לאחר מתן פסק הדין הנ"ל, התובע הגיש תביעה נפרדת נגד חברת הביטוח AIG (ת.א. 27836-07-20) , במסגרתה הוא עתר להחזר הוצאותיו המשפטיות בהליך הראשון, תביעה שנדחתה על הסף מאחר ופסה"ד בהליך הראשון , מהוה מעשה בית דין ופסק דין חלוט לעניין ההוצאות.
התובע טוען כי בהליכים שהוא נקט, לאחר מתן פסקי הדין, הוא ניסה להקטין את נזקיו, בעקבות רשלנותו המקצועית של הנתבע, אשר ויתר בהליך הראשון על הטענה להפריד את הדיונים בין התביעה העיקרית להליכי ההודעות לצד שלישי, ובכך היה מתאפשר בירור המחלוקת בינו לבין חברת הביטוח, ובאשר להליך השני, שלתוצאות ההליך הראשון היו השלכות עליו, ועל התוצאה הסופית, הסכם הגישור שקבל תוקף של פסק הדין נחתם ללא ידיעתו וללא הסכמתו, אלא בידיעת והסכמת הנתבע בלבד.
לראיה, כך התובע, כאשר הוגשה התביעה להחזר הוצאות בהליך נפרד, שם קבע כבוד השופט רמזי חדיד, כי העניין בין התובע וחברת הביטוח הוכרע לכן קיים מעשה בי-דין, וכי היה על התובע להגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי , ככל שיש בפיו טענות באשר לקביעות בית המשפט בפסק הדין.
...
במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה טעם לגבות ראיות להוכחתה ולשמעה? כלפי תביעה כזו, מן הראוי שהנתבע יעלה את הטענה של חוסר עילה.
ברי כי אין עסקינן בעניין אשר ברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע להוכיח את תביעתו, למצער, לא בשלב הנוכחי של ההליך, ללא חקירה ודרישה בעובדות, ולפיכך סבורני כי אין לסלק את התביעה על הסף מפאת העדר עילה.
סוף דבר- הבקשה לסילוק על הסף, נדחית.
