ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין נזקי גוף של פועל זר

אשר לסכום הפיצויים, צוין כי התובעים ביקשו לפסוק להם פיצויים בשיעור של מאות מיליוני שקלים, וזאת בהסתמך על פסיקה זרה, כמו גם על תקנה 3א לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), הקובעת שיעור אגרה נמוך עבור תביעות לפיצויים עונשיים בשל פעולת טירור או מעשה איבה שסכומן אינו עולה על 20 מיליון ש"ח לכל תובע.

נטען, איפוא, כי הפיצויים העונשיים שונים בתכלית מן התשלומים המעוגנים בחוקי התגמולים, כמו גם מפיצויים נזיקיים בגין ניזקי גוף, וכי שוני זה אף נלמד מתקנות האגרות המסדירות באופן מובחן את האגרות המשולמות עבור תביעה לפיצויים עונשיים ועבור תביעה בגין ניזקי גוף.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים לפנינו, בכתב ובעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העירעור על החלטת החבות, לקבל באופן חלקי את העירעור לגבי פסיקת הפיצויים העונשיים וכן לקבל את העירעור שכנגד בחלקו.

לאור תכליותיו האמורות של סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, אני סבורה כי אין מקום להבחין בין תחולתו על פסק דין אשר ניתן על-ידי בית משפט בישראל לבין תחולתו על פסק דין של בית משפט צבאי הפועל באיו"ש. מערכת בתי המשפט הצבאיים פועלת מכוח הצוו בדבר הוראת בטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצוו), והיא בעלת סמכות מקבילה לסמכותה של מערכת בתי המשפט בישראל בכל הנוגע לעבירות המבוצעות באיו"ש. כך, בתי המשפט הצבאיים מאוישים בידי שופטים שהם בעלי ניסיון משפטי של חמש שנים לפחות, ושופטי בית המשפט הצבאי לערעורים נדרשים לניסיון של לא פחות משבע שנים (ראו: סעיף 11 לצוו).

הערעורים על הפיצויים העונשיים פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב בעקרו על התביעה לתשלום פיצויים עונשיים, ומשכך אפתח בהצגת המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית לסוגיה זו. פיצויים עונשיים – המסגרת הנורמאטיבית על פני הדברים, דיני הנזיקין הקלסיים מקנים לניזוק פיצויים אשר תכליתם העיקרית היא השבת המצב לקדמותו – כלומר, ריפוי הנזקים שנגרמו לניזוק עקב מעשה העוולה ותיקונם, באמצעות פיצוי כספי שיביאוֹ עד כמה שאפשר למצב דומה או שווה ערך למצב שבו היה אילמלא בוצעה העוולה (וראו: אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" מבחר כתבים כרך ב 1209, 1218-1217 (התש"ס) (להלן: ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף")).

...

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור על החלטת החבות, לקבל את הערעור בחלקו, וכן לקבל באופן חלקי את הערעור שכנגד – הכול כפי שבואר לעיל.

מסקנה זו כשלעצמה אינה פשוטה כלל.

במקרה דנן, אני נכון להצטרף למסקנה של חברתי כי לנוכח הממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית המשפט קמא באשר לתרומתה של הרשות לביצוע הפיגוע, יש מקום להטיל עליה חבות "ביחד ולחוד". השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם פסק דינה של חברתי השופטת י' וילנר ולהערותיו של חברי השופט י' עמית.

בתאריך 18.6.2014 הגישה התובעת כנגד הנתבעת, שהנה מבטחת הרכב, תובענה לפצוי בגין ניזקי הגוף אשר נגרמו לה על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ט – 1975.

בתאריך 5.5.2020 הגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לביטול החלטת מותב זה בנוגע למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום רפואת הכאב, אולם בקשת רשות העירעור נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופטת ישראלה קראי-גירון) בתאריך 7.5.2020 (רע"א 8095-05-20).

מנגד, טוענת התובעת כי הנתבעת נוקטת בהליכי סרק שיטתיים מתוך מטרה לפסול חוות דעת אשר ניתנו על ידי מומחים בלתי תלויים שאותם מינה ביהמ"ש, לאחר שתוכן חוות דעתם לא עלה בקנה אחד עם ציפיותיהם, ובפרט משבמקרה זה הנתבעת פועלת מתוך מטרה להביא לכך שהתביעה תוכרע על סמך חוות דעתו של דר' קליגמן בעיניין שאינו מצוי כלל בתחום מומחיותו.

באשר לנוכחות הבעל בבדיקה טוענת התובעת כי מדובר בעיניין שיגרתי, וכי לרופא המומחה קיים שיקול דעת נרחב האם יש מקום לאשר את נוכחותו של אדם זר במהלך הבדיקה, ככל שלא מיתקיים חשש מהותי לשיבוש הבדיקה, ובפרט משבמקרה זה דברי הבעל שיקפו את רצון הנבדקת בנוכחותו הפיזית בבדיקה וכן גם את חוויותיהם המשותפות של השניים לאחר היתרחשות התאונה.

...

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת לבית המשפט בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם ביהמ"ש, בית המשפט נעתר לבקשה ומינה כמומחים רפואיים מטעמו את ד"ר הלל אדמוני בתחום האורתופדי ובתחום הנפשי את ד"ר רם מירז.

במקרה דנן אמנם בכתב המינוי לא נכללת התייחסות לעצם נוכחותו הפיזית של מלווה במהלך הבדיקה, ברם, השאלה האם המומחית קיבלה את תשובותיו של הבעל בכל הנוגע למצבה הנפשי של הבעל בבחינת כזה ראה וקדש, או שמא האחרונה הטילה ספק בדבריו בשל היותן אמירות של בעל עניין בתוצאות ההליך, והאם המידע שאותו מסר לה הבעל הינו מידע עובדתי אמין או שמא מדובר במידע אשר מתבסס על השערותיו הסובייקטיביות בלבד, צריכה להתברר במקרה זה במסגרת הסיכומים בלבד ולכן אין בכך משום עילה לפסילת חווה"ד או למינוי מומחה נוסף אשר מן הסתם יביא לעיכוב פסה"ד. סוף דבר : הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, צוין בפסיקה, גם לגבי קטינים, כי כאשר הנכות הרפואית הנה נמוכה, הפרקטיקה הנוהגת הנה לפסוק סכום גלובאלי, מתוך ההנחה שמידת ההגבלה וההשפעה על התיפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית (ראו לדוגמא: רע"א 7798/18 פלונית נ' שושנה (פורסם בנבו, ‏22.11.2018), שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שפסק פיצוי באופן גלובאלי - כ- 70% מהחישוב האריתמטי, בעיניינה של תובעת שהייתה כבת 18 בעת התאונה, שנקבעה לה 5% נכות רפואית).

באשר לבסיס השכר לצורך חישוב הפסד ההישתכרות בעתיד, מצאתי כאמור כי אין לחרוג במקרה דנן מן ההלכה לפיה יש להסתמך על השכר הממוצע במשק, הכולל גם עובדים זרים המועסקים בישראל (ע"א 267/12  דוידנקו נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (פורסם בנבו, 2.7.12) בס' 6; רע"א 4681/17 אבו זאיד נ' אלקאדי (פורסם בנבו, 31.7.17) בס' 4).

בהתאם לפירסום הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע במשק, לישראלים ועובדים זרים, נכון לפברואר 2020 עמד על 10,670 ₪, ועל בסיס שכר זה יחושב הפצוי, מאחר שהשינויים בשכר הממוצע מאז מושפעים מהשלכות משבר הקורונה ואינם משקפים שכר ממוצע ריאלי (ראו בעיניין זה: ת.א. (מחוזי י-ם) 24237-02-15 אלמוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 12.8.20); ת.א. (מחוזי ת"א) 33863-02-19 נ.ר. נ' הפול (פורסם בנבו, 19.8.20); ת.א. (מחוזי מרכז) 9319-05-14‏ ‏ מ.ט. נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 11.10.20)).

אין לראות בעזרה שלא הוכחה כדבעי עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (התשנ"ח – 1997) 424; ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (פורסם בנבו, 27.12.1973)).

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבורה כי אין לקבל טענתו זו של התובע.

סיכום חישוב הנזק     בהתאם למפורט לעיל, נפסקו לתובע סכומי פיצוי כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 15,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה)    240,650 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד                      15,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד  4,000 ₪ כאב וסבל                                         85,000 ₪ סך הכל                                                359,650 ₪ לאחר הפחתת 15% אשם תורם 305,702 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל 53,781 ₪ (-) סה"כ 251,921 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסכום של 251,921 ₪, כמפורט לעיל.

המומחה גם שלל את האפשרות שהממצאים שהתגלו בבדיקות הנם כתוצאה מכך שרוב הנטל הפיזי נופל על צדו הימני של הגוף ונוצר סיבוב בציר של עמוד השידרה ורטרקציה של האגן משמאל (עמ' 51, שו' 32-14; עמ' 52, שו' 6-1).

יחד עם זאת, צוין בפסיקה, גם לגבי קטינים, כי כאשר הנכות הרפואית הנה נמוכה, הפרקטיקה הנוהגת הנה לפסוק סכום גלובאלי, מתוך ההנחה שמידת ההגבלה וההשפעה על התיפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית (ראו לדוגמא: רע"א 7798/18 פלונית נ' שושנה (פורסם בנבו, ‏22.11.2018), שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שפסק פיצוי באופן גלובאלי - כ- 70% מהחישוב האריתמטי, בעיניינה של תובעת שהייתה כבת 18 בעת התאונה, שנקבעה לה 5% נכות רפואית).

באשר לבסיס השכר לצורך חישוב הפסד ההישתכרות בעתיד, בהיתחשב בגילו ומצבו של התובע בעת התאונה, כמו גם למועד בו השתחרר משירות סדיר, מצאתי כי אין לחרוג במקרה דנן מן ההלכה לפיה יש להסתמך על השכר הממוצע במשק, הכולל גם עובדים זרים המועסקים בישראל (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (פורסם בנבו, 27.9.2005); ע"א 267/12  דוידנקו נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (פורסם בנבו, 2.7.12) בס' 6; רע"א 4681/17 אבו זאיד נ' אלקאדי (פורסם בנבו, 31.7.17) בס' 4).

אין לראות בעזרה שלא הוכחה כדבעי עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424; ע"א 93/73 שושני נ' קראוז (פורסם בנבו, 27.12.1973).

...

טענת התובע נטענה למעשה בעלמא וללא כל תימוכין, ובהעדר ראיות של ממש כי היה באפשרות התובע להשתכר שכר גבוה יותר כבר לאחר שחרורו, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר לעבר לתקופה זו. נוכח כל האמור לעיל, איני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר.

בהיעדר ראיות אובייקטיביות ולנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לגילו הצעיר של התובע, מצאתי להעמיד את הפיצוי ברכיב של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך של 10,000 ₪.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 165,553 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 7,000 ₪ כאב וסבל 28,272 ₪ סה"כ 210,825 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של של 210,825 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ) וכן החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה.

המערער הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

מנגד, המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה), טענה, בין היתר, כי לא היה מקום לפסוק הסך של 9,500 ₪ עבור עובד זר, כאשר בפועל התשלום לעובד הזר נמוך יותר.

סוף דבר שערעור המשיבה נדחה, וערעור המערער מתקבל במובן זה שעל המשיבה להוסיף לפצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא הסך של 641,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 15.21% על הסכום הנ"ל. ניתן היום, ‏י"ב בכסלו התשפ"ב (‏16.11.2021).

...

לא מצאנו לנכון לקבל את הטענות בעניין זה. הסוגיה של בית או מוסד עמדה כל העת על הפרק, ודומה שאין מקום לפתוח אותה מחדש בשלב הערעור.

לאור תוצאה זו, ממילא דין ערעור המשיבה להידחות, ואציין כי לא מצאתי ממש גם בטענות הנוספות שהועלו במסגרת הערעור שכנגד.

סוף דבר שערעור המשיבה נדחה, וערעור המערער מתקבל במובן זה שעל המשיבה להוסיף לפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא הסך של 641,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 15.21% על הסכום הנ"ל. ניתן היום, ‏י"ב בכסלו התשפ"ב (‏16.11.2021).