ערעור על דחיית תביעת יורשי נכה צה"ל לתשלומי תגמולים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 7655/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון המערערים: 1. יוסי פרידמן 2. יעקב פרידמן נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבטחון - אגף לשקום נכים - קצינת התגמולים וראש תחום הטבות ורווחה באגף לשקום נכים 2. משרד הבטחון – ראש אגף לשקום נכים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 9.7.2017 בעת"מ 5883-05-17 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' אגמון-גונן

עניינה של התביעה – בקשת המערערים, יורשיו ואחיו של צבי אייזיק פרידמן ז"ל (להלן: המנוח), נכה צה"ל, ליתן צו המחייב את המשיבים לשלם להם את כלל תשלומי התגמולים וההטבות להם היה זכאי המנוח בגין נכותו.

בפי המערערים בנימוקי העירעור שבכתב טענות נוספות, הן ביחס לסמכות המקומית, הן ביחס לעילת התביעה לגופה וזכויותיהם כיורשים, אך הן אינן נידרשות לצורך ההכרעה בעירעור זה. לשיטת המשיבים יש לדחות את העירעור, והם עומדים על טענותיהם כפי שנשמעו בבקשה לדחיית העתירה המנהלית על הסף, הן ביחס להעדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים, הן ביחס להעדר עילת תביעה; הן לגופו של עניין.

...

בפי המערערים בנימוקי הערעור שבכתב טענות נוספות, הן ביחס לסמכות המקומית, הן ביחס לעילת התביעה לגופה וזכויותיהם כיורשים, אך הן אינן נדרשות לצורך ההכרעה בערעור זה. לשיטת המשיבים יש לדחות את הערעור, והם עומדים על טענותיהם כפי שנשמעו בבקשה לדחיית העתירה המנהלית על הסף, הן ביחס להעדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מנהליים, הן ביחס להעדר עילת תביעה; הן לגופו של עניין.

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שנשמעו היום בעל-פה, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור.

רקע ביום 4.4.19 הגישו התובע מס' 1 (להלן: "התובע") תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת עבודה מיום 8.8.16 מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן "התאונה") והתובע מס' 2 (להלן: "המל"ל") עתר לשיפוי בגין תקבולי המל"ל ששולמו לתובע עקב התאונה.

בחוות דעתו מיום 13.8.20 מצא המומחה שעקב בתאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 12%.

ביום 17.1.21 וביום 26.1.21 הגישו הנתבעות תחשיבי נזק מטעמן, תוך היתייחסות לסיווג התאונה וחזרה על טענתן כי נוכח עיקרון 'ייחוד העילה', דין התביעה להדחות.

כך גם לא יתאפשר תיקון מקום בו אין לתיקון תוחלת או שיש בתיקון כדי לפגוע פגיעה משמעותית בצד שכנגד שאינה ניתנת לפצוי על דרך של פסיקת הוצאות (והשוו: רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (2009); רע"א 1527/09 מ"י נ' אבו עודה (2009); ע"א 728/79 קרור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126 (1980); רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' המגן דוד אדום לישראל (2006)).

מכאן, אין בפי התובע כל הסבר, בודאי לא הסבר סביר כנדרש, להתנהלות זו. הדברים אמורים במיוחד נוכח עקרונות היסוד של התקנות החדשות (והשוו לעניין 'טעם מיוחד' הנידרש לשם הארכת מועדים על פי תקנה 528 לתקנות: בש"א 6616/12, מור נ' "קרנית" - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (11.11.12) – ביחס להגשת ערעור; בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר (14.5.14); בש''א 374/13 פלוני נ. פלונית (10.2.13); רע"א 7582/15 משב נ' פריש (17.2.16); בש"מ 1371/17 יו נ' משרד הפנים (13.2.17); כמו גם לעניין תקנה 176(ב) לתקנות החדשות - ראו: ת.א. (מחוזי - חיפה) 42914-03-16 יורשי המנוח דבאח נ' מ"י (2.2.21)).

...

ביום 17.1.21 וביום 26.1.21 הגישו הנתבעות תחשיבי נזק מטעמן, תוך התייחסות לסיווג התאונה וחזרה על טענתן כי נוכח עקרון 'ייחוד העילה', דין התביעה להידחות.

מעבר לכך, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

סוף דבר דין הבקשה, בשלב זה - להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 71/18 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר המערערים והמשיבים 2-1 בעירעור שכנגד: 1. הרשות הפלסטינאית 2. מרואן ברגותי נ ג ד המשיבים 16-1 בעירעור והמערערים שכנגד: 1. יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל 2. יורשי המנוח יניב בן שלום ז"ל 3. אפרת משה בן שלום 4. שחר משה בן שלום 5. יורשי המנוח דורון סוורי ז"ל 6. ציון סוורי 7. פרידה סוורי 8. נועם סוורי 9. אלון סוורי 10. אסתר בן שלום 11. רחמים בן שלום 12. אוריאל בן שלום 13. בת אל בן שלום 14. אודליה משה בן שלום 15. משה עצמון 16. זהבה מגדל סוורי המשיבים 22-17 בעירעור והמשיבים 8-3 בעירעור שכנגד: 17. אחמד טאלב מוצטפא ברגותי 18. מחמד ערחמן סאלם מצלח 19. חוסאם עקל רג'ב שחאדה 20. הייתם אלומתפק חמדאן 21. פארס צאדק עאנם 22. עלי עליאן המבקשת להצטרף להליך: עמותת "מגן לנפגעי טירור" (ע"ר) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 3361/09 מיום 17.11.2017, ועל החלטתו מיום 22.9.2014, שניתנו על-ידי כב' סגן הנשיא מ' דרורי תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התש"ף (23.10.2019) בשם המערערים והמשיבים 2-1 בעירעור שכנגד: עו"ד יוסף ארנון; עו"ד אביטל שרון בשם המשיבים 16-1 בעירעור והמערערים שכנגד: עו"ד עזרא כהן; עו"ד חנה כהן; עו"ד אלידע כהן בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד נעמי זמרת בשם המבקשת להצטרף להליך: מר איתן רילוב ][]פסק-דין

בהמשך לכך, הגישו המערערים ואש"ף בקשה לדחיית התביעה נגד ברגותי מחמת התיישנותה (למעט תביעתן של אפרת ושחר כתלויות), ואילו התובעים היתנגדו לבקשתם זו. לבסוף יצוין כי כפי שעולה מפסק הדין, חלק מהתובעים זכאים לקבלת תשלומים מאוצר המדינה עקב הפיגוע, כפי שיפורט בהמשך.

בין היתר, נטען כי קביעה זו מבוססת על פרשנות דווקנית של סעיף 17(ב) לחוק הנפגעים, אשר אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו למנוע כפל פיצוי, ואשר מפלה בין נפגעי פעולות איבה ובין נפגעים הזכאים לתשלומים מכוח חוק מישפחות חיילים או חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים).

בתגובתם לעמדת היועמ"ש טוענים המערערים להפליה מתמשכת וחריגה בפסיקתם של פיצויים עונשיים נגד גורמים פלסטינאיים ונגד הרשות – הפליה המשתקפת לטענתם אף בעמדתו האמורה של היועמ"ש. כן טוענים המערערים, בעקרו של דבר, כי פיצויים עונשיים אכן באים בגדר הפיצויים הנדונים בהוראות חוקי התגמולים הרלוואנטיות; וכי תכליתן של הוראות אלה היא מניעת קבלתם של תשלומים מאוצר המדינה, בנוסף לפיצויים אחרים כלשהם, בגין אותו הארוע.

הערעורים על הפיצויים העונשיים פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב בעקרו על התביעה לתשלום פיצויים עונשיים, ומשכך אפתח בהצגת המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית לסוגיה זו. פיצויים עונשיים – המסגרת הנורמאטיבית על פני הדברים, דיני הנזיקין הקלסיים מקנים לניזוק פיצויים אשר תכליתם העיקרית היא השבת המצב לקדמותו – כלומר, ריפוי הנזקים שנגרמו לניזוק עקב מעשה העוולה ותיקונם, באמצעות פיצוי כספי שיביאוֹ עד כמה שאפשר למצב דומה או שווה ערך למצב שבו היה אילמלא בוצעה העוולה (וראו: אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" מבחר כתבים כרך ב 1209, 1218-1217 (התש"ס) (להלן: ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף")).

כוונה זו אף עולה בבירור מדברי יו"ר ועדת העבודה במסגרת הדיון במליאת הכנסת בהצעת חוק הנפגעים לקראת קריאה שנייה ושלישית, שלפיהם ועדת העבודה ראתה להעמיד את החוק "במישור אחד עם חוק הנכים (תגמולים ושקום) ועם חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה". כן ציינה יו"ר הועדה כי הממשלה הביעה את "הסכמתה העקרונית שזכויותיהם של נפגעי פעולות איבה יהיו דומות ככל האפשר ומותאמות לזכויות שמהן נהנים נפגעי צה"ל" (ראו: ישיבה 94 של הכנסת השביעית, 22.7.1970, חוברת ל"ב, 2593, 2612; וכן ראו: אריק רימרמן, פטריסיה-כץ ושירלי אברמי "נפגעי איבה בישראל ובארצות הברית: סקירה השוואתית והמלצות לעתיד" בטחון סוצאלי 73 41, 43 (2007)).

...

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור על החלטת החבות, לקבל את הערעור בחלקו, וכן לקבל באופן חלקי את הערעור שכנגד – הכול כפי שבואר לעיל.

מסקנה זו כשלעצמה אינה פשוטה כלל.

במקרה דנן, אני נכון להצטרף למסקנה של חברתי כי לנוכח הממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית המשפט קמא באשר לתרומתה של הרשות לביצוע הפיגוע, יש מקום להטיל עליה חבות "ביחד ולחוד". השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם פסק דינה של חברתי השופטת י' וילנר ולהערותיו של חברי השופט י' עמית.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 4600-03-22 עב"ל 8060-03-22 ע"ע 5793-03-22 ניתן ביום 30 אוקטובר 2022 .1 יורש המנוחה ריימונד אמסלם ז"ל 2. מדינת ישראל - הממונה על תשלום הגימלאות .3 המוסד לביטוח לאומי המערערת בע"ע 5793-03-22 המשיבה בעב"ל 8060-03-22 ובע"ע 4600-03-22 המערערת בע"ע 4600-03-22 המשיבה בעב"ל 8060-03-22 ובע"ע 5793-03-22 המערער בעב"ל 8060-03-22 המשיב בע"ע 5793-03-22 ובע"ע 4600-03-22 רות בורשן המשיבה בשלושת התיקים לפני: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר, השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ ב"כ המדינה - עו"ד יאנה סימקין ב"כ יורש המנוחה ריימונד אמסלם ז"ל - עו"ד יאיר מאק ועו"ד מנחם לוין ב"כ גב' רות בורשן - עו"ד עזריה יצהרי ב"כ המוסד לביטוח לאומי - עו"ד ארנה רוזן אמיר פסק דין

המנוח היה גימלאי של המדינה, וזו הכירה במערערת כשאירה לצורך קבלת קצבת שאירים מכוח חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגימלאות), ודחתה את תביעת המשיבה להכרה דומה.

נוסיף להשלמת התמונה כי המנוח קיבל גם תגמולים בהיותו נכה צה"ל, ובקשר לכך היתנהל הליך משפטי נפרד (23093-03-18, 44298-11-21), שעדיין תלוי ועומד.

זאת ועוד, בשנת 2012 – לאחר המועד בו לטענת המשיבה חזרו להתגורר יחד (טענה אשר נדחתה על ידי בית הדין האיזורי) – הגיש המנוח בקשה למוסד להכיר בו ובמערערת כידועים בציבור, בקשה שהתקבלה לאחר חקירות שערך המוסד בלקחו בחשבון כי המנוח עדיין נשוי לאחרת.

...

אף לא נעלם מעינינו כי המנוח והמשיבה בחרו שלא לנקוט בהליכי גירושין ונותרו נשואים, אך גם עובדה זו אינה מטה לטעמנו את הכף להוכחת זוגיות, במיוחד נוכח השנים הארוכות במהלכן חי המנוח בזוגיות מלאה עם המערערת והצהיר באופן מפורש על פרידה מלאה מהמשיבה.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעורים מתקבלים.

בהתאם לתשתית הראייתית שהובאה בפני בית הדין האזורי, לא שוכנענו כי למנוח היו שתי "בנות זוג" בתקופה שטרם פטירתו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7819/21 ע"א 7822/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ר' רונן המערערים בע"א 7819/21: פלוני ו-25 אח' המערערים בע"א 7822/21: פלוני ו-42 אח' נ ג ד המשיבים בע"א 7819/21: 1. ארגון החמאס - ע"י מחמד חסן אחמד ערמאן 2. חוסאם עלי חסן קוואסמה המשיבים בע"א 7822/21: 1. ארגון החמאס - ע"י מחמד חסן אחמד ערמאן 2. מוחמד כאמל אלאי 3. פואז מחמוד עלי נאצר 4. כאמל עבדאלרחמן עארף עואד ערעורים על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.8.2021 בת"א 37702-11-19 ובת"א 59361-08-20 שניתנו על-ידי כבוד השופט א' סלע תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התשפ"ג (16.11.2022) בשם המערערים בע"א 7819/21 ובע"א 7822/21: בשם המשיבים: עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר; עו"ד אברהם משה סגל; עו"ד אברהם גז אין התייצבות ][]פסק-דין

כל אחת מהתביעות נדונה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרשם השופט א' סלע) וצומצמה לדרישה לתשלום פיצויים עונשיים בסכום כולל של 950 מליון ₪ (520 מליון ₪ בת"א 59361-08-20 ו-430 מליון ₪ בת"א 59361-08-20).

הוא הורשע בבית משפט צבאי ונגזרו עליו שלושה מאסרי עולם.

לאור זאת, בחן בית המשפט את גובה הפצוי וזהות הזכאים לפצוי בהתאם לפסקי הדין בע"א 2144/13 עיזבון מנטין נ' הרשות הפלסטינית (6.12.2017) (להלן: עניין מנטין) וע"א 71/18 הרשות הפלסטינאית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל (‏10.3.2021) (להלן: עניין בן שלום) שבהם נדונה הסוגיה של פסיקת פיצויים עונשיים בגין ארועי טירור.

אשר על כן, בית המשפט קבע כי משלא הוגשה חוות דעת רפואית בעיניינם של בני מישפחות הנפגעים בע"א 7822/21 – חרף ההזדמנות שניתנה להם – יש לדחות את תביעתם.

עוד נטען כי לכל הפחות אין לידרוש מתובעים אלה לעמוד בתנאי הרביעי של הילכת אלסוחה שעניינו בנכות נפשית שנגרמה לתובע.

המערערים הרחיבו ופרטו מדוע לשיטתם שיקולים הקשורים בגמול, הרתעה, גינוי מוסרי, פסיקת בתי המשפט במדינות אחרות ועוד – מצדיקים להעמיד את סך הפצוי העונשי "הסטנדרטי" (כלשונם) בגין ארוע טירור על סכום גבוה יותר, שלא יפחת מ-10 מליון ₪ לעזבון ולכל אחד מבני מישפחת הנפגעים.

איני רואה להקיש מהסכומים שנפסקו בפסקי הדין שניתנו בהיעדר הגנה ואוזכרו בפיסקה 142 לעניין בן שלום, כפי שבקשו לעשות המערערים בע"א 7822/21 (ת"א (מחוזי ת"א) 2276/03‏ פלד נ' הרשות הפלשתינאית (14.4.2004) שבו נפסק לזכות כל תובע סך של 12 מליון ₪ ות"א (מחוזי י-ם) 4421/02 גביש נ' ארגון החמאס (22.1.2006) שבו נפסק לכל תובע סך של 10 מליון ₪).

...

בשל כל האמור, לא מצאתי להתערב בגובה הפיצוי העונשי שנפסק לזכות המערערים בע"א 7819/21, ודין ערעור זה להידחות.

משלא מצאנו לשנות את קביעותיו הנכוחות של בית משפט זה בעניין בן שלום, ומבלי שנעלם מעינינו האמור בפסקה 11 לפסק דינו של בית משפט קמא – אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשתם החלופית של המערערים בע"א 7822/21 ולהחזיר את הדיון בעניינם לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר: ע"א 7822/21 מתקבל באופן חלקי כמפורט בפסקה 17 לעיל.