ערעור על דרגת אי-כושר שנקבעה על ידי הוועדה לעררים

פסק דין זה הנו פסק הדין השני במספר במסגרת הליך העירעור על דרגת אי הכושר שנקבעה למערער, כשהראשון היה פסק דינה של כב' השופטת כרמית פלד ביום 26.5.15 (ב"ל 63928-02-15).

פסק הדין הראשון , שניתן בהסכמת הצדדים, הורה לועדה לפעול כדלקמן: "עניינו של המערער יושב לוועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) אשר תיתכנס בהרכב חדש, על מנת שזו תיבחן את עניינו של המערער תוך היתייחסות מפורטת למלוא סעיפי הליקוי אשר נקבעו למערער, גילו, השכלתו, ועברו התעסוקתי. תשומת לב הוועדה לכך שבעבר נקבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 65% ולאחר מכן הגיש המערער החמרת מצב ובפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 22.5.12 נוספו נכויות בתחום האורטופדי (בגין ברך ימין, אצבע כף רגל וכף יד שמאל) ודרגת הנכות הרפואית הועלתה ל – 73%, וזאת מיום 1.11.11. המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון לפניה טרם מתן ההחלטה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. בפני הוועדה לא יונחו פרוטוקולים של ועדות לעררים (אי כושר) קודמות. כמו כן לא יעמוד בפני הוועדה פרוטוקול הדיון היום למעט פסק הדין". בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים שעל ועדה רפואית לעררים – אי כושר לשקול, בעב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (15.4.04) – " על הוועדה לבחון: ראשית, את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה, ככל שעבד בעבר; שנית – את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מיקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת." בעקבות פסק הדין הראשון היתכנסה הועדה וקביעותיה פורטו במסגרת פסק הדין השני.

...

משכך, לא ניתן היה לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה אף בעניין זה. בסיום קבע בית הדין כי נוכח האמור, הוא סבור כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה, ומשכך דין הערעור להתקבל וכי עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שזו תמלא אחר פסק הדין הראשון ותנמק קביעתה.

סוף דבר מאחר שמדובר בגלגול שני אצל אותה הוועדה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעביר את עניינו של התובע לוועדה לעררים בהרכב אחר על מנת לדון בעניינו של התובע מחדש.

המשיב ישלם למערער הוצאות בגין התדיינות זו בסך 2,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי-הכושר אמורה להיות בדרגת הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה על ידי הועדה הרפואית לעררים המבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד.

סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה תוך היתייחסות מנומקת לכל ליקוי ממנו סובל המערער על כושר העבודה וכן להשפעת מכלול הליקויים הרפואיים, על דרגת אי הכושר.

...

טענות המשיב דין הערעור להידחות.

מקובלת עליי הטענה כי הנמקת הוועדה אינה מלאה.

אמנם מדובר בנקודת מוצא בלבד והוועדה עשויה להגיע למסקנה שונה בהתאם לסוג המגבלות הרפואיות אך מסקנתה אמורה להיות מנומקת ומובנת.

סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה תוך התייחסות מנומקת לכל ליקוי ממנו סובל המערער על כושר העבודה וכן להשפעת מכלול הליקויים הרפואיים, על דרגת אי הכושר.

מרבית אחוזי הנכות שהוספו למערער על ידי הועדה ביום 22.4.18, אשר הצדיקו קביעת דרגת אי כושר בשיעור 100% החל מיום 1.8.17, התייחסו לנכויות שכבר היו קיימות במערער גם בתקופה מושא העירעור; לפיכך, כושר הישתכרות המערער היה זהה הן לפני והן אחרי ה- 1.8.17, באופן המצדיק קביעת דרגת אי כושר בשיעור 100% גם בתקופה מושא העירעור.

בטרם אחתום אוסיף, כי הנכות בשיעור 30% בגין מניגיומה + כאבי ראש וירידה בזכרון נקבעה על ידי ועדה רפואית לעררים מיום 22.4.18 שאינה רלוואנטית להליך דנן, אשר עניינו החלטת ועדת ערר (אי כושר) מיום 3.12.18 במסגרת תביעה לגימלת נכות כללית מיום 13.3.16 והפרוטוקול הרלוואנטי לענייננו הוא, החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 27.7.17 במסגרתו נקבעה למערער נכות רפואית זמנית בשיעור 63%.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות, עת ההודעה על החלטת הוועדה נשלחה למערער ביום 8.1.19 ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 7.5.19 ואף לגופו, בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מהנימוקים הנוספים הבאים: דין טענת המערער, כי על הוועדה היה להעמיד את דרגת אי הכושר בשיעור 100% החל מיום 1.8.17 להידחות, שכן דרגה זו ניתנה על בסיס נכות רפואית שונה בשיעור 90% במסגרת תביעה חוזרת לגמלת נכות כללית; מכל מקום נטען, כי הוועדה אינה כבולה לקביעות קודמות של פקיד התביעות או של ועדות לעררים בגין תקופות קודמות.

אשר לטענת ההתיישנות – לאחר שבחנתי את נסיבות העניין שלפני, שוכנעתי, כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה.

אשר לערעור לגופו – מקובלת עליי טענת המערער, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה ומצדיקה התערבות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – הערעור מתקבל.

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 9.9.2020, אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 74% מיום 1.6.2018 (להלן: הועדה).

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר היא כי ליקוייו הרפואיים של מבוטח, כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.4.2004).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

הוועדה הוסיפה והבהירה, כי הליקויים הרפואיים אומנם מגבילים את כושר השתכרותו של המערער, אולם נתוניו האישיים תומכים במסקנה שהוא מסוגל לעבוד יום עבודה חלקי ומצומצם.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 18.5.22 (להלן: "הועדה"), אשר היתכנסה על מנת לידון בערר שהגיש המערער על החלטת הדרג הראשון.

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי-הכושר היא דרגת הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה על ידי הועדה הרפואית, מאחר שהיא מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד.

ממילא מדובר בועדת אי כושר אשר אינה קובעת את הנכות הרפואית אלא את דרגת כושרו של המערער על בסיס פריטי הליקוי המותאמים ע"י הועדה הרפואית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמסמכים ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות.

סיכומו של דבר, על אף ההבנה למצבו של המערער לא נפלה טעות משפטית בהחלטת ועדת הערר המצדיקה את התערבותו של בית הדין.

הערעור נדחה.