כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על דחיית תביעת נזקי גוף עקב נפילה במדרכה

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המבקשת עותרת למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה, כב' השופט עידו רוזין, מיום 15.1.21 בת"א 15819-01-20, שבה דחה את בקשתה לאפשר לה להגיש חוות דעת רפואיות מטעמה לאחר שמונו מומחים מטעם בית המשפט.
עסקינן בתביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] שהגישה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") כנגד המבקשת והמשיבות הפורמאליות בטענה כי הן אחראיות לנזק גוף שאונה לה בשל נפילה על מדרכה בדרכה לעבודה.
...
המבקשת אף תהא רשאית לחקור את המומחים על חוות הדעת ככל שתסבור שאכן יש טעם לעשות כן. אכן, על פי התקנות רשאי נתבע להגיש חוות דעת מטעמו, גם מקום שבית משפט נעתר לבקשת תובע ופוטר אותו מהגשת חוות דעת.
מכאן שאין בידי לקבל את הטענה כי בית משפט קמא חרג מסמכותו אלא שהמבקשת התעלמה מן הצורך לנהל את התיק בהתאם להחלטות בית משפט.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

פתח דבר לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובעת, לטענתה, בשעה שהלכה ברחוב השוק בתרשיחא, נתקלה במפגע בדרך, מעדה ונפלה.
ואולם, בית המשפט אינו יוצא ידי חובתו בכך ש"הזהיר את עצמו", אלא נידרש "טעם אמיתי – טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר – שיש להעלותו על הכתב כמצוות החוק" (ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממנהל מקרקעי ישראל נ' יצחק, פ"ד כז(1) 768, 771), ומעבר לכך נידרש כי הנמקת בית המשפט תהיה ניתנת לביקורתה של ערכאת העירעור (ע"א 69/75 פלונית נ' אלמוני, פ"ד לא(1) 203, 212).
אדגיש, כי אינני סבורה כי נושא התעוד הרפואי, כשלעצמו, מחייב דחיית התביעה במקרה הנוכחי, שכן ייתכן, כאמור, שמדובר בהבדלים סמנטיים בלבד, ומה שיוגדר על ידי אחד כמדרכה, או כשטח הפרדה, יוגדר על ידי האחר כמדרגה.
...
משהגעתי למסקנה, כי לא ניתן לקבל את התביעה על סמך עדותה היחידה של התובעת, הרי שאין צורך לדון בעדותו של העד מטעם הנתבעת, החוקר מר אוהד איילון, שפירט את ממצאיו בתצהיר נ/1 והעיד בבית המשפט.
מאחר והגעתי למסקנה זו, הרי שדין התביעה להידחות, ואין צורך להידרש לשאלת הנזק.
סוף דבר התביעה נדחית.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בפסק הדין, התקבלה תביעה של המשיב לפיצויים בגין ניזקי גוף בגין ארוע שהתרחש ביום 1.9.11 (להלן – התאונה) ונפסקו לו פיצויים בסך של 46,300 ₪.
בפסק הדין נדחתה גם תביעה שכנגד, בה עתר המערער לסעדים כספיים, ובמרכזם השבה של 25,000 ₪, אותם קיבל המשיב בכפוף לחתימה על כתב קבלה וויתור (להלן – כתב הויתור).
מעיון בחומר עולה, כי לפחות ביחס לתאונה הנזכרת לעיל, אכן חתום המערער על דיווח מזמן אמת למוסד לביטוח לאומי (ראו נספח ב' לכתב התביעה בבית משפט קמא).
אגב כך נעיר, כי גם בטענות העירעור אין המערער טוען, כי בשלב כלשהוא נדונה בינו לבין המשיב שאלת תחולתו של סעיף 5 (השני) לכתב הויתור על תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף.
נקודת המוצא לדיון היא, כי מדובר בקביעות עובדתיות, אשר אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים.
בהשלמה לכך נעיר, כי מגירסת המשיב עולה כי נפילתו הייתה בעת שעסק "בעבודות חשמל והתקנת כבלים בתעלות תיקרה אקוסטית" (סעיף 3 לתצהירו).
...
לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער, על רקע כלל החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה (ראו תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – התקנות)).
עם זאת, אין בפי המערער טענה של ממש נגד קביעת בית משפט קמא, כי מן המתואר בחוות דעת המומחה, עולה בהכרח המסקנה כי הנכות נבעה מן התאונה.
במכלול נסיבות אלה, לא מצאנו כל עילה להתערב בפיצוי שנפסק.
התוצאה של כל האמור היא, כי הערעור נדחה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בפסק הדין נדחתה תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שהגיש המערער נגד המשיבות.
תביעתו היא לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענתו בשל הנפילה האמורה.
אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות כגון דא, אלא בנסיבות חריגות.
מדברים אלה ברור, כי לא מדובר בנפילה שהתרחשה בתכוף לעלייתו של המערער על המכשיר.
...
לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער, על רקע כלל החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה (ראו תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – התקנות).
נעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו. ברקע הערעור נמצאות העובדות הבאות.
בנסיבות אלה, לא מצאנו עילה להתערב בקביעות בית המשפט בנקודה זו. בסיכומם של דברים, לא מצאנו עילה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא הוכחה אחריות בנזיקין של המשיבה לאירוע ולתוצאותיו.
לפיכך, אנו דוחים את הערעור.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

פסק-הדין מושא העירעור עסק באחריות המערער והמשיבים 4-2 לניזקי הגוף שנגרמו למשיבה 1 (להלן: המשיבה) בארוע שהתרחש ביום 15.10.2009.
נקבע כי הרשות המקומית חבה אף היא באחריות לניזקי המשיבה מאחר שלא פעלה ללכוד את הכלבה קודם לארוע, על אף שהמשיבה היתקשרה למוקד העירוני שבועיים קודם לארוע והתלוננה על שוטטות של כלבה זו ברחובות הסמוכים לביתה, ללא רצועה וזמם; הן מאחר שלא הסירה את המפגע במדרכה.
לפיה "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינא אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". בחירתו של המחוקק בפקודת הנזיקין להטיל את האחריות רק על מי שהחזיק בכלב "דרך קבע" מעידה על מבחן מצמצם יותר החל בדין האזרחי.
אכן, סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע משטר של אחריות קפידה על בעלי כלבים, נוקט בלשון "בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע". אלא שבמקרה זה אנו סבורים שניתן היה להטיל על המערער את האחריות הן על יסוד הקביעה כי התרשל בהחזקת הכלבה שבחזקתו, תוך התבססות גם על ההרשעה בדין הפלילי שעניינה באי-נקיטת זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו; הן על יסוד משטר האחריות שנקבע בסעיף 41א לפקודת הנזיקין.
לפיכך נראה כי בכל רמת הפשטה אפשרית ניתן לראותה ככזו הנופלת לגדרי הצפיות בה היה המערער מחויב (לעניין הצורך בצפיית הארוע בקוים כלליים ראו, לדוגמה בלבד, ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1, 9 (1984); ע"א 2757/93, 3058 שרון נ' או. אר. אס כוח אדם בע"מ, פ"ד מט(2) 781, 791 (1995); ע"א 9073/09 אסותא נ' שרף, מיום 14.6.11, בפיסקה 10 לפסק-הדין; ורבים אחרים).
לפיכך, אף שהוכחת הקשר הסיבתי מוטלת על הניזוק גם כאשר הועבר הנטל לנתבע מכוח כלל ההופך את הנטל (ראו ע"א 8587/07 אלמליח נ' האוניברסיטה העברית, מיום 3.12.09, בפיסקה 16 לפסק-הדין; ע"א 6991/09 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 24.10.11, בפיסקה 7 לפסק-הדין; ע"א 6102/13 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ, מיום 24.9.15, בפיסקה 29 לפסק-הדין), יש לקבוע כי המשיבה עמדה בנטל זה. לנוכח כל האמור לעיל העירעור נדחה.
...
אכן, סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע משטר של אחריות קפידה על בעלי כלבים, נוקט בלשון "בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע". אלא שבמקרה זה אנו סבורים שניתן היה להטיל על המערער את האחריות הן על יסוד הקביעה כי התרשל בהחזקת הכלבה שבחזקתו, תוך התבססות גם על ההרשעה בדין הפלילי שעניינה באי-נקיטת זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו; הן על יסוד משטר האחריות שנקבע בסעיף 41א לפקודת הנזיקין.
המסקנה מכל אלה היא שבדין הוטלה אחריות על המערער ובנו מכוח החזקתם בכלבה.
לפיכך, אף שהוכחת הקשר הסיבתי מוטלת על הניזוק גם כאשר הועבר הנטל לנתבע מכוח כלל ההופך את הנטל (ראו ע"א 8587/07 אלמליח נ' האוניברסיטה העברית, מיום 3.12.09, בפסקה 16 לפסק-הדין; ע"א 6991/09 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 24.10.11, בפסקה 7 לפסק-הדין; ע"א 6102/13 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ, מיום 24.9.15, בפסקה 29 לפסק-הדין), יש לקבוע כי המשיבה עמדה בנטל זה. לנוכח כל האמור לעיל הערעור נדחה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו