ערעור על דחיית תביעת רשלנות רפואית בלידה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט קמא מפי כב' השופט הבכיר מנחם מריו קליין מיום 8.6.20, 9.6.20, 14.6.20, 19.6.20 ו – 21.6.20 בת"א 36417-09-13 שעניינן הגשת חוות דעת חליפית בשאלת האחריות מצד המשיבה וכתב תביעה מתוקן.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה לרשלנות רפואית בלידה שגרמה לה לטענתה לנזק בלתי הפיך וחוסר להביא ילדים נוספים לעולם.

גם אם הייתה מוגשת בקשה לתיקון כתב תביעה דינה דחייה משום שבחוות הדעת עולות טענות חדשות אשר לגביהן קמה טענת היתיישנות שבית משפט לא ייתן לה יד. יתרה מכך גם אם הייתה ניתנת למשיבה האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן עם חוות דעת חדשה הרי שלמבקשים זכות קנויה להגיש כתב הגנה מתוקן וחוות דעת מגיבה לחוות הדעת החדשה עוד בטרם תחל שמיעת הראיות.

...

ביום 19.6.20 ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה: "בהתאם למדיניות המערכת, יש לקדם תיקים ישנים ולזרז את סיום הטיפול בהם. משכך היענות לבקשה לדחיית מועד הוכחות בתיקים משנת 2013, תיעשה רק במקרים נדירים ביותר. תיק זה אינו נכלל בין מקרים אלו. כמו כן הנני מקבל את טענת התביעה על כי החלפת חוות הדעת אינה מחייבת הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. בכדי לאזן כראוי בין הזכויות הדיוניות בדיון הקרוב יישמע רק מומחה התביעה וייקבע מועד נוסף לשמיעת עדי ההגנה. יתר טענות ההגנה ניתן להעלותן בסיכומים. עניין ההוצאות יילקח בחשבון בסיום ההליך." בעקבות ההחלטה הגישו המבקשים ביום 21.6.20 בקשה להבהרה האם משמעות ההחלטה היא כי התיק יתנהל לפי כתב התביעה המקורי או שמא בהתאם לכתב התביעה החדש שהוגש לתיק.

מיד למחרת משביקש ב"כ המשיבה לקבוע מועדים לראיות - נעתר בית משפט קמא מבלי שנתן כל אפשרות למבקשים להגיב לחוות הדעת החדשה שהמשיבה ביקשה לעשות בה שימוש.

כך גם אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה כי המבקשים איחרו את המועד שכן לא הגישו בקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט קמא שהורה לתייק את חוות הדעת בעמודת חוות הדעת.

סוף דבר הערעור מתקבל והחלטות בית משפט קמא נשוא הבקשה לא יעמדו.

הנתבעים היתנגדו להגשת חוות הדעת וטענו כי לא הוגשה בקשה מנומקת לתיקון כתב התביעה ולא צורף תצהיר נילווה, ומכאן שדין הבקשה להדחות על הסף.

כך גם ברע"א 4699/18 פלוני נ' בית חולים העמק (פורסם ביום 15.8.18) בית המשפט קבע כי כאשר כתב התביעה המקורי נסב על טענת התרשלות הצוות הרפואי במהלך הלידה, והתיקון המבוקש מייחס לצוות הרפואי התרשלות במהלך ההיריון, עניין שלא הוזכר בכתב התביעה כלל, עסקינן בתביעה חדשה על כל המשתמע מכך.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה וקבע כי לבירור הטענות החדשות, יידרשו הצדדים להציג מסכת ראייתית ועובדתית שונה מזו שנדרשה לצורך בירור עילת התביעה המקורית.

בעיניין זה אני מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בת"א (ת"א) 22334-07-18 פלונית ואח' נ' מכבי שירותי בריאות ואח' (החלטה מיום 16.8.20) בה דחה ביהמ"ש טענת התובעים לפיה די בסעיפי "סל" בכתב התביעה כדי להצביע על טענת התרשלות אשר עלתה בחוות הדעת הרפואית המתוקנת עם חידוש התביעה.

...

הנתבעים התנגדו להגשת חוות הדעת וטענו כי לא הוגשה בקשה מנומקת לתיקון כתב התביעה ולא צורף תצהיר נלווה, ומכאן שדין הבקשה להידחות על הסף.

בהתאם לכך, איני מקבלת טענת התובעת כי על סמך סעיפי רשלנות כלליים בתביעה, ניתן להגיש חוות דעת רפואית בתחום ההמטולוגיה אשר מתייחסת לרשלנות שלאחר הלידה.

לסיכום, שני המומחים של התובעת, מתייחסים לשני צירי זמן שונים.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה להגשת חוות דעת בתחום ההמטולוגיה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2544/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון המערערים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבות: 1. קופת חולים לאומית 2. הסתדרות מדיצינית הדסה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 054609-05-13 שניתן ביום 19.2.2019 על ידי כבוד השופטת ה' סילש תאריך הישיבה: י"א בסיון התש"ף (03.06.2020) בשם המערערים: עו"ד סתיו גבעון בשם המשיבה 1: עו"ד פזית גלובינסקי בשם המשיבה 2: עו"ד רם נועם ועו"ד אדם ניידורף ][]פסק-דין

בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי היה על המשיבים להגדיר את ההריון כהריון בסיכון גבוה; כי היה על המשיבים להפנות את האם לבצע בדיקות גנטיות; כי נוכח ההפלה בהריון השני היה על המשיבים לקשור את צואר הרחם של האם; וכי צריך היה להפנות את האם לבצע לידה מבוקרת או מתוכננת בניתוח קיסרי על מנת למנוע סבל עוברי ותשניק בלידה.

עיון בכתב התביעה ובחוות הדעת שתמכו בתביעה, עולה כי המערערים לא זנחו כל טענה אפשרית שניתן להעלות בתביעות רשלנות רפואית, מצוות עורכי דין מלומדה, גם אם הטענה אינה רלוואנטית בעליל למקרה מושא דיוננו.

אשר על כן, העירעור נדחה.

...

בית המשפט הגיע למסקנה כי ההפלה בהריון השני נבעה, ככל הנראה, מדיקור מי שפיר שביצעה האם, ולא מבעיה של אי ספיקת צוואר הרחם.

שלישית, לאחר הלידה מושא התביעה, האם הרתה פעמיים נוספות בהריונות תקינים שהסתיימו בלידות תקינות, שבמסגרתם לא בוצעה קשירה של צוואר הרחם סופו של דבר, שלא מצאנו כל עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אשר על כן, הערעור נדחה.

]השופטת י' וילנר: לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת י' אילני) בת"א 10910-02-17 מיום 17.10.2021, בגדריו נדחתה תביעת המערערים בגין רשלנות רפואית שגרמה, לטענתם, ללידה מוקדמת של המערער 1 (להלן: המערער) ושל אחיו התיאום, ולהידבקות המערער בפטריית קנדידה במהלך שהותו בפגיה בבית החולים 'סורוקה' בבאר-שבע (להלן: בית החולים), שבבעלות המשיבה.

...

לנוכח האמור, לא מצאנו עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

בשים לב לכל האמור, לא נמצאה לנו עילה להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, ואף לא מצאנו פגם בקביעות המשפטיות שהתקבלו על בסיס ממצאים אלו.

אנו דוחים אפוא את הערעור ומאמצים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו, לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בית המשפט נעתר לבקשה ובקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה.

במקרה אחר, בו הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה בתביעת רשלנות רפואית באיבחון בלידה, שבו ביקשו התובעים להוסיף טענה בדבר מיקרוצפלוס (הקף ראש קטן באופן חריג) העיר בית המשפט, שניתן לפרש את המונח עילת התביעה בצורה רחבה לפי "מבחן העסקה או המעשה המובא לדיון". מכאן כאשר כבר בכתב התביעה המקורי נטען שהמשיבה התרשלה בטיפולה הרפואי, על אף שהמונח 'מיקרוצפלוס' לא אוזכר בכתב התביעה המקורי, אוזכרו ממצאים בדבר הקף ראש קטן ובדיקות אולטרסאונד שלפי התיקון היה ניתן ללמוד מהן על קיומו.

המשמעות היא, שיש לקבוע שהתיקונים המבוקשים אינם עולים כדי עילת תביעה חדשה ומכאן שיש לדחות את טענת ההתיישנות שהועלתה.

...

ובהנתן הפרשנות הרחבה למושג "עילת תביעה" בהקשר זה ולנסיבות שפורטו, המסקנה המתבקשת היא שאין המדובר בעילה חדשה שהתיישנה אלא כתב התביעה המקורי יכול להכיל גם את הטענות הנוספות ואת חוות הדעת הנוספת, שמהווה ראיה ופירוט של הטענות שכבר נטענו.

הנתבעים טוענים שהתובעים לא צרפו תצהיר לבקשתם, לא הסבירו את מחדלם מלעלות את הטענות בעת הגשת כתב התביעה המקורי ואין לאפשר להם כעת מקצה שיפורים לאחר שמונה חודשים בהם התביעה תלויה ועומדת.

סוף דבר אחר כל האמור לעיל, ומשנקבע שהטענות הנוספות בכתב התביעה המתוקן אינן בבחינת עילת תביעה שהתיישנה, דינה של הבקשה לתיקון כתב תביעה וצירוף חוות דעת נוספת להתקבל.