לשם הארכת המועד בהתאם לסעיף הנ"ל, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים, האחד, קיומן של נסיבות בגינן לא יכול היה הנושה להגיש את תביעת החוב והשני, שמן הצדק לעשות כן.
במקרה דנן, הנושה טען במסגרת בקשתו להארכת המועד כי סבר כי מוטי הוא הנושה של החוב, אולם מאחר ואין חולק כי היחידה חייבת בתשלום החוב לבנק, מוגשת על ידו תביעת החוב למען הסר ספק ורק במידה והנאמנת תבחר לדחות את תביעת החוב של מוטי.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתב העירעור על נספחיו ובכלל התגובות שהוגשו ביחס לערעור ולאחר שמיעת כלל טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, אני רואה לנכון לקבל את העירעור ולהורות על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה וזאת, מהנימוקים המפורטים להלן.
...
טענות הנאמנת
יש לדחות את הערעור מאחר והוא מבוסס על טענות שהועלו כבר על ידי היחידה ונלקחו בחשבון על ידי הנאמנת במתן הכרעתה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו ובכלל התגובות שהוגשו ביחס לערעור ולאחר שמיעת כלל טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, אני רואה לנכון לקבל את הערעור ולהורות על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה וזאת, מהנימוקים המפורטים להלן.
לאור כלל האמור, אני מורה על קבלת הערעור על הכרעת הנאמנת, ומורה על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה.
