ערעור על דרגת פרישה של עיתונאי ברשות השידור

בסיכומי התשובה מטעמו של מר ישראלי נטען כי רשות השידור אינה יכולה לטעון בעיניין הזיקה שבין העירעור לערעור שכנגד, מכיוון שלא הגישה ערעור על החלטת הרשם מיום 23.8.14 בעיניין זה. לגופם של דברים נטען, כי טענת מר ישראלי כי הוא זכאי להגדלת שיעור גימלתו, מבוססת גם על כך שרשות השידור נהגה בחוסר תום לב משלא ציינה בטופסי הפרישה של מר ישראלי את שיעור הקצבה לה הוא זכאי, והטעתה את הממונה על הגימלאות, ולפיכך הממונה רשאי לקבל החלטה חדשה בעיניין בהתאם לסעיף 44 לחוק הגימלאות, ושאלת ההתיישנות מתאיינת מאליה.

האחת המופנית בעיקרה כלפי הממונה היא - כי הוא זכאי להגדלת שיעור גימלתו (קיצבה בשיעור של 68.6% מיום 31.7.02 לפי דרגה 44+ בדירוג העיתונאים, על בסיס שכר בסך של 8352 ₪), והשנייה, המופנית כלפי רשות השידור כמי שבאה לשיטתו בעקבות הליכי הפרוק בנעלי העמותה – לתשלום תנאי פרישה מיטיבים נוספים שבהצעת הפרישה (ובכלל אלה חודשי ההיסתגלות ומענק הפרישה).

...

נציין, כי בהתאם לפסק הדין החלקי בו נקבע כי "קביעות בית הדין האזורי בדבר חוסר תום לבו של מר צימרמן, מי שהיה מנהל כוח אדם ברשות השידור, תבוטלנה" - הרי שטענותיו של מר ישראלי ככל שהן מבוססות על חוסר תום לב לכאורה של רשות השידור - דינן להידחות.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את הערעור שכנגד.

סוף דבר - הערעור שכנגד נדחה.

לפנינו ערעור המערער, מר שלמה גנור, לפי סעיף 43 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, על החלטת האגף לפרישה וגמלאות בנציבות שירות המדינה מיום 27.10.14, לפיה דרגת הפרישה של המערער היא 45+ בדרוג עיתונאים.

לפיכך, צודקת המשיבה בטענתה כי על המערער לתבוע את רשות השידור בהליכים העומדים לרשות המערער על פי המצב המשפטי הקיים (הגשת תביעה למפרק הרשות לפי חוק השידור הצבורי), ורק אם תוכר תביעתו יוכל לפנות לממונה על הגימלאות בבקשה לקבלת החלטה חדשה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 44 לחוק שירות המדינה (גמלאות), אשר קובעת: "הממונה רשאי להחליט החלטה חדשה בכל עניין, בין ביוזמתו ובין לפי בקשת אדם הזכאי לגימלה, אף אם כבר החליט בה סופית לפי סעיף 43, אם נוכח על סמך ראיות חדשות, שלא היו לפני המחליט הקודם, כי אותה החלטה בטעות יסודה". החלטה של הגורם המוסמך (למשל בית הדין לעבודה או מפרק רשות השידור במקרה זה) בדבר מסירת נתונים מוטעים על ידי תאגיד שהחוק חל עליו לגבי דרגת הפרישה של עובד התאגיד, היא בגדר "ראיות חדשות" כאמור בסעיף 44 לחוק שירות המדינה (גמלאות).

...

באמצעות: היחידה למשאבי אנוש, רשות השידור הנדון: פרישתך מן השירות אנו מאשרים את פרישתך לגמלאות לפי סעיף 18 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] ביום 30.9.14.

לאחר שעיינו בבקשת המשיבה למחיקת הערעור על הסף ובתגובת המערער הגענו למסקנה שדין הבקשה להתקבל ודין הערעור להימחק על הסף בהיעדר יריבות.

לאור האמור לעיל החלטנו לקבל את הבקשה למחיקת הערעור על הסף.

לפניי ערעור על החלטת המשיבה 1 (להלן: "המפרקת" או "מפרקת רשות השידור") מיום 27.9.17 בתביעת חוב שהוגשה על ידי המערער, בהתאם לסמכותה לפי חוק השידור הצבורי, התשע"ד-2014 (להלן: "החוק" או "חוק השידור").

המפרקת דחתה גם את בקשתו של המערער לקבל דרגת פרישה של 46+.

במצב עניינים זה, גם אם קיבלו אחרים דרגת פרישה מאקסימאלית בנגוד לדין, אין הדבר מעניק למערער זכות להנות מאותה הטבה כאשר היא עומדת בנגוד להוראה מפורשת בתקשי"ר. המעבר לדרוג המח"ר המעבר לדרוג העיתונים נעשה לדרישת המערער וזאת למרות שמשרתו בעת המעבר שויכה לדרוג המח"ר. המערער לא ביקש לחזור לדרוג המח"ר עם זכייתו במיכרז לתפקיד סמנכ"ל משאבי אנוש, אלא רק בשנת 2015, כאשר חוק השידור עבר בכנסת באוגוסט 2014 וקבע כי הרשות תפורק בחודש מרץ 2015 (מועד אשר נדחה בהמשך).

...

נוכח כל האמור, המסקנה היא כי אין להתערב בהכרעת המפרקת, לפיה המערער אינו זכאי לחוזה בכירים (במתכונת 50:50), כפי שתבע בתביעת החוב ובערעור.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המערער ישלם למפרקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

ביום 7/4/02 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין רשות השידור לבין ההסתדרות בנושא מעבר נגני התזמורת מדירוג נגנים לדירוג עיתונאים (להלן-"ההסכם הקיבוצי").

בתחילת דצמבר 2004 התקיימה פגישה ברשות השידור, בה הוסבר למערערים על תנאי הפרישה, ע"י הסמנכ"ל. המערערים יצאו לפרישה מוקדמת ביום 30/4/05, לאחר הגשת בקשה לסעד זמני בבית הדין האיזורי, להחלת תנאי פרישה מועדפים על המערערים, כשרשות השידור התחייבה לשאת בתשלום תנאי הפרישה של המערערים.

...

לאור כל האמור לעיל מבקשים המערערים, שיקבע כי הם היו עובדי המשיבה במועד פרישתם לגמלאות, ועל כן הם זכאים להחלת תוכנית הפרישה של הרשות והחלת תוספות שונות במסגרת השכר הקובע לפנסיה.

בהתנהגות זו יש שמץ של חוסר תום לב. אני סובר שראיה כוללת של הדברים מובילה למסקנה, שאומד דעתם של הצדדים, בקביעתו של סעיף 10 בהסכם 95, כוונה למצבים קשים, בהם תאבד העמותה את יכולתה למלא את מחויבויותיה הכספיות כלפי עובדיה.

סיכומו של דבר בענייננו, התנהגות המערערים, מעת מעברם מרשות השידור לעמותה בשנת 1995 ואילך, מעידה שראו את עצמם בכל התקופה כעובדי העמותה, ואף נהנו ממצב זה בשל ההטבות שקיבלו.

סוף דבר-לאור כל האמור לעיל, בו קבענו שאין המערערים עובדי רשות השידור, וממילא אינם זכאים לתנאי הפרישה היחודיים של עובדי רשות השידור, אנו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות.

ביום 7/4/02 נחתם הסכם קבוצי מיוחד בין רשות השידור לבין ההסתדרות בנושא מעבר נגני התזמורת מדירוג נגנים לדרוג עיתונאים (להלן- "ההסכם הקבוצי").

בתחילת דצמבר 2004 היתקיימה פגישה ברשות השידור, בה הוסבר למערערים על תנאי הפרישה, ע"י הסמנכ"ל. המערערים יצאו לפרישה מוקדמת ביום 30/4/05, לאחר הגשת בקשה לסעד זמני בבית הדין האיזורי, להחלת תנאי פרישה מועדפים על המערערים, כשרשות השידור התחייבה לשאת בתשלום תנאי הפרישה של המערערים.

...

לאור כל האמור לעיל מבקשים המערערים, שיקבע כי הם היו עובדי המשיבה במועד פרישתם לגמלאות, ועל כן הם זכאים להחלת תוכנית הפרישה של הרשות והחלת תוספות שונות במסגרת השכר הקובע לפנסיה.

[5: ראה ע"א 11039/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, ניתן ביום 6.07.2011; רע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' אלחנן טלמור, ניתן ביום 11.10.2010; ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12.10.2009, סעיף 23 לפסק הדין והאסמכתאות שם.] יוצא אפוא, שעל פי הפסיקה לשון החוזה היא הקובעת בעיקרו של דבר את פירושו, אך גם לנסיבות יש חלק בר משקל בפרשנות החוזה.

סיכומו של דבר בענייננו, התנהגות המערערים, מעת מעברם מרשות השידור לעמותה בשנת 1995 ואילך, מעידה שראו את עצמם בכל התקופה כעובדי העמותה, ואף נהנו ממצב זה בשל ההטבות שקיבלו.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, בו קבענו שאין המערערים עובדי רשות השידור, וממילא אינם זכאים לתנאי הפרישה היחודיים של עובדי רשות השידור, אנו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות.