ערעור על דחיית תוספת פיצוי בגין טעות עובדתית ביישום תכנית ההתנתקות

הרקע לפנינו ערעור על החלטת המשיבה מיום 1.1.13, לפי חוק יישום תכנית ההיתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק), הנוגעת לסיווג חממות של המערערים ביישוב המפונה מורג.

ביום 26.6.12 אישרה המשיבה תוספת פיצוי בשל חממות מידגם א', אולם קבעה כי אין לשנות את סיווג החממות הנותרות מידגם ב' לדגם ג'.

טענות המערערים המערערים טוענים כי שגתה המשיבה כאשר לא נתנה להם היזדמנות להתייחס לדו"ח חבקין האחרון כראוי, ולטעון לגביו ולהסביר על הפריטים הנוספים שווי הערך אשר היו בחממותיהם.

נתון זה כשלעצמו יש בו כדי להעיד כי ניתנה למערערים היזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות, ואין בעובדה שהחלטתי שלא להתיר להם פגישה נוספת עם השמאים (הואיל ולא ראיתי תועלת בכך, ועל מנת לשים קץ, סוף – סוף, להתדיינויות בין הצדדים) כדי לפגוע בכך.

הואיל וכאמור לא ראיתי פגם בהחלטת המשיבה, ומסקנתה כי לא הוכחו בפניה טענות המערערים הנה סבירה בנסיבות העניין – לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה , ולכן העירעור נדחה.

...

במלים אחרות, פסק הדין בעניין קטיף לא ייתר את הצורך בהוכחת הטענות בדבר קיומם של הפריטים שווי הערך שהיו בפועל בחממות, ולנוכח החומר שהיה בפני המשיבה - היא הגיעה למסקנה סבירה כי המערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת טענותיהם אלה.

הואיל וכאמור לא ראיתי פגם בהחלטת המשיבה, ומסקנתה כי לא הוכחו בפניה טענות המערערים הינה סבירה בנסיבות העניין – לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה , ולכן הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבה, תוך 30 ימים, הוצאות וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 8,000₪.

בית משפט השלום בירושלים ו"ע 11223-11-16 כביר ואח' נ' ועדת הזכאות לפי חוק ישום תוכנית ההיתנתקות התשס"ה 2005 תיק חצוני: בפני כבוד השופט מרדכי בורשטין מערערים 1.חיים כביר 2.רחל כביר ע"י ב"כ עו"ד י. פוקס משיבה ועדת הזכאות לפי חוק ישום תוכנית ההיתנתקות התשס"ה 2005 ע"י ב"כ עו"ד ל. סקברר פסק דין

רקע ערעור על החלטה סופית של וועדת הזכאות במסלול שומה פרטנית בגין בית מגורים מס' 63 בישוב המפונה גני טל. העירעור הוא על החלטת הועדה (שחבריה היו: עו"ד רונית מטלון-רידר, שני אלקבץ, חיים לוי ועו"ד ושמאי יעקב ביר) לפיה נדחתה, ברוב דיעות, טענת המערערים לתוספת פיצוי בגין טעות עובדתית, עבור 80 מ"ר נוספים שהיו לטענת המערערים בבית.

...

העובדה שרשות המנהלית יצרה ציפיות לגיטימיות למימוש זכות לפיצוי לפי שטח של 280 מ"ר והעובדה שההחלטות ניתנו על בסיס 280 מ"ר, תומכת במסקנה שבהחלטה הנוכחית היה על הוועדה לפצות את המערערים לפי שטח של 280 מ"ר. רביעית, בשומה הפרטנית של השמאי פרלמן מיום 25.04.06 נכתב שהמבנה כולל שתי קומות, קומת קרקע בשטח כולל של כ-140 מ"ר וקומה ראשונה בשטח בנוי של כ-140 מ"ר, ובסך הכל שטח הבית בפועל 280 מ"ר. בשומה נכתב שביקור בנכס נערך קודם לכן, ביום 25.07.05 (נספח ו' לכתב הערעור).

סוף דבר נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצדיקות תיקון טעות עובדתית שנפלה בהחלטת וועדת הזכאות.

הערעור מתקבל אפוא.

]השופטת ע' ארבל: בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כבוד השופטים נ' בן-אור, ר' יעקבי, ר' וינוגרד), לפיו נדחתה עתירת המערערים על החלטת המשיבה שלא להעתר לבקשתם לקבל תשלום מיוחד לפנים משורת הדין לפי סעיף 137(ב)(2) לחוק ליישום תכנית ההיתנתקות, תשס"ה – 2005 (להלן: החוק).

בקשה שהגישו המערערים לתוספת פיצוי בגין קרקע מכוח תיקון 4 נדחתה על-ידי ועדת הזכאות ביום 5.10.11, מהטעם שהמערערים אינם זכאים לפצוי הנוסף היות שלא קיימו מרכז חיים בשטח המפונה, לרבות לא במועד הקובע.

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה בקבעו כי מאז עזבו המערערים את גני-טל לא היה מרכז חייהם בישוב זה, קביעה אותה ביסס על עובדות שונות, וביניהן הבית שבנו המערערים בישוב בית-גמליאל והעסק שהקימו במרכז, כמו-גם טענת המערערים כי המערערת חששה לחזור לגני-טל בשל המצב הבטחוני ששרר שם. בית המשפט קבע כי הרקע לחקיקת תיקון מס' 4 לחוק הנו מסקנת המחוקק כי יש להעניק תוספת פיצוי למי שהתמודדו עם קושי כפול של חיסול עסקם ושקום משפחתם בעקבות ההיתנתקות, מצב שאינו נכון לעניינם של המערערים, שעזבו את האיזור המפונה זמן רב קודם לפינוי.

עוד נטען כי פרשנות המשיבה, לפיה רק בעלי עסקים שהיו בעלי משק חקלאי ומרכז חייהם היה בשטח מפונה התמודדו לאחר יישום ההיתנתקות עם ניסיונות להקמת עסק חקלאי במקביל להעתקת בית מגוריהם, היא פרשנות שגויה שאינה מתיישבת עם לשון החוק.

...

]השופטת ע' ארבל: בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד השופטים נ' בן-אור, ר' יעקבי, ר' וינוגרד), לפיו נדחתה עתירת המערערים על החלטת המשיבה שלא להיעתר לבקשתם לקבל תשלום מיוחד לפנים משורת הדין לפי סעיף 137(ב)(2) לחוק ליישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה – 2005 (להלן: החוק).

ההחלטה האם להיעתר לבקשה צריכה להיעשות מתוך בחינת תכליות התשלום המיוחד, כפי שהן נלמדות גם מן התנאים לקבלתו, והכל על רקע נסיבות המקרה וייחודן.

לאחר שבחנתי את החלטת הוועדה ואת פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניינם של המערערים, איני סבורה כי יש מקום להתערבותנו, גם בהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון לוועדה המיוחדת.

קשר רגשי וכלכלי לגני-טל ודאי היה להם, אך בכך, כמו-גם בקשר ששמרו לטענתם עם הקהילה ועם הישוב, אין כדי לבסס את מירב הזיקות שלהם לגני-טל. סוף דבר, הערעור נדחה.

בית משפט השלום בירושלים ו"ע 51926-03-17 קליין ואח' נ' ועדת הזכאות לפי חוק ישום תוכנית ההיתנתקות התשס"ה - 2005 תיק חצוני: בפני כבוד השופט מרדכי בורשטין מערערים 1.חיים קליין 2.שרה קליין ע"י ב"כ עו"ד י. פוקס וח. גליק משיבה ועדת הזכאות לפי חוק ישום תוכנית ההיתנתקות, התשס"ה - 2005 ע"י ב"כ עו"ד מ. פילזר ול. סקברר פסק דין

וועדת הזכאות הייתה מודעת להחלטות קודמות של וועדת זכאות אחרת, אשר העניקה פיצוי בגין מזגנים מקום בו ניתנו בשומות, תוספות בגין השקעות כלליות בגמר כדוגמת המקרה שבעניינינו, אך סברה שהחלטות אלה הן החלטות מוטעות וכי אין מקום להנציח הטעות האמורה.

וכך נכתב בסעיף 9 להחלטה: "לעמדתנו, מקום בו ניתנו ע"י השמאי שערך את השומה, תוספות שהוגדרו על ידו כתוספות בגין 'השקעות נוספות בעבודות הגמר', הרי שנחטא לתפקידנו, כועדת זכאות כדין, אם נחליט, ללא כל ביסוס, כי תוספות אלו ניתנו בגין תוספות במטבח, או בדלת כניסה או בכל פריט אחר, אך לא ניתנו בגין המזגנים שהיו מותקנים בבית. פיצול מעין זה, הנו לטעמנו פיצול מלאכותי שאינו ראוי וחסר כל ביסוס עובדתי או בדין. לעמדתנו, מקום בו ראה השמאי לנכון ליתן תוספת אחת כוללת שחושבה באחוזים מעלויות הבנייה הכוללות והוגדרה על ידו כתוספת בגין השקעות נוספות בעבודות גמר, חלף פרוט פרטני לכל פריט ופריט, הרי שתוספת זו כוללת את כל ההשקעות הנוספות בעבודות גמר שהיו בבית, לרבות המזגנים" (הדגשה במקור-מ.ב)      בחינת השמאויות הרלבנטיות השמאים המחוזיים קבעו תוספת כוללת בגין תוספות שבוצעו בעבודות הגמר.

אמנם, כאשר מתברר ששולם לאחרים תשלום בטעות, רשאית הועדה שלא לפצות אחרים, אף אם בכך תגרם הפלייה כלפי אחרים (ראו והשוו: בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר ואח' פ"ד מו(1)191; ו"ע (י"ם) 167/06 גרשנזון דוד ואח' נ' וועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההיתנתקות (21.01.07ׂ)).

יוטעם שבעניין גרשנזון נדחו טענות המשיבה באשר להפליה ונקבע שעל המשיבה לפצות את המערערים על בסיס עיקרון השויון, אשר הרשות המנהלית מחויבת לו וממילא אין בפסק הדין הנ"ל כדי להועיל למשיבה.

...

דיון והכרעה בחינת המחלוקת שבין הצדדים, מלמדת שהצדק עם המערערים במקרה דנן וכי המערערים זכאים לפיצוי נוסף בגין המזגנים וזאת ממכלול טעמים שיפורטו לקמן.

מסקנה זו מתבקשת גם בשל קביעת אחוז נמוך יחסית בגין רכיב התוספת עבור השקעות נוספות בעבודות גמר בשיעור של 7.5%, ביחס לשומות אחרות שצורפו לכתבי הטענות.

סוף דבר המערערים זכאים לפיצוי נוסף בגין רכיב המזגנים, לנוכח בחינת השומות שניתנו, בהתחשב בהסדר הפשרה, בהתחשב במחלוקת הפרשנית באשר לסיווג מזגן והצורך בקביעה מפורשת בשומה לעניין זה. בנסיבות העניין, אף לא הייתה הצדקה לשנות החלטות קודמות שהיה בהן כדי להרע את מצב המערערים ביחס לאחרים שפוצו בגין רכיב המזגנים.

הערעור מתקבל אפוא ועל הוועדה לפצות את המערערים בגין המזגנים שהיו בביתם.

בית משפט השלום בירושלים ו"ע 15369-06-12 עבאדי ואח' נ' מדינת ישראל- ועדת הזכאות מכח חוק יישום תוכנית ההיתנתקות בפני כב' השופטת אנה שניידר המערערים 1.שמעון עבאדי 2.עדנה עבאדי המשיבה מדינת ישראל- ועדת הזכאות מכוח חוק יישום תכנית ההיתנתקות פסק דין

לפני שהוגש העירעור שלפנינו, פנו המערערים לועדה המיוחדת, אולם פנייתם נדחתה בהחלטת הוועדה המיוחדת מיום 10.7.12, אשר נקבע בה, בין היתר: "הוועדה המיוחדת סבורה כי אין בידה, בנסיבות העניין, כדי לאשר תשלום מיוחד למבקשים עבור חממות מידגם ג'. המבקשים לא הציגו נסיבות מיוחדות בגינן נכון וראוי להכיר בדרכי כורכר, שלא ניבנו על ידם, כפריט שווה ערך ולאשר תשלום מיוחד כאמור. טענותיהם של המבקשים, רובן ככולן, הנן טענות, שמקומן בעירעור על החלטת ועדת זכאות שהסמכות לידון בהן אינה של הוועדה המיוחדת כי אם נתונה לבית משפט... לדברי המבקש עצמו, כפי שעלה בדיון שהתקיים בועדה המיוחדת, ההשקעה האמורה בוצעה על ידי אגודת היישוב. ככל שהמבקשים סבורים כי החלטת ועדת הזכאות הנה מוטעית - עליהם לפנות לבית המשפט..." בעקבות החלטת הועדה המיוחדת , הוגש העירעור שלפנינו הואיל ולדעת המערערים הכרה בשבילי הכורכר כפריטים שווי ערך הייתה מביאה לכך ששווי הפריטים היה עולה על הסכום של 25,000 ₪ , והמערערים היו זכאים לקבלת פיצוי בשל חממות מידגם ג' ולא מידגם ב', כפי שקבלו בפועל.

טענות המערערים המערערים טוענים כי יש להכיר בשבילי הכורכר כ"פריטים שווי ערך" הואיל ומעבר לעובדה שהמערערים עצמם השקיעו בהם (כמפורט בסעיפים 35 – 41 לסיכומיהם) – הרי ששאלה זו כלל אינה רלבאנטית, הואיל וסעיף 6 לתוספת קובע כי לצורך סיווג החממה יש לבחון מה כוללת החממה, ואין רלבאנטיות לשאלה מי השקיע בפריטים שווי הערך הנכללים בה. לטענת המערערים, המשיבה קראה לתוך לשון החוק תנאי שלא נזכר בחוק, והציגה מחסום נוסף שהמחוקק לא התכוון להציב בפני המפונים.

...

משהגעתי למסקנה האמורה, מתייתר למעשה הצורך לדון בשאלות האחרות שהוצבו בפסקה 24 לעיל, ודין הערעור להידחות.

אם המשיבה בחרה בכל זאת להתחשב בשבילי הכורכר, במסגרת המדיניות המקלה האמורה – הרי שהייתה רשאית להתנות התחשבות מקילה זו בכל תנאי שמצאה לנכון, לרבות התנאי שההשקעה תבוצע על ידי מבקש הפיצוי , וזאת ללא קשר ללשון החוק והפרשנות שיש ליתן לו. עוד יוער למעלה מן הצורך, כי אם הייתי משתכנעת שבמקרה דנן המערערים אכן השקיעו בפועל בשבילי הכורכר נשוא הערעור, הרי שלמען השוויון, הייתי מניחה גם להם להיבנות מן הטעות של המשיבה בכל החלטותיה שבהן נכללו שבילי הכורכר במסגרת "פריטים שווי ערך". דא עקה, שבמקרה שלפנינו לא שוכנעתי כי המערערים הם אלה שהשקיעו בשבילי הכורכר, וראיתי להעדיף לעניין זה את עמדת המשיבה, כפי שפורטה בסעיפים 26 – 28 לסיכומיה, על פני עמדת המערערים, כפי שפורטה בסעיפים 35 – 39 לסיכומיהם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה.