ערעור על הגבלת חופש העיסוק

בתאריך 8.2.18 הגישה התובעת תביעה ובקשה דחופה בהליך שמספרו ה"פ 17553-02-18 בו ערערה על החלטת המנכ"ל. בדיון בהליך זה הגיעו הצדדים להסכמה כי ההליך ימחק והתובעת תפנה לא יאוחר מיום 15.2.18 בעירעור על החלטת מנכל אל שר החינוך לפי סעיף 20 לחוק הפיקוח על בתי הספר.

נוכח טענת התובעת בהליך שבפנינו להגבלת חופש העיסוק יצוטט החלק הרלבנטי במכתב השר כלהלן: "* בנוגע לטענה כי מדובר באיסור "מוחלט, גורף וטוטאלי לעיסוק בהוראה" – לעניין זה אבהיר כי אי מתן אישור העסקה להוראה במוסד חינוך מוכר שאינו רישמי, בנסיבות אלו בהן פוטרת מטעמים פדגוגייים הנה הגבלת חופש העיסוק – מתוקף חוק, לתכלית ראויה, ובאופן סביר ומידתי ולכן ע"פ יעוץ משפטי שקיבלתי עומדת בתנאי חוק היסוד.

בסעיף 2 מתייחס השר לעיקר טענות התובעת במכתב שבערעור לרבות טענתה בדבר היות בית ספר עמל מרוצה מעבודתה, לרבות טענתה בדבר מצבה האישי לרבות הטענה על חשיפת שחיתות, ופגיעה בחופש העיסוק.

...

נוכח מכלול מכתבו הגיע השר למסקנה כי הערעור נדחה והפיטורים הפדגוגיים עומדים בעינם ולא ניתן בנסיבות אלה ליתן אישור העסקה (סעיף 6 למכתב).

התביעה נדחית.

באשר להוצאות מצאנו כי למרות מצבה של התובעת יש להשית הוצאות בהליך זה זאת ממס' טעמים האחד, אמירותיו הברורות של כב' השופט גולדברג בהחלטה ובפסק דינו מיום 3.1.18 בתיק צ"ו 34448-07-17.

השני מכלול מסמכי הליך הפיטורים, השלישי ההליך הנוסף שנפתח בצ"ו ושנסגר בהפניה לערר לשר, ההחלטה מהיום בנוגע להוצאות הצדדים ונוכח תוצאת הליך זה. אשר על כן ותוך התחשבות במצבה כאם חד הורית לשני פעוטות תשלם התובעת שכ"ט ב"כ עמל בסך 1300 ₪ ושכ"ט המדינה בסך 1300 ₪.

לא זו אף זו, בנגוד לאופן שבו מנסה בנפיט לצייר את פני הדברים, עולה כי כבר במסגרת הדיון בסעדים הזמניים לא שלל בית המשפט העליון בהחלטתו בבקשת רשות העירעור שהוגשה על הגבלת חופש העיסוק של איילה, את האפשרות לקיומם של מערכת יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, וכפי שציין שם: "מאזן הנוחות כאמור אינו ניצב כשיקול לבדו, ועל כף המאזניים הנגדית מונחים סכויי ההליך. בהקשר זה טוענת המבקשת כי דין תניית אי-התחרות הנו בטלות, מה שמטה את הכף לטובתה.

...

לפיכך, ומשטרם נשמעו עדויות הצדדים בעניין הנדון, דין הבקשה לסילוק על הסף מחמת עילה זו להידחות.

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו, הננו מורים על עיכוב ההליכים בתובענה מחמת 'הליך תלוי ועומד'.

אשר לבקשה לסילוק התובענה על הסף, מהנימוקים שפורטו - דינה להידחות.

בדיון שהתקיים עמד בא כוח המערערת על מהותה של הדרישה להוכחת פוטנציאל תלמידים תוך שראה בכך הגבלה על חופש העיסוק, שצריכה להעשות בצורה מפורשת.

...

קביעת ועדת הערר המאמצת את עמדת המשיב באשר להתאמת המבנה והחצר לשמש לבית ספר מקובלת עלי מנימוקיה.

די אפוא בכל אלה כדי להביא למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, שכאמור, מתחם ההתערבות בהחלטותיה מצומצם ממילא.

סיכום על יסוד כל האמור הערעור נדחה.

עניינים נוספים ההגבלה על חופש העיסוק של המערער, בכך שנידרש לעמוד למבחן על מנת להיתמנות ולשמש כמנהל עבודה, עומדת בתנאי פסקת ההגבלה של חוק יסוד: חופש העיסוק (להלן - חוק היסוד).

...

מנהל עבודה בעבודות בנייה - תקנות 3(ב) ו-(ג) לתקנות חלופותיה של תקנה 3(ג) לתקנות אינן רלוונטיות למערער, משלא עסק בתחום הבנייה במועדים המצוינים בה. נותרה תקנה 3(ב) שקובעת כך: "(ב) מפקח העבודה הראשי רשאי, לפי הנסיבות, לפטור אדם ממילוי התנאים שצוינו בתקנת משנה (א) או לדחות את מועד הבחינה כאמור בתקנת משנה (א)(2)." בשים לב לאמור לעיל לעניין תכלית תיקון 1998 ומשכל שנדרש מהמערער הוא לעמוד במבחן לפני ועדה - וזאת מתוקף סמכותו של המפקח הראשי לפי תקנה 3(ב) לתקנות ועל פי קריטריונים המפורטים בנוהל ההכשרה - לא מצאנו ממש בטענות המערערים שלפיהן סמכותו של המפקח הראשי הופעלה בעניינם באופן המצדיק התערבות כלשהי.

אמנם למערערים שלל טענות ביחס לעניין זה אולם אין בידינו לקבלן משום שגם אם הכוונה היתה לבוגרי קורס מנהלי עבודה, באופן החורג מהוראת המעבר, אין בכך אלא משום שימוש בסמכות המפקח הראשי לפי תקנה 3(ב) לתקנות, ליתן הקלות לצורך המינוי.

סוף דבר הערעור נדחה, הגם שלא מטעמי בית הדין האזורי.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בבאר-שבע בת"א 14018-02-21, מיום 9.3.21, שניתנה על ידי כבוד השופט תומר אורינוב, אשר אסרה על המשיבה להעביר קורסים ללימוד תיכנות לילדים בשימוש בפלטפורמת המיינקראפט.

עוד נטען, כי הצוו מגביל את חופש עסוקם של המבקשים, שכן הוא מונע מהם לעשות שימוש בתוכנה חינמית של צד ג' , שכל אחד יכול לעשות בה שימוש.

...

לכאורה, עפ"י חומר הראיות שעמד בפניו ועיקרו שהמבקשים עושים שימוש במערכי לימוד שפותחו על ידי המשיבה, תוך תחרות עימה על אותו פלח שוק, סבר בית המשפט שעד קבלת חוות דעת מומחה בתחום התכנות, יש להיעתר לבקשה, כדי למנוע נזק בלתי הפיך למשיבה.

כדי לקצר בהליכים ותחת להחזיר התיק לבימ"ש קמא שיתן הנימוקים המיוחדים או יורה על הפקדת הערובה מצאתי לדון בנושא ומשלא מצאתי הנימוקים המיוחדים אני מורה כי על המשיבה להפקיד ערובה בסך של 15,000 ₪ לפיצוי המבקשים בשל הנזק שעשוי להיגרם להם כתוצאה ממתן הצו.

בכפוף לתיקון הצו, והפקדת הערובה, כאמור בס' 8 ו-9 לעיל, הבקשה נדחית.