ערעור על הגדלת קרן חוב בתיק הוצל"פ סגור

עם חידוש ההליכים בתיק הגיש המבקש בקשה להגדלת קרן החוב בתיק.

חוסר ממש זה, כך קבע הרשם, מתיישב אף הוא עם טענת המשיבה, לפיה סברה כי תיק ההוצל"פ שניפתח כנגדה ניסגר.

בנסיבות אלה, וככל שהחלטת רשם ההוצל"פ לא תעוכב, יצומצם ממילא העיקול, שהוטל על ידי המבקש על הכספים המגיעים למשיבה מן הבנק, הבנק יעביר את הכספים למשיבה, וככל שערעורו של המבקש יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, שכן זולת כספים אלה, אין ביכולתה של המשיבה להשיב למבקש את חובו, לא כל שכן ככל שזה יישא הפרישי ריבית ו/או ריבית פיגורים, במידה ובסופו של יום יתקבל העירעור.

לנוכח כל האמור וכאשר מאזן הנוחות נוטה במפורש לטובת המבקש, שכן לא נראה כי ייגרם למשיבה נזק של ממש במידה והעברת הכספים לידיה תעוכב עד להכרעה בעירעור, וראה: ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16/01/2014) וכן ראה: ע"א 4164/14 פלונית נ' פלוני (26/06/2014), סבורני כי ראוי להורות על עיכוב החלטת כב' הרשם במלואה, באופן שיתרת החוב תעמוד בשלב זה ועד להכרעה בעירעור על סך של 1,430,000 ₪, ובאופן שהעיקול, שהוטל על ידי המבקש על מלוא הסכום הנ"ל יוותר על כנו.

...

סיכומו של דבר הבקשה מתקבלת באופן מלא.

הנני מורה על עיכוב החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל במלואה, וזאת עד להכרעה בערעור, שהגיש המבקש.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪.

הונחה בפני בית המשפט הודעת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 31.1.20 אשר ניתנה בתיק הוצל"פ 528260-02-19 אשר בה דחה כבוד רשם ההוצל"פ את בקשה המערער לביטול הגדלת קרן חוב בתיק, ביטול ההליכים וסגירת תיק ההוצל"פ. 12 הוברר כי תיק ההוצל"פ נשוא ההליך ניפתח במרץ 2019 לבצוע פסק דין בגין סכום כספי של 100,000 ₪.

...

נוכח האמור, אני מקבלת את הערעור ומבטלת את החלטת כבוד רשום ההוצל"פ להגדיל את החוב בתיק.

השופט צ' זילברטל: בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם) מיום 3.5.2016 ברע"א 8003-04-16, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא ג' ארנברג) מיום 6.3.2016 בעש"א 62779-10-15, אשר דחתה את ערעור המבקש על החלטת לישכת ההוצאה לפועל בירושלים מיום 27.8.2015 בתיק 03-15821-09-3 (כב' הרשם א' אבני; להלן: הרשם).

בית משפט השלום דחה את העירעור, וקבע כי אין מקום להתערב בממצאים שנקבעו על-ידי לישכת ההוצאה לפועל ובמסקנתה כי לא ניתן לסגור את תיק ההוצל"פ משום שהחוב טרם סולק (פסק דינה של כב' השופטת א' שניידר מיום 4.5.2011 בעש"א 113/09).

המבקש עומד על כך שבעקבות בקשות המשיבה הוגדלה קרן החוב בתיק ההוצל"פ מבלי שנתקיים דיון לגופו בסכומים שנוספו לקרן, וזאת, כאמור, בסך מיצטבר של 1,453,860 ש"ח, כך שנכון לעת הזו גובה החוב בתיק ההוצל"פ עומד על למעלה משני מיליון ש"ח. כמו כן, המבקש סבור כי החלטות הערכאות הקודמות גרמו לפגיעה קשה בזכותו להיתגונן מפני טענות חדשות שהועלו על-ידי המשיבה בדבר חיובים נוספים, השנויים כשלעצמם במחלוקת.

אשר על כן, אציע לקבל את העירעור באופן שתבוטל החלטת הרשם מיום 27.8.2015 בדבר הגדלת קרן החוב בתיק 03-15821-09-3, וכן יבוטלו פסק דינו של בית משפט השלום מיום 6.3.2016 והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2016, כפי שפורט בפיסקה 9 לעיל.

...

ואולם, איני סבור כי ניתן להפיק מהמועד שנקבע בהחלטת הפינוי מסקנה בדבר המועד בו התפנה המבקש מהאולם בפועל.

על כן מתבקשת המסקנה לפיה נדרש הליך משפטי נוסף לצורך קביעת מועד הפינוי ולקביעת סכומו המדויק של חוב דמי השכירות עבור התקופה שלאחר מתן פסק הבוררות ועד מועד הפינוי בפועל.

על-יסוד האמור לעיל, סבורני כי נפל פגם מהותי בהליכים בערכאות הקודמות היורד לשורש המחלוקת שבין הצדדים והמצדיק התערבותו של בית משפט זה כדי להסיר את החשש שייגרם למבקש עיוות דין באופן שיחויב בסכומים משמעותיים שלא כדין.

המערער הגיש לתיק ביום 1.5.14, טרם הגשת הבקשה להגדלת קרן החוב, בקשות להפחתת גובה החוב שנדחו ע"י הרשמת בהחלטתה מיום 27.8.14, ולגירסתו לא נענה גם ע"י המשיב לבקשות כנ"ל. לאחר סילוק יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל ואיפוסו, ניסגר התיק ביום 23.10.14.

המערער מבסס את העירעור על ההחלטה בדבר הגדלת החוב גם על עתוי הבקשה והעובדה שהוגשה לאחר שהחוב סולק, על פי יתרת החוב שהייתה רשומה בתיק ההוצאה לפועל, ושבה הודה המשיב.

...

כב' הרשמת בהחלטתה נשוא הערעור, ולאחר שהציגה את המחלוקות שבין הצדדים קבעה בתמצית: "לאחר שעיינתי בנתוני הצדדים ואיזנתי בין זכויותיהם, מצאתי לאשר את הבקשה לביצוע שטר מיום 20.5.99 תוך הפחתת מחצית הריבית וההצמדה." בנוסף ציינה כי טענות המערער שמורות לו ובאפשרותו להגיש התנגדות לביצוע שטר בהתאם לסדרי הדין.

למעשה רק לאחר תשלום מלוא החוב הפסוק "התעורר המשיב משנתו העמוקה בת 9 שנים" והבחין בטעות שביצעה מזכירות ההוצל"פ. ב"כ המשיב סומך מנגד על טענה בדבר השתק פלוגתא הואיל ובקשות קודמות של המערער שהוגשו לכב' הרשמת בנוגע לגובה החוב נדחו, וכפי שקבעה בהחלטתה מיום 27.8.14: "ככלל, חוב שאינו משולם במועד נושא הפרשי הצמדה וריבית שנועדו לשמר את ערכו המקורי.... איני נדרשת לטענת השיהוי ו/או חוסר תום הלב ו/או התמהמהות מנקיטת הליכים מצד הזוכה, משהחייב עצמו לא טרח להגיש בקשתו אלא לאחר שנים רבות והימנעותו מהווה לכל הפחות את אותן הטענות הנטענות על ידו כלפי הזוכה." דין טענת המשיב להידחות משום שאין ההחלטה הנ"ל רלבנטית לבקשה להגדלת הקרן.

גם אם לא אחמיר עם המשיב באופן המחייב מסקנה כי מדובר בהזנחה במשך שנים, אין הדבר יכול להקנות לו יתרון על פני המערער שפעל כאמור לסילוק מלא יתרת החוב הגבוהה בתיק.

לאור האמור, אני מקבלת את הערעור בחלקו, וקובעת כי תיק ההוצל"פ ייסגר כנגד תשלום של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד הגשת הבקשה להגדלת הקרן ועד לתשלום בפועל.

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ, אסף אבני, אשר דחה את בקשת המערער לסגור את תיק ההוצל"פ הן משום שלטענתו החוב נשוא התיק נפרע, והן משום שנעשו בתיק הגדלות קרן החוב בגין תשלומי דמי שכירות למועדים המאוחרים לפסק הדין שהוגש לבצוע בתיק ההוצל"פ, שהוא למעשה פסק דין שאישר פסק בוררות.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ, ואולם אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמערער להעלות את טענתו בענין הגדלות כפל פעם נוספת בפני רשם ההוצל"פ. ואלה נימוקיי: צדק כב' הרשם כאשר קבע כי הצדדים להליך שבפניו הם המערער והמשיבה ולא חב' ביכורי הארץ בע"מ. רשם ההוצל"פ חייב לבצע את פסק הדין בדיוק כפי שניתן.

התוצאה היא איפוא שאין מקום להתערבות בהחלטת כב' הרשם הנובעת בבירור מפסק הבוררות המאושר בשילוב החלטת כב' השופט פרקש ולפיכך הערעור נדחה.

אני מחייב את המערער בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.