקבל כראיה קלטת וידאו. בלי להביע כל עמדה באשר לגופן של החלטות אלה, נחה דעתי, כי אין בהן כשלעצמן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. אכן, כבר נפסק בעבר, כי עצם העלאתה של הצעת פשרה ואפילו ניסיון לשכנוע הצדדים למשפט להסכים להצעת הפשרה, אינם מבססים עילה לפסילתו של השופט היושב בדין (ראה רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה [1], בעמ' 761; ע"א 4237/97 קפלון נ' קרביצקי [2]). הוא הדין לגבי יתר הטענות הדיוניות (ראה: ע"א 3272/96 פרנקל נ' אנטין [3]). על-כן, לכאורה, לא הייתה עילת פסלות מלכתחילה ובדין החליט בית-המשפט שלא לפסול עצמו מלישב בדין." השיהוי בהגשת הבקשה לא ניתן שלא להתייחס לעיתויה של הגשת הבקשה לפסילתי והשיהוי בהגשתה.

סוף דבר: 5129371לאור כל המפורט לעיל, דין הבקשה לפסלות שופט להידחות.

54678313המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 3,500 ₪ בלא קשר לתוצאות התביעה.

להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך יום 13.6.2022 הגיש המערער בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, שבה טען כי טרם מתן החלטת הפסלות הבהיר בא-כוחו שבכוונתו להגיש ערעור ככל שהבקשה תדחה, ובתגובה ציין המותב: "אני רק אעיר את תשומת ליבך [בא-כוח המערער] לכך שאין לך זכות ערעור על ההחלטה בבקשה לפסלות שופט, היות והליך כז[ה] אינו קיים במעצר, אז כך שזה לא רלוואנטי בכלל". החלטה בבקשה זו טרם ניתנה.

...

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

לא שוכנעתי כי חשש כאמור עולה מנסיבות המקרה, ואף לא מצאתי הצדקה להעברת ההליך למותב אחר מטעמים של מראית פני הצדק.

הערעור נדחה.

דיון והכרעה הבקשה דנן מעוררת את השאלה הבאה: האם בעל דין המגיש ערעור על החלטה בבקשה לפסלות שופט, אשר ניתנה במסגרת הליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון? בפתח הדברים אציין כי סוגיה דומה התעוררה ונדונה בעבר במסגרת ע"א 6898/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (21.1.2019) (להלן: עניין פלוני), וזאת ביחס להליך המתנהל לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

...

עובדה זו תומכת במסקנה שלפיה מחוקק המשנה לא מצא לנכון לנתק את הקשר והזיקה בין הבקשה לפסלות שופט לבין ההליך העיקרי שבגדרו היא הוגשה לעניין החיוב בתשלום אגרה.

לנוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי במקרים שבהם מוגש ערעור על החלטת פסלות שופט בהליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, יש להחיל את תקנה 20(30) לתקנות האגרות, ולפטור את מגיש הערעור מתשלום אגרה.

ואולם, ייתכן כי התרופה לקושי האמור תהא במימוש זכותו של המערער על החלטת פסלות לבקש פטור פרטני מהפקדת ערובה או הפחתתה, וזאת בהתאם לתקנה 135(ב) לתקסד"א ולכללים הקבועים בפסיקה בעניין זה. מן הכלל אל הפרט לאור כל האמור לעיל, המבקש פטור מתשלום אגרה, אך נדרש להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח, בהתאם לפרט 3 לתוספת השלישית.

הדברים אמורים גם בכוונה לערער על ההחלטה בבקשה לפסלות שופט.

...

לפיכך, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית.

נוכח מכלול האמור לעיל, הבקשות כולן נדחות.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבים הוצאות בסך 8,000 ₪ בתוך 30 יום.