ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין נזקי ניתוח בקע מפשעתי

לפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת בעת שבהתאם לנטען מעדה ברחוב.

ניזקי התובעת הגם שאני דוחה את התביעה, אתייחס בקצרה לניזקי התובעת, לו יוגש ערעור על פסה"ד ויתקבל.

הוכח כי כחמשה חודשים לאחר התאונה, במהלך ריצה נגרם לה בקע מיפשעתי, בעקבותיו עברה ניתוח ביום 21.1.2009 (נ/1).

בהתאם לקביעת המומחה, אופי הפציעה, זמן ההחלמה ושיעור הנכות, אני סבורה כי פיצוי בסך של 30,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. סיכום התביעה נדחתה כאמור לעיל.

...

לגופו של עניין, נטען כי דין התביעה להידחות כי המדובר בתביעה קטנונית וקנטרנית.

ברם, מאחר וניתן לשייך חלק מהקבלות לתאונה ונוכח הצורך המוגבר בנסיעות לצורך טיפולים מייד ובסמוך לפציעה, אני סבורה כי פיצוי בסך של 3,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. עזרת זולת: התובעת טוענת כי היא מתקשה לבצע את עבודות משק הבית, לרבות ניקיון ובישול המצריכים עמידה ממושכת וסביר כי תזדקק לעזרה בעתיד אותו היא מעריכה בשיעור של 40,000 ₪.

בשל אופי הפגיעה, הנכות הזמנית והצמיתה ועל אף שלא צורפו קבלות, אני סבורה כי פיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד, בסך של 10,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. כאב וסבל: בהתחשב בשיעור הנכות הצמיתה ובנכויות הזמניות, בטיפולים הרפואיים והכאבים שלטענת התובעת ילוו אותה עד סוף חייה, הציעה התובעת כי ייפסק לה פיצוי בסך של 80,000 ₪.

בהתאם לקביעת המומחה, אופי הפציעה, זמן ההחלמה ושיעור הנכות, אני סבורה כי פיצוי בסך של 30,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. סיכום התביעה נדחתה כאמור לעיל.

]השופט ח' מלצר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' ישעיה), שבגדרו נדחתה תביעתו של המערער לפיצויים בגין נזקים, שלטענתו נגרמו לו בעקבות ניתוח לתיקון בקע מיפשעתי שבוצע בו בשנת 1996.

...

עם זאת, ולשם הנחת דעתו של המערער אציין נימוקים נוספים התומכים במסקנתי שדין הערעור להידחות.

משהגעתי למסקנה כי לא מתקיים קשר סיבתי כאמור בין ההתרשלות (הנטענת) לבין הנזק העיקרי (שמסתבר כי אירע זמן רב קודם לניתוח) – מתייתר הצורך לעסוק בטענת המערער לקיום חלופות עדיפות לניתוח, אשר לא הוצעו לו ולא ננקטו כאן.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל – אציע לחבריי לדחות את הערעור.

לפיכך: "על התובעים לשקול אם בהיעדר תעודה או חוות דעת מטעמם, נוטלים הם סיכון באשר לשכנוע בית המשפט לגבי התנאי השלישי של סעיף 41 או מקבילו הרעיוני, ככל שמדובר במאזן ההסתברות הנסיבתית בקשר לקרות הדברים; והם שישקלו אפוא האם בהיעדר תעודה רפואית או חוות דעת בנסיבות, יהא בידיהם להביא ראיות – כגון בעדות האם – שדי בהן להעביר את הנטל על הנתבעת. מכל מקום אין לחייבם אפריורי בהגשת חוות דעת רפואית". יצוין כי התנאי השלישי בו מדובר הינו: "ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". בתשובתה לתגובת התובע ציינה הנתבעת כי העדר מחלוקת עובדתית בדבר תוצאת הניתוח אינה מבססת רשלנות בנסיבות מקרה זה. לעניין זה הפניתה הנתבעת לפסק הדין בת.א. 74477/92 (שלום ת"א) ניר צדקיהו נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם) שם דובר על ניתוח לתיקון בקע מיפשעתי במהלכו נישברה בגופו של התובע מחט וקצה המחט באורך של כ-10 מ"מ נעלם בגופו.

לסיום מפנה הנתבעת לפסק הדין בת"א (מחוזי חיפה) 316/98 אפללו דוד נגד מדינת ישראל (14.7.2002) שם נדחתה תביעת רשלנות בבצוע ניתוח ברך במהלכו נישבר חלק מלהב סכין הניתוח ונשאר בחלל הברך, תוך שקבע: "זה המבקש לחייב את הרופא או את המוסד הרפואי, בנזיקין, חייב להוכיח לא רק כשלון שגרם לנזק אלא גם התרשלות של הרופא או של המוסד הרפואי בבצוע המשימה שקבל על עצמו." דיון והכרעה התביעה שהגיש התובע הינה תביעה לפיצויים בשל ניזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל רשלנות רפואית.

ערעור על פסק הדין נדחה (ע"א (מחוזי באר שבע) 26398-03-13 (1.7.2013); תא (אשד') 1243-07 נורה גולובוקי נ' שירותי בריאות כללית – מרכז רפואי קפלן (21.3.2010)) כן ראו דברי בית המשפט בע"א 8693/08 לעיל: "המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת התקיימותו של התנאי השלישי – קרי זה הדורש כי 'ארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה'. כפי שהוסבר, התנקבות המעי הגס הנה סיכון טבעי – גם אם בלתי שכיח – של בדיקת הקולונוסקופיה ושל כריתת פוליפ. עמדנו גם על היתנהלות המשיב, שלא סטה מסטאנדארט ההיתנהגות הסביר בבצוע הבדיקה. אפילו קיימת עמימות בנוגע לגורם הסיבתי הישיר אשר גרם לנזק, וניתן להצביע על מספר גורמים אפשריים, עמימות זו אינה נוגעת לשאלת ההתרשלות ונימצא בנסיבות המקרה כי הגורמים הסיבתיים הפוטנציאליים אינם עוולתיים." גם בהחלטת בית המשפט בעיניין יוספוף אין בכדי לסייע לתובע.

...

כב' השופט א' רובינשטיין דן בטענת התובעת כי נסיבות העניין מצדיקות העברת נטל הראייה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין וקבע כי השאלה האם התקיימו בנסיבות העניין התנאי השלישי לתחולת הסעיף (נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה) הנה שאלה עובדתית ולא ניתן מראש לשלול את אפשרות התובעת להביא ראיות התומכות בטענתה, ולפיכך הורה על מחיקת הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

משטוען התובע לרשלנות רפואית מטעם הנתבעת ומשלא נתמכת טענתו זו בחוות דעת, דין התביעה להימחק (לעניין זה ראו החלטות בתי המשפט בתא (נצ') 58988-05-13‏ ‏ שירותי בריאות כללית מחוז דן נ' א.א (13.11.2014); תא (חי') 10207/04 פיטוסי חגית נ' ד"ר מוסקונה רוני (24.8.2005); בר"ע 6098/92 נטלי זכאי נגד מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 651; תא (אשד') 443-09 מלכה נ' שירותי בריאות כללית בע"מ-המרכז הרפואי (1.10.2010)).

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש לאפשר לתובע לתקן את מחדלו.

בבית המשפט העליון[בשבתו כבית משפט][לערעורים אזרחיים ע"א 1146/99][ בפני: [כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערים: [1. קופת חולים כללית 2. ד"ר מרסלו פוסניק המשיב: [מוטי סולן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.1.99 בת.א. 1429/94 שניתן על ידי כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה:]כ"ד בחשון תשס"א (22.11.2000) בשם המערערים: עו"ד ריכרד וייס בשם המשיב: עו"ד מירון קין פסק-דין

סולן הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעת נזיקין נגד המנתח ונגד קופת חולים הכללית (להלן: "הנתבעים") לתשלום פיצויים בשל הנזקים שנגרמו לו בעקבות הניתוח לתיקון הבקע המפשעתי.

מן הדין, אם כן, להעמיד את סכום הפיצויים על הקפם המלא, דהיינו 208,000 ש"ח. אי לכך, העירעור נדחה והערעור שכנגד מתקבל במובן זה, שהמערערים חבים בשל רשלנות רפואית בעת ביצוע הניתוח וההפחתה בסכום הפיצויים מתבטלת.

במה דברים אמורים? על התובע בתביעת רשלנות בנזיקין, ורשלנות רפואית בכלל זה, מוטל להוכיח חמשת רכיבים אלה: ראשית, שקיימת כלפיו חובה; שנית, שהחובה הופרה; שלישית, שניגרם לו נזק עקב הפרה; רביעית, שקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק; וחמישית, מהו הקף הנזק (ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח וערעור שכנגד, פ"ד מב(3) 312, 319).

...

בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, אין דופי בנוהג זה. התוצאה היא, כי לא הוכח ליקוי ברישום הרפואי, ליקוי שהיה מצדיק את העברת נטל ההוכחה.

אשר למחלוקת בינו לבין חברתי הנכבדה, השופטת ט' שטרסברג-כהן, בדבר בחינת קיומו של התנאי השלישי הדרוש לצורך החלת הכלל "הדבר מעיד על עצמו", שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], דעתי כדעתה של חברתי, ההולכת בנתיב ההלכה המקובלת עלינו מקדמת דנא.

התוצאה היא שהערעור נדחה והערעור שכנגד מתקבל במובן זה, שהמערערים חבים בשל רשלנות רפואית בעת ביצוע הניתוח וההפחתה בסכום הפיצויים מתבטלת.

המערערים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכר-טירחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט בתמוז תשס"א (10.7.2001).

ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיאה, השופט כ' מוסק) במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער לפצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב תוצאות ניתוח שבוצע בו בידי רופאי המשיבה 1 ביום 29.12.99.

המומחה מטעם המערער הבהיר שפגיעה מעין זו מוכרת כסיבוך מוכר בניתוחי בקע מיפשעתי או אשך טמיר, והיא נדירה למדי בניתוחי ואריקוצלה, אולם היא עלולה להופיע גם בניתוחים אלה אם במהלך הניתוח נלחצים עצבים אלה או ענפיהם במהלך נסיון הגישה אל איזור הניתוח.

...

מאחר והגענו למסקנה לפיה לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה העצבית לה טוען המערער ובין הניתוח, המסקנה המתבקשת היא שדין הערעור להידחות, ואין עוד צורך לדון ביתר הטענות שהועלו על-ידי המערער, ובכללן הטענה בעניין היפוך הנטל והפגיעה באוטונומיה.

נציין עם זאת שגם לו היה הערעור מתקבל היה מתעורר קושי של ממש בקביעת הפיצוי לו זכאי המערער, שעה שהמומחה מטעמו העיד שקביעת שיעור הנכות אינה מצויה בתחום מומחיותו, וכאשר עורך התעודה הרפואית עליה מבקש ב"כ המערער להישען לא נקרא לחקירה, וספק אם תעודתו מהווה ראיה בעניין שיעור הנכות.

לפיכך אנו מורים על דחיית הערעור.