מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על דחיית תביעת מצרנות על הסף

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נתבעת שכנגד 3 לא היתה צד להליכים בתביעת פריצקר, אינה צד להליך העקרי ותביעה נגדה בסוגיית הפרת זכות המצרנות בהסכמים הפרטניים, דינה להדחות בשל היתיישנות.
לפיכך, התביעה לשיפוי בגין ההוצאות ושכר הטירחה מהנתבעים, הנה בבחינת ערעור על פס"ד פריצקר ואני דוחה אותה.
בהמשך להחלטתי מיום 03.12.18 בבקשה לדחיה על הסף, לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים, המסכת החוזית והשתלשלות האירועים ולאחר שקבעתי את העובדות הרלבנטיות להתנהלות לאורך השנים בין הצדדים, עולה כי גם לגירסת הנתבעים שכנגד, הטענות המועלות בתביעה ובתביעה שכנגד הנן שלובות וקשורות האחת בשניה.
...
בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה בגין ראש נזק זה. סוף דבר התוצאה היא איפוא שקבלתי את התביעה העיקרית בחלקה וחייבתי את הנתבעים להשיב לתובעים סך של 153,884 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 05.10.08, בערכם להיום הינם סך של 198,600 ₪.
אני קובעת כי היה על התובעים שכנגד לגלות מסמכים אלו מייד ובסמוך להגשתם ללשכת ההוצל"פ, (6.7.2017) כך היה נחסך זמנם של הצדדים ושל ביהמ"ש בהתדיינות ובעיסוק בטענות סרק שהתבררו כלא נכונות בעליל.
סופו של דבר, לאור התנהלותם של הצדדים – מחד, הכבדה ניכרת ובלתי מוצדקת על ניהולו של ההליך, על פני למעלה מ-7 שנים ומאידך, אי גילויו של מידע אשר היה על התובעים שכנגד לגלות ולהציג, החלטתי שלא לפסוק למי מהצדדים שכ"ט עו"ד וכי בנסיבות אלו כל צד ישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בישיבת קד"מ ראשונה, שהתקיימה לפני, ביום 17.10.17 ובעת שהחלטתי לפצל את הדיון בהליך, כך שתחילה אדון בתביעה העיקרית ולאחריה אדון בתביעות שכנגד, הבהירו המבקשים כי ללא דיון בבקשות לדחיה על הסף ובעת שחיובי הצדדים כרוכים זה בזה, יקשה עליהם לנהל את התביעה העיקרית בלבד.
בנסיבות אלו, הוגשה התביעה נשוא הליך זה. בעירעור שהוגש על פסק דין פריצקר (ע"א 8866/08 להלן: "ערעור דְרך", ע"א 8810/08 להלן: "ערעור ברוש"), התקבלה טענת המערערים בנוגע לשווי ההטבה שנמנעה מפריצקר וגובה הפצוי שנקבע בפס"ד פריצקר הופחת ב- 20%.
לטענת המבקשים, סע' 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") לא חל בעניינינו שכן יש לדחות את טענת התובעים שכנגד, כי "נושאן [של התביעה העיקרית והתביעות שכנגד] אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות". פס"ד פריצקר אשר חייב את הצדדים "ביחד ולחוד" היתייחס להפרת זכות המצרנות בהסכמים הפרטניים.
...
ככל שמתייחסת לראש הנזק הראשון, הבקשה מתקבלת ודינה להידחות על הסף מאותם הנימוקים.
ככל שמתייחסת לראשי הנזק הנוספים דינה להידחות.
לבקשת ב"כ המבקשים ובכדי לייעל המשך ניהולו של ההליך, החלטתי להקדים דיון בבקשה.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1966 בעליון נפסק כדקלמן:

מתן רשות לחוזה או אישור של חוזה למכירה שהיה במעמדו של המשיב מס' 1 ובהסכמתו, היו מונעים ממנו את האפשרות של תביעת מצרנות-לא בעטיה של ההחלטה שניתנה על-ידי בית-המשפט, אלא בשל העובדה שידע על המכירה שנעשתה על-ידי אחד השותפים והסכים לה. לאחר מותו של אמיל ליטוינסקי, הגיש המשיב מס' 1 תביעה נגד המערערים (יורשי אמיל) ונגד המשיבים מס' 2 בה תבע את רישום הקרקע נשוא הדיון על שמו תמורת הסך 369,500 ל"י בצרוף "הטבה" למערערים.
תביעה זו ביקשו המערערים (והמשיבים מס' 2) לדחות על הסף בטענה מעשה-בית-דין.
...
כאן אין חשיבות לשאלה אם מוצדקת היתה התערבותם של אמיל ליטויסקי ושל המשיב מס' 1 בבקשתם של האפוטרופסים לבית-המשפט, כי בסופו של דבר ניגמר הענין בהסכמה; הקונה המקורי הסכים להסתלק מן העיסקה, והאפוטרופסים קיבלו רשות מאת בית-המשפט על-ידי כבוד השופט לם למכור את הנכס לאמיל ליטוינסקי.
מסכים אני איפוא עם חברי הנכבד השופט הלוי שיש לדחות את הערעור.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1971 בעליון נפסק כדקלמן:

השופט לנדוי: זהו ערעור על צו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שלפיו נדחתה תביעת המערערים נגד החברה המשיבה על-סף מחוסר עילה.
כידוע, אינו מכיל עוד החוק החדש זכות מצרנות על יסוד שכנות.
מכאן שחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, אינו מכיר בזכות המצרנות הנטענת על-ידי המערערים, במובן הסעיף 166 (א) ממנו, והוא אף אינו דן בה, במובן הסעיף 166 (ב), ואין בחוק זה כדי לבטל את הזכות הקנויה למערערים לי טענתם על יסוד הוראות המג'לה, זכות אשר נתגבשה לפי הנטען לא יאוחר מביום הגשת התביעה לבית-המשפט.
...

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1990 בעליון נפסק כדקלמן:

המערער הגיש בשנת 1977 תובענה למימוש זכות המצרנות שלו ביחס לחלקה, לפני בית המשפט המחוזי ברמאללה, לפי הדין החל ביהודה ושומרון (להלן-האיזור).
המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט לערעורים ברמאללה ותקף את חוקיותה ונכונותה של ההחלטה, אולם עירעורו נדחה, ופסק הדין של הערכאה הראשונה אושר (להלן-פסק הדין השני).
מכאן, שלפי כללים אלה היה, לכאורה, בידי המערער להעלות את טענת המרמה כנגד הכרה בפסק הדין מהאיזור, ולא היה מקום לדחות את תביעתו על הסף.
...
נוסיף, כי בבתי המשפט המחוזיים, בפניהם נתעוררה שאלת תחולתה של הלכת מוזמביק כשמדובר במקרקעין שבאזור, הגיעו למסקנה, כי הלכת מוזמביק אינה חלה, כשהרציונאל לה אינו תופס: "כלל זה (הלכת מוזמביק-א' ג') מבוסס על רעיון האפקטיביות היינו, המחשבה המעשית שרק בית המשפט של מקום המקרקעין יכול להוציא צו שיהיה אפקטיבי בנוגע לאותם מקרקעין" (המ' (י-ם) 438/83, ת"א (י-ם) 1074/82 בעמ' 53).
) כל הטענות הנ"ל נדחו על-ידי בתי המשפט, כאשר בהחלטה נקבע במפורש כי התובע לא הגיש אף ראיה בקשר לטענת הקנוניה ועל כך היא נדחית.
הביקורת על ההלכות האנגליות בסוגיית המירמה בפסקים זרים מקובלת עלינו, לפחות ככל שהיא נוגעת להלכה המאפשרת דיון מחודש בטענת מירמה, בהליך האכיפה או ההכרה, על-פי אותן הראיות שעליהן הושתתה טענת המירמה בדיון נושא הפסק הזר.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו