ערעור על דחיית תביעת נזקי רכב עקב טענת זיוף תאונה

לפניי תביעה כספית על סך 18,571 ₪, שעילתה ניזקי רכוש, שעל פי הנטען נגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 7/6/20, עת הרמזורים בצומת שדרות רוטשילד בתל אביב לא עבדו, רכב התובעים החל לחצות הצומת בזהירות המרבית, או אז הגיח רכב הנתבעת לא ציית לתמרור עצור המוצב בדרכו, פגע ברכב התובעים וגרם לנזקים (להלן: "התאונה").

לעניין זה יפים הדברים שנכבו בת"א 1796/06 האחים שליין בע"מ נ' yamato sewing machine manufacturing (פורסם בנבו): "[...] אינני סבור כי ניתן לקבל מיסמך זה כראיה בתיק. על מנת שמסמך ישמש כראיה לאמתות תוכנו, יש להגישו באמצעות עורכו. המלומד יעקב קדמי מסביר בספרו, "על הראיות" חלק שני 908, 2009 (להלן "קדמי"), כי: 'הגשתו של מיסמך כראיה, מצריכה 'מעבר' בשלושה מישורים הסוגרים כמעגלים אחד על מישנהו: המישור הראשון – הוא מישור זיהויו של המסמך והגשתו פורמאלית – כ'חפץ' – על ידי עד מגיש (ובדרך זו – הוכחת קיומו), המישור השני – הוא מישור הוכחת 'אמתותו' של המסמך לאמור היותו 'אותנטי' ולא מזויף, והמישור השלישי – הוא מישור הוכחת אמתות תוכנו, במקום שהמסמך מוגש לתכלית זו'.

אשר על כן, לא אוכל לקבל את טענת הנתבעים, כי יש להטיל את מרב האחריות לתאונה על נהג התובעים וכי יש מקום להורות על דחיית התביעה, בין היתר בשל טענת הנתבעים כי אנו בהליך אזרחי ולא בהליך פלילי.

זכות ערעור כחוק.

...

בשולי הדברים אם כי לא בשולי חשיבותם, יצוין כי אף לאחר ששמעתי את גרסתו של נהג התובעים, לא מצאתי כי יש להטיל אחריות ו/או אשם תורם על כתפיו ואבהיר.

לאחר ששמעתי את עדותו, כמו גם עיינתי בטופס ההודעה שהוגש על ידו ובחוות הדעת השמאית, לא מצאתי כי ניתן לקבוע כי נהג באופן לא סביר וכי יש מקום להטיל עליו אחריות ו/או אשם תורם.

אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעים נגד הנתבעים, ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 18,571 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,260 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' השופט נצר סמארה) מיום 15.5.22 בת.ק 23330-08-21 ולפיו התקבלה התביעה הראשית שהגיש המשיב 1 (להלן גם: "שלו") ונדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש (להלן גם: "אטיאס").

אטיאס הגיש תביעה שכנגד נגד שלו בסך 11,924 ₪ בגין נזקים שארעו לרכבו כתוצאה מהתאונה.

בית משפט אישר נזקים אלו בנכוי מע"מ ואישר רק סך 21,610 ₪ מתוך סכום התביעה בתוספת הוצאות ושכ"ט. בבקשת רשות העירעור נטען כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו באשר לאחריות לקרות התאונה.

אם המכונית היתה פוגעת במשאית, הפגוש אמור היה להפגע ואילו מתמונות הנזק עולה כי הפגוש לא נפגע אלא רק ניתק חלקית מגוף המכונית עקב הפגיעה בצידה.

מדובר בקבלה מזויפת.

...

ד) אני סבורה, כי שתי החלופות בתקנה מתקיימות כאן.

ה) לפיכך, שוכנעתי כי יש צורך במקרה דנן לקבל ראיות חדשות ולפיכך יבוטל פסק הדין ובית משפט לתביעות קטנות יבחן את הראיות הנוספות ולאחר מכן ייתן פסק דין חדש בהתאם לשיקול דעתו המלא.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל, כך שפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות יבוטל והתיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך בחינת הראיות החדשות ומתן פסק דין חדש.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 13291-05-22 דורי סוכנויות רכב בע"מ נ' פז פוזננסקי רת"ק 17314-09-22 סמי ג'ודה נ' אמיר פוזננסקי לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשת- המערערת ברת"ק 13291-05-22 דורי סוכנויות רכב בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אוריאל בן אסולי המבקש- המערער ברת"ק 17314-09-22 סמי ג'ודה ע"י ב"כ עו"ד שי טשרניחובסקי המשיבים ברת"ק 13291-05-22 1. אמיר פז פוזננסקי 2. סמי ג'ודה המשיב ברת"ק 17314-09-22 סמי ג'ודה פסק דין

טעה בית המשפט קמא כשנמנע מקביעה כי החשבונית זויפה על מנת לתבוע נזק גבוה מהנזק המקורי שניגרם לרכבו של פוזננסקי וזאת ללא בדיקה של מומחה להשוואת כתבי יד ו/או גרפולוג.

טעה בית המשפט קמא בקביעתו כי עדותו של פוזננסקי הייתה ברורה ומהימנה ודחה את גרסותיהם של דורי סוכנויות וג'ודה לפיהן פוזננסקי גרם לתאונה באופן יזום.

בנסיבות שבהן הקבלה שצורפה אינה בסכום של החשבונית נשוא התביעה ואינה מתייחסת למס' החשבונית נשוא התביעה, מה גם שבביהמ"ש לתביעות קטנות הוגש דו"ח שמאי שהעריך את הנזק בסכום נמוך מהסכום שנטען כי שולם בגין תיקון הרכב בעקבות התאונה; אזי לא התקימו התנאים המובילים למסקנה ולפיה הוכח בהסתברות של 51% לפחות; כי התשלום הנטען אכן בוצע בפועל בגין נזק שניגרם כתוצאה מהתאונה.

...

אני סבורה כי במקרה דנן נגרם עיוות דין למבקשים.

בנסיבות שבהן הקבלה שצורפה אינה בסכום של החשבונית נשוא התביעה ואינה מתייחסת למס' החשבונית נשוא התביעה, מה גם שבביהמ"ש לתביעות קטנות הוגש דו"ח שמאי שהעריך את הנזק בסכום נמוך מהסכום שנטען כי שולם בגין תיקון הרכב בעקבות התאונה; אזי לא התקימו התנאים המובילים למסקנה ולפיה הוכח בהסתברות של 51% לפחות; כי התשלום הנטען אכן בוצע בפועל בגין נזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

לסיכום: לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעורים מתקבלים.

יפים לעניינו אמירתו של בית המשפט העליון בלשון זו: "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מירמה או זיוף, מוטל עליו נטל השיכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע, הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנידרש לגבי טענת מירמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות... נשאלת השאלה מה דינה של טענת הגנה המבקשת לקעקע את גרסת התובע באשר לטענה שעליו להוכיח ובה בעת רומזת למעשה מירמה שביצע התובע... טענת הגנה המבקשת לשמוט את הבסיס מתחת לטענותיו העובדתיות של התובע תוך הצעת עובדות המלמדות על מעשה מירמה של התובע עשויה 'לחבוש' שני כובעים. בכובעה האחד, מתפקדת היא כטענת מירמה, טענה עובדתית שכדי שיקבע בה ממצא עובדתי על ידי בית המשפט על הנתבע לעמוד בנטל השיכנוע הרובץ לפתחו כפי שצוין לעיל. בכובעה השני, יתכן ומדובר בניסיון לעמוד בחובת הראייה הרובצת לפתחו של הנתבע לאחר שהתובע ביסס ראיות לכאורה לצורך עמידה בנטל השיכנוע המוטל עליו. במסגרת ניסיון זה, יכול הנתבע להביא ראיות מטעמו או לעשות שימוש בראיות שהגיש התובע לצורך הפרכת גירסתו העובדתית של התובע תוך הצעת היפותזה של מירמה, וכך לגרום לתובע להיכשל בעמידה בנטל השיכנוע הרובץ לפתחו... כך, בהחלט יתכנו מקרים בהם נתבע טוען טענת הגנה הכוללת טענת מירמה ואינו מצליח לעמוד בנטל השיכנוע לצורך קביעת המירמה כממצא עובדתי, אך בה בעת מצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לביסוס טענותיו ובכך להביא לדחיית התביעה". ראו: ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלכי אמנון (11.04.2013) (להלן: "עניין בר נוי").

הגם שצורפה תמונות של הנזק לרכב הנפגע, תמונות הניתן לראות בהן מריחת צבע צהוב-כתום כצבע המלגזה, וניתן לומר כי אכן אירעה חיכוך בין רכב הנפגע לכלי בעל צבע הדומה לצבע המלגזה של התובעת, עדיין אין ראיות מספיקות כדי להוכיח את מיקום התאונה, את זהות הנהג, את מעורבות המלגזה הספציפית המבוטחת על ידי הנתבעת ואת אופן קרות התאונה.

...

יחד עם זאת, גם אם הייתי בוחן הפרה של הוראות סעיפים 12 ו- 13 לחוק החוזים הכללי הייתי מגיע למסקנה דומה.

סוף דבר התביעה נידחת.

התובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: 33.1.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1224-12-23 סואעד נ' ביטוח ישיר-אי איי די חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המערערת רואן סואעד ע"י ב"כ עוה"ד רואד סואעד המשיבה ביטוח ישיר-אי איי די חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אמיר עזר ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר י' לוזון)

בתביעה עתרה המערערת, מנהלת בנק ילידת 1983, לחייב את חברת הביטוח לשלם לה פיצויים בגין נזק שניגרם לרכב שבבעלותה מסוג סקודה אוקטביה, שנת ייצור 2014 מ"ר 99-469-52 (להלן: "הרכב").

עוד יובהר כי בית המשפט קמא קיבל את עמדת חברת הביטוח וקבע כי דין התביעה להדחות, בשל טענת זיוף או מירמה, למרות שנטל הוכחת טענות אלו הוא על חברת הביטוח, ומדובר בנטל הוכחה מוגבר.

בחנתי את הסתירות אליהן הפנה ב"כ חברת הביטוח בטבלה בסיכומיו, שהועתקו אל פסק דינו של בית המשפט קמא, ולא מצאתי בהן סתירה מהותית המצדיקה את דחיית התביעה או קביעה כי גרסת המערערת איננה מהימנה, או כי נטל ההוכחה המוטל על חברת הביטוח להוכיח זיוף או מירמה, הורם.

לכך יש להוסיף את מחדלי חברת הביטוח לבדוק ולהוכיח טענותיה כי הנהג במועד התאונה ברכב היה חמיה של המערערת, וכי לא היה לו רישיון בתוקף במועד התאונה, ולכן לא היה כסוי בטוחי בתוקף לארוע התאונה, שהרי אין הוכחה שלחמיה של המערערת לא היה רישיון בתוקף במועד התאונה; אין הוכחה כי בוצעה בדיקה כלשהיא האם היה לחמיה של המערערת רישיון בתוקף במועד התאונה, והעד היחיד מטעם חברת הביטוח, החוקר, הודה כי אין לו ידיעה כלשהיא בנושא.

...

אין לאפשר הסקת מסקנות כנגד מהימנות המערערת על סמך השערות של חוקר חברת הביטוח, כשחברת הביטוח לא השכילה להגיש דוח מלא שלו, כשטיעוניו והשערותיו לא הוכחו, וכאשר חברת הביטוח לא טורחת לבצע בדיקות פשוטות שיאששו את חשדותיה.

באם סובר בית המשפט קמא, כפי שקבע בפסק דינו, כי ראוי היה שחברת הביטוח תבצע את שנדרש ממנה כפי שנקבע בסעיף 4 הנ"ל, וכשמצא בית המשפט קמא שעניין זה לא בוצע, צריך היה הוא לקבוע בהתאמה בפסק דינו שאי ביצוע הנדרש מחברת הביטוח מונע ממנו לקבוע כי חברת הביטוח הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח מרמה או זיוף.

משכך, ומשאין מחלוקת על גובה הנזק הנתבע, דין תביעת המערערת להתקבל במלואה, וכך אני מורה.