הנתבעת ביקשה להפנות תשומת הלב ללשון התובע בכתב תביעתו, תוך עתירה למחוק מן הכתב אמירות פוגעניות, וטענה כי התובע הוא שהתלהם שלא לצורך בחנות, יצר פרובוקציה, וכי אין לו להלין בעיניין זה אלא על עצמו.
יודגש כי לצורך ביסוס טענת הפליה בהתאם להוראות חוק חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א-2000, יש להראות כי התובע הופלה על ידי הנתבעת כאשר ביקש לרכוש מוצר, או "שירות צבורי".
הואיל ואין חולק כי הנתבעת מכרה לתובע את הבשר, בעל תעודת ההכשר שאינה של הרב מחפוד, מתוך מקררי הקפואים שבחנות, הרי שהטענות יכולות להתייחס אך ורק לעניין השרות שניתן לתובע במקום, ואין הוא טוען להפלייתו ביחס לזכות לרכוש את המוצר האמור אצל הנתבעת.
טענות אלו עניינן בחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983 והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הרב מחפוד לא הוסמך על ידי הרבנות הראשית לישראל לבדיקת כשרות ו/או הוא אינו רב מוסמך המשמש כרב עיר/מועצה/קבוץ או מושב כאמור שם.
בהתאמה, לא שוכנעתי כי השגחת הכשרות בסניף הנתבעת אינה תואמת את הוראות החוק וכי נעברה כאן עבירה שעשויה להוות בסיס לתביעה צרכנית, על פי הוראות חוק זה.
לבסוף בנוגע לטענות התובע באשר ליחס שקבל אצל הנתבעת בביקורו האמור ובנוגע להשפלתו, כנטען, מצאתי כי אף דינה של טענה זו להדחות ואבהיר -
מכתבי הטענות שהגישו הצדדים למדתי כי בין הצדדים התפתח ויכוח סוער בנוגע לזכותו של התובע לידרוש פרישה של הבשר שרכש בחנות, באמצעות מחלקת הבשר.
הואיל ואין לפניי הקלטה של אותה שיחה, והואיל ולא ברור האם במסגרתה היו אלו נציגי הנתבעת אשר פעלו באופן שיש בו כדי להשפיל את התובע בעיני הבריות, או שמא היה זה התובע עצמו אשר בחר להשתמש בלשון פוגענית שיצרה אנטגוניזם כלפיו מאת הציבור החרדי שערך במקביל קניותיו במקום (כטענת התובע), ואני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי בנסיבות העניין היה בוויכוח שהתנהל בינו לבין מנהלת הסניף (או מנהל מחלקת הבשר) משום פירסום של לשון הרע נגדו, אשר אינו מהוה מענה מידתי ללשון הרע שנקט בה התובע כלפי הנתבעת, נציגיה ולקוחותיה.
לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.
...
טענות אלו עניינן בחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983 והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הרב מחפוד לא הוסמך על ידי הרבנות הראשית לישראל לבדיקת כשרות ו/או הוא אינו רב מוסמך המשמש כרב עיר/מועצה/קיבוץ או מושב כאמור שם.
בהתאמה, לא שוכנעתי כי השגחת הכשרות בסניף הנתבעת אינה תואמת את הוראות החוק וכי נעברה כאן עבירה שעשויה להוות בסיס לתביעה צרכנית, על פי הוראות חוק זה.
לבסוף בנוגע לטענות התובע באשר ליחס שקיבל אצל הנתבעת בביקורו האמור ובנוגע להשפלתו, כנטען, מצאתי כי אף דינה של טענה זו להידחות ואבהיר -
מכתבי הטענות שהגישו הצדדים למדתי כי בין הצדדים התפתח ויכוח סוער בנוגע לזכותו של התובע לדרוש פרישה של הבשר שרכש בחנות, באמצעות מחלקת הבשר.
הואיל ואין לפניי הקלטה של אותה שיחה, והואיל ולא ברור האם במסגרתה היו אלו נציגי הנתבעת אשר פעלו באופן שיש בו כדי להשפיל את התובע בעיני הבריות, או שמא היה זה התובע עצמו אשר בחר להשתמש בלשון פוגענית שיצרה אנטגוניזם כלפיו מאת הציבור החרדי שערך במקביל קניותיו במקום (כטענת התובע), ואני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי בנסיבות העניין היה בויכוח שהתנהל בינו לבין מנהלת הסניף (או מנהל מחלקת הבשר) משום פרסום של לשון הרע נגדו, אשר אינו מהווה מענה מידתי ללשון הרע שנקט בה התובע כלפי הנתבעת, נציגיה ולקוחותיה.
בנסיבות הייחודיות המתוארות כאן, ובשים לב לכך שהתובע הופנה על ידי הנתבעת למשרד הבריאות (ולא לרבנות הראשית לישראל) לשווא, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
