בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב נוהל בשנת 2003 הליך שבו נדון עניין התושבות כאשר בסופו של דבר ההליך נמחק והמערערת הודיעה, כי בכוונתה "להיתמקד בעירעור על הועדה הרפואית בעיניין אחוזי הנכות שנקבעו".
בתאריך 19/6/16 המערערת עברה תאונה בדרכה לעבודה באוטובוס ואז היא אובחנה בין היתר בשבר בעצם הזנב ועוד בעיות אורתופדיות ואז החלה גם היתדרדרות במצבה הנפשי.
ועדה רפואית לעררים שהיתכנסה ביום 4/11/18 קיבלה חוות דעת יועץ בתחום העיניים אשר קבע שאין נכות בעניים ונקבעה דרגת נכות משוכללת בשיעור של 66% הכוללת את הנכות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור 40% בתחולה משנת 1999.
המערערת ובא כוחה טענו בפני הוועדה כך:
הועדה קבעה כי לא ניתן לידון באי הכושר של המערערת, משמצבה הנפשי של המערערת נגרם עקב אירועים שהתרחשו בחו"ל ופירטה החלטתה כך:
ביום 6/10/21, בעקבות החלטת הוועדה, דחה פקיד התביעות את התביעה בזו הלשון: "לא איבדת עקב הליקוי 50% מכושרך להישתכר החל מיום ה- 17/5/16".
על החלטה זו הוגש העירעור שלפני.
השלישית – שהגורם במשיב שנתן הסכמתו להשיב את העניין לועדת אי הכושר פעל באופן עינייני, וראה את הבעייתיות הגדולה שעולה לכאורה מהשתלשלות העניינים, שהיא, בעיקרה, העובדה שאף גורם רפואי מוסמך לא היתייחס לטענות המערערת שמצבה הנפשי הנוכחי נגרם לא בחו"ל אלא בהיותה תושבת הארץ, עקב אירועים שקרו בארץ, לאחר שנים רבות שבהן תפקדה היטב.
...
בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נוהל בשנת 2003 הליך שבו נדון עניין התושבות כאשר בסופו של דבר ההליך נמחק והמערערת הודיעה, כי בכוונתה "להתמקד בערעור על הוועדה הרפואית בעניין אחוזי הנכות שנקבעו".
בתאריך 19/6/16 המערערת עברה תאונה בדרכה לעבודה באוטובוס ואז היא אובחנה בין היתר בשבר בעצם הזנב ועוד בעיות אורתופדיות ואז החלה גם התדרדרות במצבה הנפשי.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל מהטעמים הבאים:
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שנוסחה כך:
כאן המקום לשוב ולהדגיש כי פסק דין זה ניתן בתובענה בה תקפה המערערת דנן את החלטת פקיד התביעות מיום 29.1.18, בה נקבע, כאמור, כי אי כושרה של המערערת להשתכר לא נגרם בהיותה תושבת ישראל.
המשיב ישלם הוצאות בסך 5,000 ₪ למערערת תוך 30 ימים מהיום.
