מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על דחיית תביעת נזקי תאונת דרכים

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

ב-ע"פ 2247/10 שלום ימיני נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון לעניין זה כהאי לישנא: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות דרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי היתנהגות על הכביש". טווח הענישה בתאונות שתוצאתן גרימת חבלה חמורה הנו פועל יוצא של חומרת הרשלנות, כמו גם חומרת הפגיעות שנגרמו והשלכותיהן על חיי הנפגעים.
ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (16.08.12), קבע ביהמ"ש: " לענישה ההולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא במקרים בהם נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ברע"פ 3764/05 ורד בן זויה נ' מדינת ישראל הנ"ל, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת, חיילת ללא עבר תעבורתי או פלילי, שנגזרו עליה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ו- 5 שנות פסילה, בנסיבות של גרם חבלה של ממש לילד בן 6, הולך רגל במעבר חצייה.
בעפ"ת 33756-02-13 אמין טאהא נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (07.03.13), נדחה ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש לתעבורה בתל אביב, אשר השית עונש של מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים ופסילת רישיון הנהיגה למשך 7 שנים, על נאשם שפגע פגיעה קשה מאוד בהולכת רגל במעבר חצייה.
...
אקדים ואומר כי בסיכומו של דבר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם ובהמלצת שרות המבחן, אני מוצא שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל וברכיב זה אגזור את עונשו ברף הנמוך בתוך מתחם הענישה שקבעתי.
אף אני סבור בנוסף להתרשמות קצינת המבחן, כי הנאשם לא יוכל להשתקם מריצוי מאסר שכזה.
לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי מחד את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות הקשות של התאונה, לסבל הרב שנגרם לנפגעת ולמשפחתה, ומאידך התרשמתי מנסיבות התרחשות תאונה כמתואר, ומתסקיר שרות המבחן, ועל רקע עברו התעבורתי, אגזור את העונשים ההולמים לנאשם לדעתי במקרה זה, כמפורט להלן.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

ב-ע"פ 2247/10 שלום ימיני נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון לעניין זה כהאי לישנא: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות דרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי היתנהגות על הכביש". טווח הענישה בתאונות שתוצאתן גרימת חבלה חמורה הנו פועל יוצא של חומרת הרשלנות, כמו גם חומרת הפגיעות שנגרמו והשלכותיהן על חיי הנפגעים.
ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (16.08.12), קבע ביהמ"ש: " לענישה ההולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא במקרים בהם נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ברע"פ 3764/05 ורד בן זויה נ' מדינת ישראל הנ"ל, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת, חיילת ללא עבר תעבורתי או פלילי, שנגזרו עליה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ו- 5 שנות פסילה, בנסיבות של גרם חבלה של ממש לילד בן 6, הולך רגל במעבר חצייה.
בעפ"ת 33756-02-13 אמין טאהא נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (07.03.13), נדחה ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש לתעבורה בתל אביב, אשר השית עונש של מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים ופסילת רישיון הנהיגה למשך 7 שנים, על נאשם שפגע פגיעה קשה מאוד בהולכת רגל במעבר חצייה.
...
אקדים ואומר, כי בסיכומו של דבר, אני מוצא שאין מקום לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל ולכן אגזור את עונשו ברף הנמוך בתוך מתחם הענישה שקבעתי.
בהתחשב בעמדתה ההגונה של המאשימה שמראש לא עתרה למאסר בפועל אלא למאסר בעבודות שירות בלבד, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, בעובדה כי נחבל בעצמו "חבלות של ממש" ובמידה רבה קיבל בכך את עונשו "מידי שמיים", בהתחשב בעובדה כי עיקר החבלות נגרמו לבת זוגו של הנאשם, ובהתחשב בעיקר בדבריה בבית המשפט, מצאתי לגזור את עונשו של הנאשם כפי שיובא לעיל.
מצאתי כי צו של"צ אינו ראוי בעניין זה, ואני דוחה בכך את עתירת ההגנה לקבוע עונש מחוץ למתחם הענישה המקובל, ולהסתפק בצו של"צ. לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי מחד את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות הקשות של התאונה, ומאידך התרשמתי מנסיבותיו של הנאשם ומעמדת בת זוגו הנפגעת העיקרית בתאונה, ועל רקע עברו התעבורתי, אגזור את העונשים ההולמים לנאשם לדעתי במקרה זה, כמפורט להלן.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2020 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופט מיכאל שפיצר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 65021-09-16), אשר דחה את תביעת המערער להכיר בתאונת הדרכים מיום 27.2.2012 (להלן – התאונה) שארעה לו כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).
ביום 2.9.2012 חזר בו המוסד מאישור התביעה ודחה את תביעת המערער, ובמכתבו ציין: "לצערי, עליי לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה לאחר שזו אושרה ושולמה, מאחר ובבדיקת רופא עולה כי כל האבחנות מהם הינך סובל קשורות אך ורק למצבך הרפואי הטבעי כתוצאה מזיהום שתל באבי העורקים וסיבוכיו. מבחינה עובדתית, אין ספק כי תאונת הדרכים ארעה בשעה שהיית בעבודתך, אך לא נגרם נזק פיזיולוגי כתוצאה מתאונת הדרכים הזו". (להלן – מכתב הדחייה הראשון); בו ביום, שלח המוסד, מכתב דחייה נוסף למערער עם העתק לבא כוחו דאז, עו"ד שכטר, אשר כותרתו נושא באמצעות דואר "רשום", ובו צוין כך: "...
...
טענות הצדדים בערעור טענות המערער לטענת המערער יש לקבל את הערעור מהטעמים הבאים: באשר לאיחור בהגשת הערעור: משלא צורפה למכתב הדחייה חוות דעת רפואית המנמקת את ההחלטה לדחות את התביעה, לא החל מירוץ תקופת ההתיישנות.
כתוצאה מהתאונה המערער "נחבל חבלות קשות בחלקי גופו השונים" וזאת חרף הקביעה בבית החולים לפיה "ללא ממצאים הקשורים לתאונת דרכים, ללא סימני חבלה". טענות המשיב המוסד טוען כי דין הערעור להידחות ופסק הדין האזורי להתאשר מטעמיו, על יסוד הנימוקים הבאים: שיהוי בהגשת התביעה: די בידיעת המערער על דחיית התביעה בשנת 2012, לפי הודאתו שלו בכל הנוגע למכתב הדחייה הראשון, ובשים לב למועד פנייתו – רק בחלוף 4 שנים, כדי לא להקים עילה לקיומו של "טעם מיוחד" על מנת להאריך את המועדים שנקבעו בהוראת תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969.
לאור כל האמור, לרבות הערכת סיכויי התובענה, נראה כי אכן המערער לא עמד בתנאים למתן הארכת מועד אותם הציב בית דין זה בעניין מאלו כמובא לעיל, ומכאן המסקנה שצדק בית הדין קמא בהחלטתו שאין מקום להאריך את המועד להגשת התביעה.
סוף דבר – הערעור נדחה.
בנסיבות העניין, לא מצאנו להוסיף הוצאות על אלו שנפסקו בבית הדין האזורי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אקדים ואומר, כי בעוד שהדיון לצורך ההכרעה בשאלת הזכאות של ההורים בעניינינו לפיצויים בגין הפסד תמיכה כתלויים - נחזה פשוט יותר, הרי שמתברר כי נידרש דיון נרחב יותר לצורך ההכרעה בשאלה המרכזית בעניינינו: האם בנסיבות ענייננו, לפי הדין הפלסטינאי - יש לפסוק לטובת יורשי עיזבונה של המנוחה (קטינה שנהרגה בתאונת דרכים) פיצוי בגין אובדן כושר ההישתכרות או הפסד ההישתכרות של המנוחה בשנות העבודה העתידיות שאבדו לה בתאונה? ואם כן – מה שיעורו? כפי שיובהר להלן, לאחר דיון - מצאתי כי ההורים, התובעים 2 ו-3, בתביעתם בשם העזבון, זכאים לפצוי בגין "אובדן הפוטנציאל הטמון בחיים" של המנוחה, כפי, שכאמור, מורה מהותית הפסיקה העדכנית של ערכאת העירעור הפלסטינאית העליונה.
אחד מפסקי הדין אליהם הם מפנים, הוא פסק דין של ערכאת העירעור העליונה ברמאללה [פסק דין מיום 5.5.2011 בתיק 325/2010], שהוא ערעור על פסק דין של ערכאת העירעור ברמאללה [פסק דין מיום 20.5.2009 בתיק 26/2010], על פסק דין שניתן בערכאה ראשונה בבית לחם [פסק דין מיום 11.1.2010 בתיק 78/2009].
עזבונה (הוריה) עתר בין השאר - בסעיף 7(3) בפסק הדין של הערכאה הראשונה - לפסיקת פיצוי בראש הנזק "بدل فقدان دخل مستقبلي وخسارة المدعين عن وفاة المرحومة [...]", ובתרגום חופשי: "בגין אובדן הכנסה עתידית והפסדי התובעים עקב פטירת המנוחה [...]". הערכאה הראשונה דחתה את העתירה בנושא זה בנימוק לפיו חוק הרשות אינו כולל נוסח כלשהוא שמקנה לתובעים שָם זכות לפצוי בגין אובדן הכנסה עתידית של המנוחה, שכן המנוחה "ليست معيلة لوالديها وان هذا الحق اعطي للورثة المعالين من قبل المتوفى بحادث طرق حال حياته", ובתרגום חופשי: "אינה תומכת בהוריה, וזכות זוּ ניתנה ליורשים התלויים במי שנפטר עקב תאונת דרכים, במהלך חייו". כאמור, על פסק הדין האמור, הוגש ערעור וזה נדחה.
...
לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 245,500 ₪.
עוד תשלם הנתבעת 2 לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט והחזר שכר טרחת עורך דין בסך 48,000 ₪; וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר הוצאות ששולמו על ידם למומחה (בכפוף - להצגת חשבוניות), כשהחזר אגרה והוצאות המומחה ישולמו בלוויית הצמדה וריבית כדין ממועד הוצאתם על ידי התובעים.
בהיעדר פרטים מזהים – אני מורה כי ניתן לפרסם פסק דין זה. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

בהליך תיק ת"ד אדום (תד"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

ב-ע"פ 2247/10 שלום ימיני נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון לעניין זה כהאי לישנא: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות דרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי היתנהגות על הכביש". טווח הענישה בתאונות שתוצאתן גרימת חבלה חמורה הנו פועל יוצא של חומרת הרשלנות, כמו גם חומרת הפגיעות שנגרמו והשלכותיהן על חיי הנפגעים.
ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (16.08.12), קבע ביהמ"ש: " לענישה ההולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהם נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ברע"פ 3764/05 ורד בן זויה נ' מדינת ישראל הנ"ל, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת, חיילת ללא עבר תעבורתי או פלילי, שנגזרו עליה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ו- 5 שנות פסילה, בנסיבות של גרם חבלה של ממש לילד בן 6, הולך רגל במעבר חצייה.
בעפ"ת 33756-02-13 אמין טאהא נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (07.03.13), נדחה ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש לתעבורה בתל אביב, אשר השית עונש של מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים ופסילת רישיון הנהיגה למשך 7 שנים, על נאשם שפגע פגיעה קשה מאוד בהולכת רגל במעבר חצייה.
...
לפיכך אני קובע כי מידת רשלנותו של הנאשם נמוכה מהמתואר בעובדות כתב האישום, וינתן לכך מקום בקביעת העונש שאגזור על הנאשם בתוך מתחם הענישה שנקבע.
במכלול הנסיבות בהן, רמת הרשלנות העולה מהראיות כפי שנסקרו לעיל, מחדלי החקירה, נסיבות חציית המעבר על ידי הולכת הרגל במקום, אני סבור כי אין מקום להטיל על הנאשם במקרה זה, עונש מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח, ודינו במקרה זה למאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות.
לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המתבטאות בחבלות קשות וחמורות לנפגעת, אשר למרבה הצער היא סובלת מהם גם כיום, ונראה כי אף תמשיך לסבול מהם בעתיד, ולאחר שהתרשמתי מנגד מנסיבות התאונה כמתואר בהרחבה, על רקע וותק נהיגה ועברו התעבורתי, אגזור את העונשים ההולמים לנאשם לדעתי במקרה זה, כמפורט להלן.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו